חקלאים במיניסוטה שבארה"ב יצרו לאחרונה ביקוש מפתיע לטרקטורים ישנים בני 30 ו-40 שנה. הסיבה: אין בהם רכיבים אלקטרוניים חכמים וקל לתקן אותם. בנוסף, היצרנים הגבילו מאוד את היכולות של טרקטורים חדשים כדי לסחוט מחקלאים סכומים גבוהים על תיקונים שנעשים על ידי מוסכים מורשים בלבד. עוד פרק במאבק על 'הזכות לתקן'.

במקום לרכוש טרקטור חדש ב-250-150 אלף דולר, החליט החקלאי האמריקאי כריס פולנד לרכוש טרקטור של "ג'ון דיר" 4440 משנת 1979. המחיר היה 18 אלף דולר בלבד. כריס התקין עליו מערכות ניווט אוטומטיות מוכוונות לווין. "זה טרקטור מעולה", אמר פולנד בראיון לסטאר טריביון וציין עוד שני טרקטורים ישנים. שיפוץ גדול לטרקטור יכול לעלות לבדו 20 אלף דולר, אך עדיין מדובר בעסקה משתלמת. פולנד סיפר שתנובת השדות שלו היא מעל לממוצע באזור והסביר ש"ציוד ישן הוא דרך טובה להקטין את העלות ולשפר את הרווחיות".

תחזוקה של טרקטור ג'ון דיר (Edward Haylan / Shutterstock.com)

27 טרקטורים מאותו הדגם נרכשו בשנת 2019 דרך סוחר בודד מנברסקה. טרקטור כזה עם מעט שעות עבודה נמכר ב-43,500 דולר. דגם מתקדם מאותה שנה הגיע אפילו ל-61,000 דולר, כולם במכירות פומביות.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הביקוש הגובר לטרקטורים בני 40-30 שנה אצל החקלאים בארה"ב נובע בראש ובראשונה מהקשיים שמטילים עליהם היצרנים, ובמיוחד "ג'ון דיר" – המערימה קשיים על תיקון טרקטורים באופן עצמאי מחוץ למוסך מורשה. כך, לפני שנתיים נאבקו חקלאים בקליפורניה על הזכות לתקן בעצמם את הטרקטורים שלהם, וקיבלו רק גישה לחומרי עזר טכניים – תוך ויתור על האפשרות החוקית לקנות חלקים ישירות ולא דרך מפיץ רשמי.  נסיעה למוסך רשמי על ידי מוביל נמשכת זמן רב ופוגעת קשות בחקלאים. בדיוק מסיבה זו, הרבה מהם נוהגים ללמוד לתקן בעצמם את הכלים כשהם בשדה או בבית, בייחוד בעונות האסיף בהן הם מצפים להחזיר את השקעותיהם בזריעה, בחרישה ובציוד.

פתרון נוסף שחקלאים מצאו בעבר הוא לרכוש באינטרנט תוכנת פריצה בלתי חוקית תוצרת אוקראינה, שמאפשרת להתגבר על המנעול האלקטרוני ש"ג'ון דיר" מתקינה על מערכות טרקטורים חדשים.

לתופעה הזו יש מספר גורמים נוספים ובהם המחיר הזול, הפשטות של הנדסת הכלים עצמם וזמינות החלפים. לכך מתווספת העובדה שב-40 השנים האחרונות הטרקטורים לא השתנו הרבה וניתן להתקין עליהם מערכות חדשות, שלא מתוצרת היצרן המקורי. את החתימה הסביבתית הגרועה של המנועים הישנים ניתן למתן באמצעות שימוש ביו-דיזל, המופק מצמחים במקום מנפט.

מאבק היצרנים ב'זכות לתקן'

לא מדובר רק בטרקטורים, אלא ברוב מוצרי האלקטרוניקה והחשמל. בשנים האחרונות גוברת מגמה של תאגידי ייצור למכור כמה שיותר מכשירים חדשים ולמנוע מהציבור אפשרות נוחה לתקן אותם. האסטרטגיות של היצרנים הן מגוונות, כמו גם ההשלכות של הגישה הזו – תשלומים גבוהים יותר, והררי אשפה של מכשור חשמלי וחקלאי שאי אפשר או שלא משתלם לתקן אותו.

ברמת המכשירים עצמם, מדובר במנעולים אלקטרוניים הפוגמים במכשיר אם תוקן בכל מקום מלבד היצרן המורשה, מדיניות ייצור ורכש המצמצמת זמינות של חלפים, העלמת מפרטים טכניים מהאינטרנט בטענה ל"זכויות יוצרים" וכן רישיונות שימוש מקפחים. רישיונות אלו מעקרים את המונח "רכישת מוצרים" ומחליפים אותו במודל של "רכישת שירות". כך למשל, רישיון המשתמש של חלונות 10 מתוצרת מיקרוסופט מעניק לחברה זכויות כמעט בלתי מוגבלות לגישה למידע האישי בכל מחשב עליו היא מותקנת תוך שהחברה שולטת בעדכוני המערכת. למעט מומחי מחשבים שיודעים לנטרל רכיבים במערכת, אי אפשר להשיג את "חלונות 10" בגרסה ישנה, אלא רק בגרסה שמיקרוסופט מפעילה בהווה וכל שינוי שעושים המשתמשים יכול להימחק בעתיד בעזרת עדכון ביוזמת מיקרוסופט.

רובד אחר של המאבק הוא פוליטי וציבורי – לוביסטים מטעם היצרנים טוענים שתיקונים שנעשים בבית או אצל טכנאים עצמאיים הם סכנה בטיחותית ובכך הדפו יוזמות חקיקה בכ-20 מדינות בארה"ב שנועדו לעגן בחוק את 'הזכות לתקן' – אספקת מדריכים טכניים, חלפים זמינים ואי-שימוש במנעולי תוכנה. הישג למאבק נרשם ב-2012, שחייב בהדרגה את תעשיית הרכב בארה"ב לתמוך באספקת חלפים ומדריכים טכניים לכל מוסך. למעט הישג זה, למאבק אין הישגים רגולטורים, אך יש לו הישגים חברתיים – אתר youtube מלא במדריכים מצולמים, בעיקר באנגלית וברוסית, לשדרוגים ותיקונים של מגוון רב של מכשירים אלקטרוניים, ומאפשר לכל אחד להתבונן באנשי מקצוע שמלמדים איך לבצע תיקונים באופן עצמאי.