לאחר שהמשטרה הודיעה למשפחות הרוגי אסון המנוף ביבנה כי החקירה תמשך לפחות שנתיים, אולנה בודרובה, אימו של סרגיי סמיונוב ז"ל ואלמנתו אולגה סמיונוב, דורשות צדק באמצעות תביעת ניזקין – בראש ובראשונה כנגד המדינה עצמה. התביעה, בסך 3.1 מיליון שקלים הוגשה לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד ישראל אסל, מומח לדיני נזיקין המשמש בהתנדבות גם כיועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה.

ב-19 במאי השנה נהרגו סמיונוב ושלושה עובדים נוספים, גיל חזאזי ז"ל, יוני סבג ז"ל ובן דקלו ז"ל, בקריסת חלקי עגורן צריח שעסקו בפירוקו באתר בניה של חברת נאות שמיר ברחוב ז'בוטינסקי ביבנה.

סרגיי סמיונוב ז"ל ואלמנתו אולגה (באדיבות המשפחה)

"המשטרה מחפשת כנגד מי להגיש כתב אישום בתיק זה, וזאת כאשר 'הנאשמת' העיקרית היא למעשה מדינת ישראל", מציין כתב התביעה. "בתיק זה החלטנו לשים את המדינה כנתבעת מספר 1 משום שאנו באמת סבורים שמרבית האשם לאירוע התאונה מוטל עליה. המדינה נמצאת בתרדמת בנושא הבטיחות בעבודה ובאמצעות תביעת נזיקין אנו מנסים להעיר אותה מהתרדמת". עד היום בתי המשפט הציעו להטיל על המדינה אחריות בשיעור של 10%, במסגרת הסכם פשרה, שני מקרים בלבד של תאונות בענף הבניה, במסגרת הצעות פשרה". "זו פריצת דרך, אך היא אינה מספיקה כדי להעיר את המדינה. מתרדמת של עשרות שנים מעירים עם סטירה מצלצלת ולא בליטופים. אנו מקווים שבתיק זה בית המשפט ימצא לנכון לראות במדינה כמעוול עיקרי ולהטיל עליה אחריות נזקית גבוהה יותר", נכתב.

מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שבמשרד העבודה נתבע על ידי המשפחה, שכן  על פי הטענות השאיר את נושא הפירוק וההרכבה של מנופים פרוץ ובלתי מוסדר – חרף מספר התראות שקיבל בנושא זה עוד טרם האסון. "למעשה על פי המצב החקיקתי הקיים היום במדינת ישראל, כל אדם יכול לקחת ארגז כלים ולהפוך להיות 'מרכיב ומפרק עגורנים' וזאת מבלי שאותו 'בונה עגורנים' יעבור הכשרה מינימלית", נכתב בכתב התביעה. "למעשה אדם שמחלים להיות בונה עגורנים יכול לקום בבוקר ולהחליט לעבוד בתחום זה ואם הוא עושה כן, הוא אינו מפר את הוראות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה או כל איסור פלילי אחר". עוד הדגיש עו"ד אסל בכתב התביעה כי כבר במרץ בשנה שעברה, דרש השופט אבינור מבית המשפט המחוזי כי פסק דינו, הקובע כי קיים חסר חקיקתי חמור בהסדרת ההקמה והפירוק של עגורנים, יובא להיכרות היועץ המשפטי למשרד העבודה והרווחה.

עו"ד ישראל אסל (תמונה באדיבות המצולם)

משרד התחבורה נתבע גם הוא, כשלטענת התובעות התרשל בכך שאינו מבצע רישומים של תקלות בטיחות סדרתיות או אזהרות יצרן באשר לציוד הנדסי של מנופאים כפי שנעשה עם הודעות 'ריקול' של יצרני רכב, ואינו מדווח על אזהרות שכאלו למשרד העבודה והרווחה. כמו כן נתבע גם משרד השיכון על כך שאינו דורש רישום של בוני ומפרקי עגורנים – עבודה שלטענת התובעות היא עבודה הנדסית לכל דבר המחייבת רישיון קבלן.

לצד המדינה, תובעת המשפחה גם את יצרן המנוף מדגם POTAIN MD208 המיוצר בצרפת על ידי Manitowoc company inc, ונציגו בישראל – היבואן קומסקו בע"מ. הן מצביעות על כך שבשנת 2005 אירעה תאונה זהה בנורווגיה, בה נהרגו שני עובדים, ושבעקבותיה פעל היצרן לשפר את דגם העגורן, ושינה לחלוטין את אותו החלק בדיוק, אשר גרם לתאונה גם במאי השנה. התובעות טוענות כי גם ליבואן ולנציג יצרן העגורן בישראל הייתה האחריות להוציא למתקינים בישראל אזהרות בדבר הסכנות הטמונות בפירוק הדגם הספציפי של העגורן בו אירעה התאונה.

שלושה מהרוגי תאונת המנוף ביבנה. מימין לשמאל: יוני סבג ז"ל, בן דקלו ז"ל, וגיל חזאזי ז"ל

כמו כן נתבעו בעלי המנוף שקרס – חברת רמא מנופים, והקבלן המבצע באתר הבניה – חברת נאות שמיר, וכן חברת האחים סבג שנשכרה על מנת לפרק את המנוף (ושאחד מבעליה, יוני סבג ז"ל, נהרג באסון) ועזבונו של המנוח גיל חזאזי ז"ל, שהיה מעסיקו הישיר של סמיונוב כקבלן משנה, ושנהרג אף הוא בתאונה.

"לדעתנו הגיעה העת להתחיל ולהשתמש בכלי של חיוב האחראים לגרימת תאונות עבודה בתשלום פיצויים עונשיים בסכום של מיליוני שקלים למשפחות הפועלים שנהרגו", מסר עו"ד אסל. "רק כאשר האחראים ישלמו מכיסם מיליוני שקלים הלקח ילמד ויווצר תמריץ כלכלי אמיתי לשמור על הבטיחות בעבודה".

ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "העתירה טרם הגיעה לידינו. לכשתגיע נבחן את הטענות ונגיב, כמקובל, בבית המשפט".

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "התביעה טרם התקלה במשרדנו, לכשתתקבל היא תענה באמצעות פרקליטות המדינה."

תגובת משרד השיכון והבינוי וכן תגובת חברות קומסקו ו-Manitowoc company inc טרם נמסרו.