בסבב ההסלמה האחרון בדרום, בשעות בהן גם העובדים במרכז הארץ הונחו להשאר במרחב המוגן, התרוצצו עובדי חברת המשלוחים 'וולט' ברחובות תל-אביב החשופים וסיפקו מזון לאלו שנשארו בבתים. השליחים, המועסקים דרך אפליקציה ה"משדכת" בין לקוחות למסעדות, לא חויבו להתייצב לעבודה, אך אלו שעשו זאת דהרו ברחובות בידיעה שאולי יקבלו טיפ גדול – אך אם יפגעו ערבות החברה לבריאותם מוטלת בספק.

למעלה משליש מהעובדים בעולם המערבי כיום הם פרילנסרים, ובעידן 'כלכלת החלטורה' מספרם רק עולה ועולה. על אף שמדובר בעצמאים לכאורה, יש להם כל המאפיינים של עובד שכיר: הם אינם מעסיקים עובדים, הם תלויים כלכלית בפלטפורמה המספקת להם עבודה, שלא אחת, גם מטילה עליהם פיקוח. ומה בכל זאת ההבדל? עובדים אלו אינם נהנים מזכויות סוציאליות ומביטחון תעסוקתי, ונתקלים במכשולים במידה וברצונם להתאגד ולהיאבק על זכויותיהם.

שליח וולט Wolt, ממתין לאיסוף משלוח מחוץ למסעדה. תל אביב, אוקטובר 2019. (מרים אלסטר/פלאש90)

"כדי להתקבל לעבודה בוולט, אתה צריך לענות על שאלון, ומזומן לשיחה בחברה. מעין ראיון עבודה. הם מכנים את זה 'וולטר', חס וחלילה לא 'עובד'. אתה צריך להתחייב לתת לפחות שתי משמרות בשבוע, אבל מקבל תשלום רק לפי הזמנה", הדגיש עו"ד אלעד מורג את הדמיון בין עובדי האפליקציות לעובדים אחרים, המועסקים בחברות מקבילות, במתכונת רגילה של יחסי עובד-מעביד. עם זאת, הוא הדגיש כי בניגוד לעובדים אחרים, עובדי הפלטפורמה אינם מקבלים הפרשה לפנסיה או זכויות סוציאליות אחרות. על זמני הנסיעות שלהם כמובן, אין תשלום.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

אין הבדל בין מלצר לשליח

הדברים נאמרו בכנס אילת לנושאי עבודה 2020 שהתקיים במהלך השבוע באילת, במושב שעסק בשוק העבודה המשתנה. "בסופו של דבר, אני לא רואה הבדל אנליטי בין מלצר במסעדה שמביא את האוכל מהמטבח לסועד, לבין שליח שלוקח את האוכל מאותו המטבח ומביא אותו ללקוח שיושב יותר רחוק מהמטבח. למה שהאחד יהיה עובד מן המניין והשני יצור כלאיים שאיננו נחשב לעובד?" הוסיף אלעד, הסבור כי על הפסיקה והחקיקה בישראל להחיל את חוקי המגן בתחום העבודה, גם על עובדים אלו.

"אני חושב שאסור לנו להתבלבל. החידוש והקדמה הם השיפור במעמד העובדים. הגישה של לתת לעובד כסף מזומן בסוף יום העבודה, ולשלוח אותו הביתה בלי זכויות, זו שיטה בת מאות שנים, והליכה לאחור. זו לא בושה לחסום את ההתפתחות של הפרקטיקה המנצלת הזו", המשיך מורג. "כבר הכרנו בעבר את הניסיון לסווג שכירים כ'עצמאים' כדי להוזיל את עלויות העסקה. כאן יש לנו הרחבה של הפרקטיקה הזו. ניסיון להשית על העובדת גם את עלויות העסק. העובד נושא בעלות אמצעי התחבורה, ונדרש לרכוש את הארגז הממותג".

מימין: מנחת הפאנל ומנהל. אגף עבודה ומשאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים עו"ד מיכל וקסמן חילי, סגנית היועץ המשפטי למשרד העבודה והרווחה עו"ד דבי ספיר אליעזר, עו"ד עמי שחר ועו"ד אלעד מורג (צילום: קרן שמש)

מנגד, התייצב עו"ד עמי שחר, ממשרד נחום פיינברג בע"מ, המייצג על פי רוב מעסיקים. "הכלכלה השיתופית היא תופעה קיימת בעולם. יש לה הרבה צדדים חיוביים והיא לא הולכת לשום מקום, היא תישאר איתנו" הבהיר. לדבריו, סקר שערכה חברת מקנזי בקרב העוסקים בכלכלה במודל זה, הראה על שביעות רצון גבוהה ביותר. "לאנשים בני הדור הצעיר לא מתאימה יותר תצורת התעסוקה המוגבלת והמסורתית. צורות התעסוקה החדשות מאפשרות שילוב נכון יותר בשעות הפנאי, והשקעה נכונה יותר במשפחה. הן מקלות גם על כניסה של אוכלוסיות שבעבר היו מתקשות להשתלב בשוק העבודה. עובדים ממדינות בעולם השלישי והרביעי יכולים לתת שירותים למדינות אחרות וזה מגדיל את כוח הקניה שלהם – עובד מהרפובליקה הדומיניקנית לדוגמה, שנותן שירותים של הקמת אתר לחברה בניו יורק, מקבל שכר בדולרים בסביבה שמשלמת בפזוס". עוד הוסיף כי לתצורה כלכלית זו פוטנציאל גבוה להוריד את יוקר המחיה והמחירים: "במדינות שאובר פועלת בהן היא הובילה לחיסכון עלויות לנסיעה במונית של בין 45-50% למחיר הנסיעה".

עו"ד רפי הולין, ממשרד עורכי הדין "הולין הדס", תהה האם לא הגיע הזמן להכיר בקטגוריית ביניים חדשה של עובדים, 'עובדים עצמאיים', שיהיו זכאים לחלק מזכויות המגן להן זכאים שכירים, אך לא לכולן. "באירופה זה כבר קיים במקומות מסוימים, כל עובדי הפלטפורמות יהיו זכאים לתנאי עבודה מסוימים ובעלי הזכות להתאגד. בגרמניה למשל, עובד עצמאי הוא מי שבינו לבין הפלטפורמה יש תלות כלכלית של לפחות 51% מהכנסתו, ונקבע משך זמן מינימלי של התקשרות בינו לבין הפלטפורמה, המקים לו זכויות מסוימות. נורווגיה לדבריו, הייתה חלוצת החקיקה בתחום זה, ודווקא ארגוני העובדים היו אלה שהתנגדו בשל החשש מהתרחבות תצורות העסקה אלו, ואף מפני דחיקתם אל מחוץ למשחק של עולם העבודה החדש. כיום האיגודים פועלים בעצמם על מנת לארגן את עובדי הפלטפורמות, כשהם לוקחים על עצמם לספק בין היתר שירותים שונים שעובדים אלו נזקקים להם. כמובן שמהלך זה דרש גם שינוי בתקנוני האיגודים עצמם שיאפשר את איגודם של 'העובדים העצמאים'.

"בישראל בתי הדין לעבודה כבר רמזו שיש מקום לקטגוריית ביניים שכזו, ולהטיל עליה חלק מזכויות העבודה. עם זאת, עצמאים הם עדיין לא גורם רלוונטי בעולם היחסים הקיבוציים" אמר עו"ד הולין. "אחד הקשיים המשמעותיים הם דיני התחרות. רבים מנסיונות ההתאגדות של עצמאים נכשלו בגלל שבתי דין קבעו שכל עוד הם עצמאיים נאסר עליהם 'לתאם מחירים' בשל חקיקת ההגבלים העסקיים. באירופה לאט לאט שינו את החקיקה הזאת על מנת לאפשר זאת. במקומות אחרים מזהים היום את הפלטפורמה כמעסיק".

עצמאי תלוי מעסיק?

עו"ד דבי אליעזר, המשנה ליועמ"ש משרד העבודה והרווחה, הצביעה על כך שעל פי סקר שערך ה-OECD, עובדי הפלטפורמות הם רק גוון אחד מבין כמה תצורות העסקה חדשות הנפוצות בעולם, ומבטאות חוסר פורמליות. תצורות העסקה אחרות הן למשל חוזי עבודה לתקופות קצובות, 'פר פרוייקט', וחוזים המבוססים על שעות משתנות במסגרתם העובדים אינם יודעים כמה שעות יועסקו בחודש, אם בכלל, ולפיכך מתקשים להעריך את שכרם העתידי. עם זאת, לדבריה, דו"ח התעסוקה שנערך במשרד העבודה והרווחה מעלה כי בשנים האחרונות חלה רק עליה מינורית במספר הפרילנסרים שהם בגדר 'עצמאי תלוי מעסיק', מ-6.4% ל-7.2%.

"יש לי יותר שאלות מתשובות. אנחנו רק בתחילת הדרך" הודתה עו"ד אליעזר. "האם יש צורך בהסדרת הזכויות במקום העבודה בחקיקה? האם להסדיר מראש או להמתין לפסיקות של בתי הדין לעבודה? נראה לי שצריך לשים דגש על זכויות בסיסיות של המועסק, בין אם עובד ובין אם עצמאי: הזכות לפרטיות, מניעת אפליה וכו'. החוק להגברת האכיפה של חוקי העבודה על עובדי קבלן, כולל לדוגמה פרק של הטלת אחריות על מזמיני השירות, שמכירים גם באחריותם על זכויות העובדים. השאלה היא עד כמה ניתן לעשות זאת באשר לכלכלה השיתופית?".

"מערכת המשפט, בתי הדין לעבודה והמחוקק, יידרשו במוקדם או במאוחר, לעשות את ההתאמות הנדרשות לאור החדשנות", אמרה עו"ד חנה שניצר, ראש הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. "אנו רואים עוד ועוד תקדימים משפטיים ברחבי העולם שמנסים להתמודד עם צורות העסקה חדשות ולמנוע תופעות של ניצול. כדי להגשים את התכלית של חוקי המגן בארץ, נהיה חייבים לשכלל את המבחנים שפותחו במשך השנים ליחסי עובד-מעביד ולהגדרה של מיהו עובד. כמו שהיטיבה לסכם אמירה יפה בפסק דין של בג"ץ (בפרשת יעקב רסמי): 'אין מקום להגדרה מתמטית נוקשה של המושג עובד, או של יחסי עובד מעביד'".

בניגוד לכל יתר הדוברים, טען חוקר העבודה הבכיר פרופ' גיא מונדלק, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, כי ייתכן ושאלת ההגדרה של יחסי העובד-מעביד היא משנית בהתחשב בהתפתחות העתידית של שוק העבודה וכי את הפתרון המרכזי צריכות לספק המדינות באמצעות מערכת רווחה וביטחון סוציאלי ממלכתית רחבה יותר. "הבנק העולמי מציג סכמה שהמדינה צריכה להבטיח 'הכנסה בסיסית לכל', מעל זה לדאוג למערכת ביטחון סוציאלי ממלכתית, מעליה לעודד אנשים לרכוש הסדרים סוציאליים משלימים, ומעל כל זה להסדיר ברגולציה את שוק העבודה" אמר. "אם וויתרנו על הרעיון שלמעסיק יש אחריות על העובדים אז אולי הגיע הזמן לקבוע חובה להפרשה של 10% לקרן לזכויות סוציאליות גם עבורם. יכול להיות שהגיע הזמן, כתוצאה מכל הסיפור הזה, לשקול האם אנחנו מתעסקים בהגדרת זהות המעסיק או שהשינויים בעולם העבודה צריכים לקחת אותנו הרבה יותר רחוק".