סקר טאליס של ארגון ה-OECD שהתקיים ב-2018 ופורסם בסוף השבוע האחרון מציג סקירה רחבה, ראשונה מסוגה, אודות תמונת המצב החינוכית בגיל הרך (מגיל 3 עד 5) נתוני הסקר מציבים את ישראל במקום נמוך אל מול יתר מדינות ה-OECD ומצביעים על תת-השקעה משמעותית בחינוך לגיל הרך.

מספר ממוצע של אנשי צוות חינוכי על עשרה ילדים ביום נתון בגן לגיל הרך (נתונים: OECD, גרפיקה: אידאה)

התלונות על עודף צפיפות ועומס בעבודה מצד גננות וסייעות בגנים בישראל, שעולות כמעט מדי חודש בשנים האחרונות מקבלות תיקוף מדעי. סקר ה-OECD על החינוך בגיל הרך יצר לראשונה מסמך הנותן מבט רחב על הנעשה בתחום במדינות החברות בארגון ומציב את ישראל במקום רע מאוד אל מול המדינות המפותחות.

בעוד ממוצע הילדים בגן ב-OECD עומד על 20 ילדים, בישראל הוא עובר את ה-29. בגן ממוצע במדינות ה-OECD ישנן 7 נשות חינוך בעוד שבישראל יש רק 5. ישראל מדורגת אחרונה בכמות הצוות החינוכי על עשרה ילדים באותו הזמן, עם קצת יותר מ-2 נשות חינוך על כל 10 ילדים ביום ממוצע בעוד שבאיסלנד ישנן כ-9 נשות חינוך על כל 10 ילדים.  אגב, ההטייה מחנכות, קרי מחנכות נשים, תהיה נכונה לאורך כל המסמך, שכן הדו"ח מראה ש-95% מהעוסקות בתחום הגיל הרך בכל רחבי ה-OECD הן נשים.

גננת ופעוטות – למצולמים אין קשר לתוכן הכתבה (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

ישראל מובילה בקרב מדינות הארגון בשיעור הילדים המשתתפים במסגרות חינוכיות לגיל הרך עם 99% נוכחות במסגרות שכאלה לילדים בגילאי 3 עד 5 כשהממוצע עומד על 87% והערכה של מעל ל-56% השתתפות במסגרות לגיל הרך בקרב ילדים עד גיל 3 כשגם כאן הממוצע נמוך יותר ועומד על כ-35%. הדו"ח מציין שהנתונים המרשימים הם חלק ממדיניות מכוונת של המדינה הממריצה הורים לשלוח את ילדיהם למסגרות על חשבון המדינה, או מסובסדות על ידה באופן חלקי.

הנתונים אודות ההוצאה הלאומית על חינוך לגיל הרך, העומדת על 1.2% מהתמ"ג, מחזקים את הדברים, כשממוצע ההוצאה ב-OECD עומד על 0.8%. בעוד ההוצאה הפרטית על חינוך מגיל 3 עד 5 בישראל עומדת על לא יותר מ-9%, הרבה בזכות הרחבת חוק חינוך חינם מגיל 3 שחוקק בשנים האחרונות. רוב ההוצאה על החינוך עד גיל 3 (84%), מגיעה מכספי ההורים. ההוצאה הכללית בדולרים על חינוך בישראל נמוכה משל חברותיה ב-OECD ועומדת על 2,971 דולר לילדים עד גיל 3 בעוד ממוצע ה-OECD גדול פי שלושה ועומד על 12,080 דולר.

לפי הסקר, משכורת של גננת עם עשר שנות ותק גדולה יותר מהממוצע ב-OECD ועומדת על 31,150 דולר בשנה. היא אף גבוהה ב-10% ממשכורת של מורה באותה דרגת ותק. 53% מהגננות במוסדות החינוך לילדים מעל גיל 3 דיווחו שזה שיש יותר מדי ילדים בגן יוצר מנגנון לחץ ו-95% טענו שכמות הילדים בגן גדולה משמעותית מאשר בגנים במדינות אחרות. עם זאת, 98% ענו שהן מרוצות מהעבודה שלהן, 75% ענו שהעבודה שלהן מוערכת ציבורית אך רק שליש אמרו שהמשכורת שלהן תואמת את כמות העבודה.

ילדים משחקים בגן. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

רפורמת החינוך המשולב שמתחילה להיות מיושמת השנה תצטרך להתמודד עם מציאות לא משלבת, שכן הסקר בחן את מידת השילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך ה"רגילה" ומצא כי רק חצי מהגננות בישראל דיווחו שלפחות 1% מהילדים בגן הם עם צרכים מיוחדים ופחות מ-10% דיווחו על כך שלפחות 11% מהילדים בגן משולבים.

עם קבלת ההחלטה בקיץ האחרון, להעביר את הפיקוח על מעונות היום ממשרד העבודה והרווחה למשרד החינוך, מהלך שהובל בתמיכת רוב ארגוני ההורים, הועברה ביקורת על כך שהמעבר אינו מכסה את תת-התקצוב הכרוני של מערך החינוך לגיל הרך, שאינו מתוקצב בהתאם לקצב גידול האוכלוסייה בישראל. "המקומות המפוקחים הגדולים מהווים רק 25% מהשוק", סיפר ל"דבר" פרופ' אבי שגיא שוורץ, מייסד המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה. "אם נרצה שהם יפעלו כמו שאנחנו רוצים, מדובר על השקעה של 5 מיליארד שקלים בשנה. התקינה הבינלאומית אומרת שאל מול כל קבוצת תינוקות עד גיל שנה, היחס המספרי בין מטפלות הוא מטפלת אחת לשלושה תינוקות, ועל זה נדרשה הכשרה מקצועית הרבה יותר גבוהה ממה שיש בארץ".

הורים וילדים בהפגנה נגד ההזנחה בפקוח על מעונות היום. 7 ביולי 2019 (צילום: פלאש90)

רמת ההשקעה הציבורית במסגרות לילדים מתחת לגיל שלוש נמוכה בהשוואה למדינות אחרות וביחס לממוצע ה-OECD ועומדת על 2,713 דולר בשנה (במונחי שוויון כוח קניה), לעומת 12,433 דולר בשנה בממוצע. המימון הציבורי של מסגרות אלה, ביחס למימון הפרטי מהווה כ-15% בלבד מכלל ההוצאה על מסגרות אלה. נכון לשנת 2016, ההשקעה הפרטית בחינוך לגיל הרך בישראל ביחס לתוצר היא הגבוהה מבין מדינות ה-OECD.