ההסתדרות וארגוני המעסיקים פירסמו בתחילת השבוע הצעה משותפת להחלה מיידית של המודל הגרמני בישראל. בקצרה, המודל הגרמני מציע לאפשר לעובדים ולמעסיקים להסכים על הפחתה בשעות העבודה ולקבל פיצוי חלקי על שעות העבודה שבוטלו.
ההיגיון שעומד מאחורי המודל הוא פשוט – במקום שמבנה ההעסקה יהיה בינארי – העסקה או אבטלה, ניתן יהיה לאפשר העסקה חלקית עם פיצוי על שיעור אבטלה חלקי. המעסיק משלם לעובד את השכר בגין השעות שעבד, בגין השעות שהופחתו מהיקף העסקתו לפני המשבר, ישלם לו המעסיק שכר מופחת בשיעור דומה לדמי אבטלה. המדינה מפצה את המעסיק על הכסף ששילם לעובד בגין אותן השעות.
קל לראות כיצד העובדים מרוויחים מהמודל הזה – בכל תסריט הוא מאפשר להם הגדלה של הכנסתם. קל גם לראות כיצד המעסיקים מרוויחים מהמודל שמאפשר להם גמישות בהיקפי התעסוקה, ומשמר את העסק פעיל גם אם יש ירידה משמעותית של הפעילות. אבל מדוע המודל הזה טוב למדינה?
1. צמצום תשלומי האבטלה על כל עובד מובטל
החשבון פשוט. במצב הנוכחי עובד בחל"ת או באבטלה מקבל דמי אבטלה המחושבים על כל שכרו, במודל הגרמני אם העובד ממשיך לעבוד באופן חלקי, המעסיק משלם את החלק הזה והמדינה רק משלימה את השכר. אז מה עדיף, לשלם הכל או לשלם רק חלק?
2. צמצום מספר העובדים המובטלים
כשלמעסיק יש אפשרות או להעסיק את העובד העסקה מלאה או לשלוח את העובד לחל"ת, במצב של חוסר ודאות כלכלית, עם ירידה חדה בביקושים, רבים מהמעסיקים יעדיפו לצמצם את הסיכון ולשלוח את העובד לחל"ת.
אם תינתן לאותם המעסיקים האפשרות להתחייב למינימום של 20% משרה לעובד, העובד נשאר לרשותם והוא יכול לעבוד בכל היקף שיידרש מעל ל 20% משרה, בהתאם לביקוש המשתה. בוודאי שרבים מהמעסיקים שהיו שולחים את העובדים לחל"ת מלא, היו משאירים את העובדים תחת הסדר העסקה חלקי. התוצאה ברורה – פחות עובדים מגיעים למעגל האבטלה. חיסכון עצום למדינה.
3. יצירת תנאים טובים יותר ליציאה מהמשבר
בימים האחרונים אנחנו עדים לקושי העצום שיש בפתיחה מחדש של מקומות עבודה. להחזיר את העובדים לשטף העבודה, להתניע מחדש תהליכים שהופסקו, לתת אמון בקונים שיחזרו לקנות ולמלא את החנויות בסחורה.
מצב של העסקה חלקית מאפשר לעסקים להיכנס למצב ביניים של פעילות חלקית בעלות מצומצמת. במצב כזה בעלי העסקים יהיו נכונים יותר לפתוח את העסק לפעילות, כשהם יודעים שהמדינה לוקחת חלק מהסיכון. ככל שהעסקים יפתחו יותר מהר כך יצא המשק מהמשבר יותר מהר. התאוששות מהירה פרושה למדינה הגדלת ההכנסות ממיסים.
4. חיזוק הביקושים
המודל הגרמני גם מגדיל את השכר שמגיע בסוף החודש לעובדים, וגם מאפשר פתיחה של יותר בתי עסק. שני אלה מעלים את יכולת הרכישה, גם של העובדים וגם של בתי העסק. הגדלת יכולת הרכישה מתורגמת לעליה בביקושים, זו בתורה מאפשרת ליותר עובדים לעבוד יותר שעות וחוזר חלילה.
5. מרחב תמרון בהנחיות הרפואיות
כמו כיפת ברזל, ככה פועל גם המודל הגרמני. כיפת ברזל אפשרה למדינאי מרחב תמרון לקבלת החלטות. לא כל פצמר מחייב אותו לצאת למלחמה. הקטנת הלחץ מהעורף ייצרה מרחב תמרון מדיני. האם נוצל נכון זו כבר שאלה אחרת.
במודל הגרמני, למעסיק יש יותר כלים לספוג שינויים כפויים בהיקף הפעילות. אם מחר יש צורך להחמיר שוב את נהלי הריחוק החברתי, למעסיק יהיה יותר יכולת להתמודד עם ההנחיות. בנוסף, המודל הגרמני מאפשר לאוכלוסיות בסיכון לחזור לעבודה חלקית. מצב שכזה יאפשר לממשלה לתת הנחיות מדויקות יותר ולהעלות ולהוריד את הווליום של הנהלים הרפואיים בהתאם לצורך ומבלי חשש שכל העסקים יסגרו שוב.
בשורה התחתונה, אין ספק שגם עבור הממשלה, למודל הגרמני יתרונות רבים על פני השיטה הנוכחית של הוצאת העובדים לחל"ת והשבתת העסקים. את מה שהבינו העובדים והמעסיקים שחתמו על ההסכם בתחילת השבוע, צריכה הממשלה להבין מהר, להרים את הכפפה עוד היום ולתקן את התקנות הנדרשות. כל יום שעובר ההתאוששות של המשק מתעכבת והמדינה מפסידה כסף. המון כסף.
