המשרה של שגיא רוזן, בן 33 המתגורר בהמבורג בגרמניה, צומצמה עם התפרצות הקורונה מ-100% ל-50%, אך למרות זאת, הוא לא ספג מכה כלכלית קשה. הסיבה: ממשלת גרמניה סבסדה את מרבית החלק שצומצם משכרו, והוא קיבל 87% ממשכורתו הרגילה. זהו, בתמצית, מודל ה'קורצארבייט' הנהוג בגרמניה מאז 2009, ומאפשר לחברות ולעסקים העסקה גמישה של עובדים בזמני משבר, תוך שמירה על היציבות התעסוקתית.
רוזן עובד בשיווק דיגיטלי בחברה המנהלת אפליקציית מוניות, המקבילה לגט-טקסי הישראלית. עם התפרצות המגפה ותחילת ההגבלות למניעתה, היקפי הפעילות של החברה הצטמצמו מאוד. "הרבה מהפרנסה היא מתיירות, ומלקוחות קבועים שנוסעים במוניות לצרכי עבודה", הוא מסביר. לדבריו, מכיוון שהחברה גייסה מספר גדול של עובדים בשנת 2019, ההנהלה נאלצה לפטר כ-10% מהעובדים. היתר המשיכו לעבוד, בהיקף משרה מצומצם יותר מאשר בטרם המגפה.
"המנהלים הציגו את ה'קורצארבייט' בישיבה שבועית", אומר רוזן, "הם העבירו את העובדים לאחוזי העסקה שונים לפי הצרכים החדשים של החברה. אותי העבירו ל-50% משרה. החברה שילמה לי 50% מהמשכורת והממשלה השתתפה בהוצאות, מה שאומר שנשארתי עם 87% מהמשכורת בסופו של דבר, נטו. גם אם הייתי מועסק ב-20% עדיין הייתי מקבל 75% מהמשכורת, ברגע שראיתי את הנתונים האלה, נרגעתי".
למודל הגרמני יתרונות רבים להתמודדות עם משבר תעסוקתי. במקום להוציא עובדים לחופשה ללא תשלום או לפטר אותם, הוא מאפשר למעסיקים להשאיר אותם כעובדים בחברה גם בתנאי אי ודאות, מבלי לפגוע בצורה קשה מדי בשכר ולשמור על רציפות תעסוקתית. מהעובד נחסכת אי הוודאות שבהוצאה לחל"ת, וגם הפגיעה בהכנסה, מאחר שדמי האבטלה נמוכים בדרך כלל מהשכר הרגיל. ברמה המשקית, המודל מונע שיעורי אבטלה גבוהים ומרכך את הזעזוע בעקבות המשבר.
25 מדינות אימצו את המודל בתקופת הקורונה, ביניהן צרפת והולנד. קרן המטבע העולמי הגדירה אותו כאופן ההתמודדות הטוב ביותר למשבר התעסוקתי. גם ה-OECD קבע כי מדובר במודל אפקטיבי בשמירה על רמות נמוכות של אבטלה בזמן משבר הקורונה. בישראל דורשים ההסתדרות וארגוני המעסיקים מהממשלה ליישם את המודל, אך עד כה נתקלו בסירוב.
"אני לא עובדת בכלל ומקבלת 67% משרה מהחברה"
טרי יזרעאלי (33), מעצבת ראשית בחברת אופנה המתגוררת בקונסטנץ שבדרום גרמניה, הוצאה ל'קורצארבייט' של 100%. "המשמעות היא שאני לא עובדת בכלל, אבל מקבלת 67% משרה מהחברה. החברה מקבלת את כל הסכום הזה חזרה מהממשלה". בשונה מישראל, יזרעאלי לא הוצאה לחל"ת מעבודתה בחברה, אלא נשארה עובדת שמקבלת שכר מהחברה עצמה, בדומה לחופשה בתשלום (על אף שהתשלום מופחת).
יזרעאלי מצביעה גם על חסרון במודל: מרבית העובדים בחברה בה הועסקה הוצאו ל'קורצארבייט' כבר בתחילת המשבר, והמעטים שנשארו נאלצו לעבוד בעומס רב. "העבודה הייתה מטורפת עם שעות עבודה רבות, כי היינו צריכים לעבוד עבור אלה שלא נמצאו. המחיר ששילמתי בהתחלה היה זמן משפחתי. בעצם השתמשו ב'קורצארבייט' לרעתנו", היא אומרת, "ביקשתי כמה ימי חופשה עקב מצב אישי וזה הכעיס אותם, אז הם הוציאו אותי לקורצארבייט של 100%".
"התנאים חלום, וההפחתה בנטו כמעט ולא מורגשת"
ישראלי נוסף המתגורר בברלין ועובד בסטארט-אפ כמעצב מוצר אומר ל'דבר' כי החל מאפריל משרתו צומצמה ל-50%, והוא משתכר כ-80% משכרו הרגיל. "בתחילת אפריל ההנהלה הודיעה שהחל מעוד שבועיים נעבור למתכונת 'קורצארבייט' של 50% משרה. אני עובד בשבוע רגיל בין שלושה לארבעה ימים בלבד, חמש שעות ביום מכיוון שהחברה שלנו שייכת לקונצרן גדול, ועד העובדים הגיע להסכמה עם ההנהלה שבנוסף לכסף שהמדינה תוסיף לנו, נקבל עוד כ-20% נוספים. יצא שעבור 50% משרה אני מקבל כ-80% מהשכר נטו, והורים לילדים מקבלים עד 90%.
"בנוסף, מכיוון שעל פי חוק על ימי חופש שאנחנו לוקחים אנחנו צריכים לקבל תשלום מלא, בזמן ה'קורצארבייט' ימי חופש שאנחנו לוקחים נספרים שעתית. מכיוון שאנחנו מועסקים בחצי משרה, על כל יום חופש שמגיע לנו אנחנו מקבלים יומיים."
"התנאים חלום, וההפחתה בנטו כמעט ולא מורגשת בגלל שאני לא מוציא כסף על חופשות ויציאות. מצד שני – המוצר סובל. קשה לקדם תהליכים כשעובדים מעט, וכשיש כל כך הרבה אנשים בחופש בצוות. בנוסף, השקעות חיצוניות והכנסות שציפו שייכנסו התעכבו או התמעטו, ולכן באמצע יוני פיטרו כשישה אנשים בחברה באופן די פתאומי."
"לאזרחים היה בטחון תעסוקתי במשבר הזה"
רוזן אומר שהצעדים שנקטה ממשלת גרמניה במהלך המשבר הגבירו את האמון והבטחון בקרב האזרחים, גם ביחס למגבלות למניעת הקורונה. "הממשלה הוציאה הון על ההתמודדות עם הקורונה, והרגישו את זה. לאזרחים היה בטחון תעסוקתי. בכל המשבר הזה, הקנצלרית אנגלה מרקל נתנה תחושת בטחון גבוהה מאד. האזרחים מכל קצוות הקשת הפוליטית הקשיבו לה, וסך הכל היו מאד מרוצים."
"גם ההנחיות היו ברורות ברוב הפעמים ומאוד הגיוניות. בשום שלב לא היה סגר מוחלט, בכל זמן היה מותר לצאת לריצות או להסתובב ברחוב, אבל לא להתכנס. האזרח הגרמני מאד ממושמע, ולכן לא היה צורך באכיפה מוגזמת. אישית התקופה הזאת עשתה לנו טוב. יותר זמן עם הילד, ובכלל האווירה הייתה מאד רגועה."
