הושלם שלב נוסף בדרך לייצוא הגז למצרים: חברת דלק קידוחים הודיעה היום (ראשון) לבורסה כי הושלמה עסקת EMG לרכישת נתח בצינור הגז בין ישראל למצרים, בידי חברת EMED – שותפות המורכבת מחברות דלק, נובל אנרג'י וחברת הגז המצרית EAST GAS. השלמת העסקה מקלה על יצוא הגז למצרים מהמאגרים תמר ולוויתן, אך איננה מפזרת את כל הערפל לגבי עסקת יצוא זו.

במסגרת העסקה תרכוש השותפות 39% מהזכויות בצנרת שבבעלות חברת EMG בתמורה לסכום של כ-520 מיליון דולר וכעת הועברו המניות לידי EMED. מדובר בצינור ימי בקוטר של 26 אינצ'ים ובאורך של כ-90 ק"מ, המחבר בין מערכת ההולכה הישראלית באזור אשקלון לבין מערכת ההולכה המצרית באזור אל-עריש.

צינור EMG תוכנן לקיבולת של כ-7 BCM (מיליארד מטר מעוקב) לשנה, עם אפשרות להגדלת הקיבולת לכ-9 BCM לשנה באמצעות התקנת מערכות נוספות. בוצעו בדיקות טכניות מקיפות בצינור EMG, ובכלל זה בדיקות Reverse Flow, והוא נמצא כשיר לחלוטין לשמש להעברת גז טבעי מישראל למצרים.

צינור EMG ומערכת ההולכה המצרית צפויים לאפשר הזרמת גז מסחרית במועד תחילת מחויבות שותפי לוויתן ותמר לספק גז טבעי, תחת הסכמי אספקת הגז לחברת דולפינוס (Dolphinus Holdings Limited), החל מ-1 בינואר 2020.

עוד מדווחת דלק כי פיתוח השלב הראשון של מאגר לוויתן עומד להסתיים בקרוב וגז טבעי צפוי לזרום למשק המקומי ולמדינות האזור, בשבועות הקרובים, עוד לפני תום שנת 2019. יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים, מסר כי "השלמת עסקת EMG מסמלת את תחילתו של פרק חדש בהיסטוריה של משק האנרגיה הישראלי והאזורי. המעבר של ישראל למעמד של יצואנית גז טבעי אזורית. פרויקט לוויתן מתקדם על-פי לוחות הזמנים ובחיסכון מהתקציב שהגדרנו בתחילתו ואנו צפויים להתחיל את הזרמת הגז מלווייתן כבר לפני סוף השנה".

סימני השאלה סביב העסקה

סכום התשלום מעניק שווי גבוה של מעל מיליארד דולר ל-EMG עצמה. מרבית לקוחות הגז משלמים לחברת ההפקה על הגז ולחברת הולכה על ההולכה. EMED רוכשת את הבעלות בצנרת בשותפות עם חברה ממשלתית מצרית, ולא רק משלמת על דמי מעבר. מבנה העסקה מדלל את בעלי המניות הפרטיים בחברה, ומעניק נתח משמעותי לשחקן ממשלתי מצרי. יתכן שמבנה זה אמור לספק "תעודת ביטוח" לאינטרס המצרי לאבטח את הצינור, זאת לאחר פיצוצים רבים שאירעו בו בשנים 2011-2, כחלק ממתקפות הטרור בסיני כנגד המשטר וכנגד עסקת הגז עם ישראל.

עסקה לחסימת תחרות במשק הגז בישראל?

כנגד העסקה עלתה הטענה, שבעלות בצינור תאפשר לנובל ולדלק למנוע תחרות בשוק הגז בישראל דרך חסימת אפשרות ליבוא גז ממצרים. הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד מיכל הלפרין, נדרשה לנושא, ואישרה את העסקה בטיעונים מעט תמוהים, לפיהם יש מחסור בגז במצרים. גם לפי טענת הרשות, מחסור זה ייפסק תוך מספר שנים, עם פיתוח שדות גז במצרים, בעוד עסקאות יצוא הגז מישראל הן ל-15 שנה. שנית, במצרים פועלים שני מתקני הנזלת גז, אלא שמחירי הגז המונזל (LNG) הינם בשפל, ובמצרים מתקשים למכור את התפוקה הזו, ולכן הביקוש לגז יורד, לפחות זמנית. הרשות התנתה את העסקה בתנאים מגבילים, שכוללים אפשרות ליבוא גז ממצרים בצורת עסקת החלף (SWAP). כלומר, לקוח ישראלי יוכל לשלם לספק מצרי, ולקבל גז ישראלי, כך שחברות הגז יתחשבנו ביניהן. מודל זה מקובל בעולם, אך חוזה גז לא מורכב רק ממחיר, אלא גם מתנאי אספקה וספק מצרי לא יוכל להבטיח תנאי אספקה של גז ישראלי. לכן, בעלי המאגרים בישראל, יזכו בהשפעה רבה על צורת מימוש של עסקת ההחלף.

עתירה לבית המשפט הוגשה כנגד העסקה על-ידי עמותת "הצלחה" וארגון "לובי 99", בטענה כי העסקה צפויה להפריע לתחרות אפשרית בשוק הגז

איך אנחנו יודעים שתשובה ומונופול הגז מפחדים מהציבור? הגשנו תביעה תקדימית נגד תשובה ומונופול הגז על החלטת רשות התחרות…

פורסם על ידי ‏לובי 99‏ ב- יום חמישי, 24 באוקטובר 2019

מנגד, במדינה מקדמים צינור נוסף למצרים באיזור ניצנה, אותו תבנה החברה הממשלתית נת"גז בצידו הישראלי, בעלות של עשרות מליוני דולרים בלבד, בהשוואה ל-520 מליוני הדולרים שהשקיעו השותפות בEMED, בחברת EMG. גם צינור זה יכול לשרת את עסקת יצוא הגז של המאגרים הישראלים, אך הוא לא יהיה תחת שליטתם, אלא בשליטת החברה הממשלתית.

איך תובטח עדיפות למשק המקומי?

אין דרך מעשית להבטיח קדימות ללקוחות ישראלים בגז הישראלי, ללא שליטה ממשלתית בתשתית ההולכה. במובן זה, שליטה של נתג"ז במערכת הארצית, לצד האפשרות להקים צינור נוסף למצרים, תשמור את התנהלות משק הגז בכפוף לאינטרסים שממשלת ישראל מגדירה. כבר היום, מדיניות זו מונעת מבעלי המאגרים הישראלים לממש את מלוא כושר ההולכה הצפוי של EMG, בשל מחסור בקיבולת גז פנויה בצנרת בחלקה הישראלי. מצב זה מאפשר משלוחי גז למצרים כאשר הביקוש לגז בישראל נמוך. הפעלת מאגר לוויתן, תשפר במידת מה את יתירות האספקה ואיתה גם את כושר היצוא, אך גם אז, נתג"ז שומרת על עדיפות ללקוחות ישראלים. צינור ממשלתי באיזור ניצנה, עשוי לאפשר לבעלי המאגרים לממש את יצוא מלוא הכמות השנתית עליה התחייבו בחוזה – עד 7 BCM בשנה, אך גם ימנע שליטה מוחלטת בצנרת למצרים מבעלי המאגרים, ויגדיל במעט גם את רווחי הממשלה (דרך נתג"ז) מהסחר האיזורי בגז.