מי אשם במחירי המים הגבוהים לחקלאות? לפי מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, לא מדובר בתיקון השנוי במחלוקת לחוק המים, לא במדיניות הממשלה שמייבשת את החקלאות, אפילו לא בהתחממות הגלובלית – אלא דווקא ב-1,600 עובדות ועובדי ׳מקורות׳.

את העובדה שרק לאחרונה (יוני) חתם ועד עובדי החברה על רפורמה היסטורית, במסגרתה הסכימו לקיצוצים בכוח האדם שיאפשרו מהלכי פיתוח של משק המים, כנראה שמאיר לא לקח בחשבון. גם לא את תרומת ההאשמה הזאת לשיח המפלג שמובילה הממשלה נגד החקלאים.

מאיר אמר את הדברים כשנשאל בעיתון 'ידיעות הקיבוץ' (6.12.2019) מה בכוונתו לעשות בנוגע למחירי המים לחקלאות. הוא השיב כי "לצערי הרב, החלטות קרדינליות בניהול משק המים הושפעו מעוצמתו הפוליטית הרבה של ועד עובדי מקורות". לדבריו, הוא נאבק במסגרת התאחדות חקלאי ישראל "נגד ההשפעה המזיקה הזאת". את הצלחת המאבק הוא תולה בשבירת כוחו של הוועד, אותו הוא מכנה "שינוי 'מקבילית הכוחות'".

הבעיה האמתית של החקלאים בישראל היא שהממשלה מנסה לפגוע בהם, בין היתר באמצעות יצירת פיצולים וסכסוכים. מול המדיניות הממשלתית של 'הפרד ומשול' בין קיבוצים ומושבים, ובין חקלאי הדרום והצפון – החקלאים וארגוניהם צריכים להתאחד.

כרוניקה של ייבוש ופירוד

זה לא סוד שהחקלאים בישראל ניצבים מול קשיים רבים. חלקם מצד גרמי שמיים כגון בצורות, שינויי אקלים שפוגעים בתפוקת הגידולים השונים ועוד. אך לצד זאת נתקלים החקלאים גם במדיניות ממשלתית שמקדמת פגיעה בחקלאים ובתוצרת המקומית – בדמות פתיחת מכסים נרחבת, סגירת השוק הסיטונאי ואוזן בלתי קשובה למצוקותיהם וקשייהם של החקלאים שלא מוצאים לובי לפעולתם בקרב נבחרי הציבור.

חקלאים מפגינים מול בניין משרד האוצר, פברואר 2016 (צילום – פלאש 90)

בשנת 2016 החלו החקלאים להתאחד יחד כנגד הגזירות שהנחיתה עליהם המדינה. קיבוצים ומושבים, חקלאים מהערבה, ממישור החוף, מהעמקים ומרמת הגולן הם לעיתים קבוצות בעלי אינטרסים נפרדים ואף מנוגדים שמתחרים ביניהם לא מעט על מכירת תוצרתם. הללו החליטו, למרות הכול, למחות ולהפגין ביחד במחאה על מדיניות הממשלה שמפקירה את החקלאים ופוגעת בתוצרת המקומית הישראלית.

באותה שנה החליטו באוצר להעביר את תיקון 27 לחוק המים, באופן אשר תוקע טריז בין החקלאים בקיבוצי הצפון וחבריהם במושבי הדרום, כאשר בעלי אגודות המים הפרטיות (בצפון) יחוו התייקרות של כשקל וחצי לקוב במחיר המים, בעוד שאלו שצורכים שירותים מ׳מקורות׳ (בדרום) יזכו להוזלה של יותר מחצי שקל לקוב. מחיר המים יכול להוות עד שליש מהמחזור השנתי של החקלאים, ולכן הוא בעל השפעה רבה על שורת הרווח או ההפסד של החקלאי. עלייה של אגורות ספורות לקוב יכולה לעיתים להבדיל בין פרנסה איתנה ובין פשיטת רגל.

כדי להעמיק את הטריז, כרכו באוצר את התיקון בהורדה של 14% בתעריף המים למשקי הבית. מהלך זה הציב את הפגיעה בבעלי אגודות המים הפרטיות כחלק מהורדת 'יוקר המחיה' של כלל אזרחי המדינה, והקשה עליהם להתנגד למהלך. למרבה הצער, ניסיון ה-'הפרד ומשול' של המדינה הצליח, וקבוצות החקלאים השונות החלו להתפלג סביב סוגיות התיקון לחוק המים שעבר סופית בינואר 2017.

רטוריקה של ימין כלכלי

ההחלטות שפגעו בחקלאים ובמשק המים התקבלו בשולחן הממשלה, במשרדי האנרגיה והאוצר, ברשות המים ובכנסת. בזירות אלו ייקבע גם עתיד משק המים בישראל. התנועה הקיבוצית יכולה וצריכה להעצים את השפעתה על קובעי המדיניות בכלים ציבוריים ופוליטיים, תוך יצירת סולידריות בין חקלאים, תעשיינים ויצרנים.

עובדי 'מקורות', לעומת זאת, אינם אויבי החקלאות. הם אינם קובעים את מחיר המים, ועלות שכרם נמוכה ביחס לעלויות אחרות המשפיעות על מחירי המים לחקלאים ולמשקי הבית. למעשה, גם הם נפגעים משינויי האקלים ומהמדיניות הממשלתית כלפי משק המים, ומתמודדים איתם כעובדים מאוגדים שרוצים לשמור על טובת החברה ולהתפרנס בכבוד. הם הוכיחו זאת ביוני האחרון, כששיתפו פעולה עם הרפורמה במשק המים, והסכימו לצמצום של כ-15% במצבת העובדים בחברה. המהלך יאפשר ל'מקורות' לממן השקעות בתשתית המים, אותן הממשלה אינה מוכנה לממן מתקציב המדינה.

חתימת הסכם הרפורמה בחברת מקורות, 25 ביוני 2019 (מימין: יו"ר ארגון עובדי מקורות אילן הללי, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, מנכ"ל מקורות אלי כהן, יו"ר הסתדרות המעו"ף גיל בר-טל). (צילום: דוברות ההסתדרות)

מדיניות ה'ייבוש' של משק המים והחקלאות בישראל ראויה לביקורת, אבל הכתובת לכך היא הממשלה, ולא העובדים שהפגינו בגרות ואחריות. אימוץ הרטוריקה של הימין הכלכלי כנגד העובדים והעבודה המאורגנת לא יביא לשינוי המדיניות הכלכלית בישראל, כלפי החקלאים ובכלל.