אתמול (ראשון), לקראת השעה 22:00 נראה היה לרגע כי אבדה השליטה על המצב, והאלימות התלקחה. קבוצת מפגינים מהעדה האתיופית נדחקה אל שורת שוטרי היס"מ, שמנעו מההפגנה להתקדם בשד' מנחם בגין לעבר מרכז עזריאלי. ברגע אחד התנגשו השוטרים במפגינים והחלו דחיפות, וצרחות. אל תוך הקלחת הזו קפצו, פיזית, ארבע נשים מבוגרות ושתיים צעירות והפרידו בגופן בין השוטרים ובין המפגינים. הנשים צעקו על כולם, שוטרים ומפגינים כאחד, להפסיק. זה עבד; צעירה אחת קראה "כל הבנות קדימה", ושורה של נשים צעירות נעמדה מול השוטרים. ההפגנה נמשכה, האלימות נפסקה.

המחאה של העדה האתיופית החלה מוקדם יותר, בשעה 15:00, בתהלוכה שיצאה משערי מרכז עזריאלי, מלווה על ידי שוטרי מרחב ירקון של מחוז תל-אביב במשטרה. בשעות הערב ירדו המפגינים לכביש וחסמו את שד' בגין, באישור, הלכה ולמעשה, של המשטרה. נראה היה שהמשטרה עושה מאמצים להכיל את ההפגנה, מבלי לבצע מעצרים. ובכל זאת, עד השעה 21:00 היו בידי המשטרה כ-12 מפגינים עצורים. בחלק מהמקרים תועד המעצר ונראה היה שנעשה שימוש בכח רב, אולי מופרז.

אז החל המשא ומתן בין המשטרה לבין מי שלקחו על עצמן את האחריות להיות מובילות המחאה בנקודה זו. מול מפקד מרחב ירקון, תת-ניצב דודו דהן, ניצבו מספר נשים מבוגרות ושתי צעירות, ענבר בוגולה וטהוניה מהרט. הנשים האלו היו, לדעתנו, הגיבורות של הערב אתמול, ובעיקר המבוגרות שבהן. המפגינים קראו להן "האמהות". "מה קורה עכשיו?" שאלנו מפגין אחד, והוא ענה "לא יודע, האמהות מדברות עם המשטרה".

מחאת העדה האתיופית, 3 ביולי 2016, תל-אביב. צילום: דבר ראשון

מחאת העדה האתיופית, 3 ביולי 2016, תל-אביב. צילום: דבר ראשון

אחת מהן, מרים, אמרה ל'דבר ראשון' בעת שהתקדמה לראש ההפגנה, לנקודת החיכוך בין המפגינים למשטרה, כך: "אנחנו פשוט הבנו שיש אנשים מסביב, שלא קשורים למחאה, אנשים שרוצים לעשות סקנדל, והם חושבים שהם ירכבו על הגב של הבנים שלנו".

"אנחנו רוצים לזעוק זעקתנו לשמיים"

אחרי שהצליחו למנוע את התלקחות האלימות הצליחו "האמהות" להושיב את המפגינים. טהוניה מהרט הצעירה, לבושה בחולצה לבנה עליה מודפסת תמונתו של יוסף סלמסה ז"ל, הצעיר האתיופי שמספר חודשים לאחר שספג אלימות קשה מידי המשטרה, מצא את מותו בנסיבות לא ברורות, פנתה למפגינים: "דיברנו עם המשטרה. המפקד נתן לי מילה, מילה שלו, שאם אנחנו מתפזרים אז כל העצורים משתחררים בלי רישום פלילי".

אך הצעירים והצעירות בקהל לא השתכנעו. אחד צעק "אל תאמינו לשוטר!", וטהוניה אמרה "אוקי, אנחנו נביא אותו לכאן שכולכם תשמעו אותו". אחרי מספר דקות צעד אל תוך הקהל תת-ניצב דודו דהן וניסה לדבר עם המפגינים. דהן ניסה לדבר בשקט ולהפגין רוגע, אך התוצאה הייתה שדבריו אינם נשמעים והקהל קרא כנגדו קריאות. שוב, אלו האמהות והצעירות שהצליח להשקיט את הקהל.

"אפשרנו לכם את זכות המחאה" אמר להם דהן, "ואני אומר לכם כמפקד המרחב, זה מקובל עלינו, אנחנו עושים את זה מתוך הזדהות מלאה". למשמע המילה 'הזדהות' התפרצו המפגינים והפריעו לדבריו של קצין המשטרה. בכל זאת, כזכור, מדובר בהפגנה כנגד אלימות משטרתית.

"החלטנו לאפשר לכם לבצע את המחאה ולמרות שלא התקבלה בקשה לתהלוכה אפשרנו את זה. הלכתם ברחובות תל אביב, הנחיתי את השוטרים לאפשר לכם ללכת ואפשרתי את זכות המחאה בהליכה רגלית, אנחנו מדינה דמוקרטית…" דהן לא סיים את דבריו ובקהל נשמעו צעקות: "איזה מדינה דמוקרטית?" וגם צעקות של מפגינות שניסו למתן את תגובות המפגינים "חבר'ה תנו לו לדבר".

דהן ניסה להסביר למפגינים את המצב, "מהרגע שהופר הסדר והייתה ירידה לאיילון והיו גם תקיפות…" כאן שוב הופרעו דבריו: "לא היו תקיפות!" ולאחר כמה נסיונות להשקיט את הקהל מפקד המרחב המשיך: "נאלצנו לבצע מעצרים ואני אומר לכם עם הרבה איפוק אישרתי את זה. כשסיכמתי שאני משחרר שיחררתי, אני לא רוצה לסגור אתכם ברחוב, אני התחייבתי לאמהות היקרות שאם אתם מתפזרים אני משחרר את העצורים".

מול דהן קמה ונעמדה אישה צעירה, מזי טזזו שמה. "למה לדרוש שאנחנו נלך הביתה כשאתה והחברים פה (השוטרים) לא מתערבים ובגלל שאתם לא מתערבים אנחנו יושבים פה. אתם לא מתערבים בזה ששוטרים נוקטים באלימות וכולם נמצאים פה בגלל זה".

דהן ניסה להרגיע את הרוחות אך טזזו לא התכוונה לעצור. בשטף דיבורה הביעה את שעל ליבה, ונראה היה שדבריה וסגנונה מקובלים על המפגינים וגם על דהן שעמד מולה. "אנחנו רוצים שתאפשר לכולם להפגין פה כאזרחים עם זכויות. הם (הצעירים המפגינים) יושבים, לא מפריעים לסדר הציבורי. אנשים לא הפסיקו את חייהם היום בשעה שלוש בצהריים והגיעו מבאר שבע, ירושלים ונתניה כדי שתגידו לנו 'תעצרו, תלכו הביתה ואנחנו נשחרר'. טיפה כבוד לאינטליגנציה שלנו, אפילו שאני כהה יש לי אינטליגנציה. אנשים פה רוצים להפגין פעם אחת כאזרחים, רוצים פעם אחת לזעוק את זעקתנו לשמיים".

הסתת המחאה

ההפגנה סיפחה אליה גורמים שונים, חלקם לא מהעדה האתיופית, שניסו להתסיס את האווירה. צעירים, לא יוצאי אתיופיה, שקפצו בהתלהבות ושמחה עם המפגינים האתיופים, מבטם משולהב. צעירה אחרת דחפה נערה אתיופית על השוטרים וכמעט יצרה תגרה בין השוטרים למפגינים. צעיר בעל מבטא אנגלו-סכסי הסתובב בין המפגינים והסביר לכל מי שהיה מוכן להקשיב ש"מה שקורה כאן זו אתנוקרטיה, שהלבנים ששולטים מדכאים את השחורים בעזרת המשטרה שלהם". ניכר היה שהעובדה שההפגנה מתמתנת היא לצנינים בעיני אנשים אלו.

שוב ושוב נדרשו האמהות להרגיע ולהשקיט מקומות עם פוטנציאל לאלימות. במקרים רבים נראה שיח בין המפגינים לשוטרים. "את לא מאמינה שאנחנו שומרים עליכם?" אמר שוטר אחד למפגינה, והיא שטחה בפניו מקרים רבים של אלימות משטרתית לא מוצדקת כלפי בני העדה האתיופית. השוטר הקשיב. שוטר אחר, קצין, אמר למפגינות "השוטרים הכי טובים שלי הם אתיופים".

ניתן היה לשים לב שמדי פעם הצעירים מתלחששים ביניהם בזמן שהאמהות דיברו: "איזה תמימה היא". אך למרות זאת ברגע האמת המילה של האמהות היא זו שקבעה את הטון וכנראה הצילה, הלכה למעשה את חייהם של הצעירים.

בעת שהמפגינים המתינו לשחרור העצורים התחוללה מהומה נוספת לאחר שכתב גל"צ, חייל צה"ל, שהגיע לסקר את האירוע, נלקח מהמקום על ידי קבוצת שוטרים לא במדים. עשרות המפגינים פתחו בריצה לכיוונו ולכיוון השוטרים שתפסו אותו בכוח. לאף אחד מהנוכחים לא היה ברור מדוע לקחו אותו השוטרים. אחרי כמה דקות שוחרר החייל וככל הנראה הושגה הבנה כלשהי עם השוטרים.

מזי טזזו, אותה מפגינה שהתעמתה עם מפקד המשטרה, קראה למפגינים במרירות, להתפזר וללכת הביתה: "אני מודיעה לכם חגיגית, כולם הולכים הביתה בלי יוצא מן הכלל", לאחר מכן פנתה אל השוטרים: "לאור תחושת עכברי המעבדה שכפיתם עליהם. הבטחנו שלא נרד לכביש. ישבנו פה למופת ואני במו עיני רואה שאנשים מבקשים ללכת ושוטרים שלכם עומדים שלובי ידיים. אני ברשותכם לוקחת אחריות על המפגינים ואומרת – לכו הביתה, בהפגנה הבאה נדאג לעשות את זה למופת".

לאחר מכן, החלו להתפזר המפגינים, חלקם עמדו בכניסה לקניון עזריאלי, בשטח שגודר על ידי המשטרה. ניתן היה לשמוע קריאות 'לא הולכים עד שמשחררים את העצורים'.

לצד הקריאות והשירים שלא פסקו, עמדה בצד אם והביטה על המתרחש.

"מאיפה את?"

"אני מרחובות."

"עם מי הגעת לכאן?"

"עם הבת הגדולה שלי".

"את מודאגת?"

"מאד".

ברקע נשמע אחד המפגינים, אדם מבוגר יחסית, צועק: "תצלמו, תצלמו הכל. ערוץ 1 וערוץ 2 לא נמצאים כאן. תצלמו כל מה שאתם מצליחים".

המפגינים החליטו להשאר במקום עד שישוחררו כל העצורים. ישובים, מתוחים ומותשים. האמהות נשארו דרוכות והדאגה ניבטת בעיניהן. בעיני הצעירים ניבטו רק הזעם והעייפות.

תגובת דובר המשטרה, מרחב ירקון: "המשטרה מאפשרת לקבוצות ויחידים לבטא את חופש הביטוי והמחאה ובתנאי שלא יפגע ביטחונו האישי של הציבור הרחב וזכותו לניהול תקין של שגרת חייו. במהלך המחאה בחרו מספר מפגינים להתעלם מהוראות השוטרים והחלו להפר את הסדר הציבורי ולחסום צירי תנועה. בעקבות הפרות הסדר וחסימת התנועה נעצרו 12 מפגינים. כעת השוטרים פרוסים בשטח על מנת לאפשר תנועה חופשית ובטוחה למשתמשי הדרך.

במהלך השבוע שעבר הגישו המארגנים בקשה מסודרת לקיום מחאה ברישיון.
הבקשה אושרה על ידי המשטרה שסייעה למארגנים על פי החוק והכללים לאחר שאלה התחייבו כי לאורך המחאה יישמר הסדר הציבורי ולא ייחסמו צירי תנועה מלבד אלו שיחסמו על ידי המשטרה על מנת לשמור על שלומם וביטחונם של המשתתפים במחאה.
במהלך המחאה בחרו מספר מפגינים להפר את הסדר הציבורי וחסמו צירי תנועה למעבר כלי רכב בניגוד לחוק. מאחר ולא נשמעו לפניות השוטרים לפנות את הדרך החלה המשטרה לבצע מעצרים. מדיניות המשטרה הנה לאפשר את חופש הביטוי והמחאה, אך יחד עם זאת לאכוף את החוק באופן נחוש וללא פשרות כנגד כל מי שייבחר להפר את החוק והסדר".