בקרב הכלכלנים יש כמעט קונצנזוס: בעת משבר אבטלה צריך להשקיע בהכשרות מקצועיות. אבל בישראל, האגף להכשרות מקצועיות במשרד העבודה והרווחה פועל ללא מנהל כבר חצי שנה, בלי תקציב מוגדר ותכניות עבודה להתמודדות עם משבר האבטלה. התכניות שכן קיימות – מדשדשות.

המנהל האחרון של האגף, שולי אייל, נעצר בינואר אחרון בחשד לשחיתות. הוא הושעה מתפקידו ומאז פועל האגף ללא מנהל ממונה. מאז גם פרץ משבר תעסוקתי ענק וכל זה קורה בשנה ללא תקציב מאושר. בשורה תחתונה אין מי שמנווט את מדיניות ההכשרות המקצועיות בישראל.

את הנזק מחוסר התפקוד של האגף היה אפשר לראות בדיון הדחוף שקיימה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אתמול (שלישי) בנושא ההכשרות המקצועיות. חבר הכנסת עידן רול (יש עתיד) שיזם את הדיון טען כי "הממשלה התחייבה לאחרונה להשקיע 625 מיליון שקלים בהכשרות מקצועיות כדי לעזור למשק ולאזרחים להתאושש מהמשבר, אבל עד כה השקיעה אפס".

ח"כ הילה שי וזאן (כחול לבן) הוסיפה: "אנחנו יודעים כבר היום שמאות אלפים לא יחזרו לעשות מה שעשו לפני המשבר והמדינה חייבת להביא פתרונות יצירתיים. העליתי אפשרות שקרן מעגלים תבצע הכשרות מקצועיות. אני מכירה נהגי הסעות שמבקשים לעשות קורס של נהגים לתחבורה ציבורית שחסרים כל כך אבל זה עולה 12,000 שקלים והם מבקשים עזרה במימון".

נציגי משרד האוצר בדיון הסבירו כי הכסף בדרך. חצי מיליארד שקלים מתכוון האוצר להשקיע בהכשרות מקצועיות, אבל לדבריהם, אין טעם לשפוך כסף על הכשרות שלא נותנות ערך, כמו הכשרת ברמנים או בניית ציפורניים שלא מעלות משמעותית את התעסוקה.

גורמים המצויים בנעשה בתוך האגף טוענים ששר הרווחה, איציק שמולי, ומנכ"ל המשרד, אביגדור קפלן, מחפשים כבר זמן מה את האדם שיוכל להיכנס ולהפיח חיים באגף. מנהל שיוכל גם להתמודד עם המשבר המידי ובמקביל להיערך לאיחוד המתוכנן בחוק ההסדרים עם האגף להכשרה טכנולוגית.

בינתיים, בשטח, יש מי שמספר על המציאות העגומה של ההכשרות המקצועיות, שנמשכת כבר שנים ארוכות.

היקף הכשרות זעום

"מספר ההכשרות שנעשו ביוזמת האגף להכשרה מקצועית גם בשנת 2019 וגם בשנת 2018  בטל בשישים. יש לנו צורך באלפי עובדים ואין מענה מבחינת הכשרות מקצועיות, המצב מאוד מאוד לא טוב", אומרת ל'דבר' ד"ר טל לוטן, ראש אגף חינוך והכשרה בהתאחדות התעשיינים.

אנחנו רוצים תעשייה מתקדמת עם תהליכי דיגיטציה, רובוטיקה, בינה מלאכותית ועוד. בשביל זה נדרש כוח אדם מוכשר"

"בשנה האחרונה עשינו איתם מעט מאוד הכשרות. השנה מדברים על משהו כמו שש הכשרות נוספות וגם זה בקושי רב. היקף ההכשרות שנעשה אל מול הצרכים הוא זעום. זה עצוב וזה לא צריך להיות ככה. ממש חייבים לתת מענה גם בתקציב, גם באיוש וגם בכוח אדם".

רשימת המקצועות הנדרשים בתעשיה שמחזיקה לוטן היא ארוכה. "המצב עגום מאוד, זה לא הגיוני. הכשרות מקצועיות הן צו השעה היום. אנחנו רוצים תעשייה מתקדמת עם תהליכי דיגיטציה, רובוטיקה, בינה מלאכותית ועוד. בשביל זה נדרש כוח אדם מוכשר ברמה גבוה". היא אומרת

ד"ר טל לוטן: "אמור להיות שיתוף פעולה של התאחדות התעשיינים עם זרוע העבודה, אבל עדיין אין תקציבים, אין מנגנון" (צילום: אלבום פרטי)

"צריך להכשיר גם לפתרונות שחסרים כבר עכשיו כמו מפעילי מכונות ואנשי אחזקה, מפעילי ייצור ממוחשב, מסגרים וחשמלאים, וגם בראייה עתידית של הכשרת מהנדסים לתחום ה-IP ותחומים של מחשוב רצפת ייצור, דיגיטציה וסייבר. הצרכים הם עצומים. אמור להיות שיתוף פעולה של התאחדות התעשיינים עם זרוע העבודה, אבל עדיין אין תקציבים, אין מנגנון. אנחנו בכיוון של שילוב ידיים למען התעשייה, אבל הדברים עדיין בסוף לא זזים".

צריך מנהל אגף שגם ידע ללחוץ על תקציבים

לרונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים בישראל יש הסבר אחר למצב העגום של ההכשרה המקצועית בישראל: "צריך ראש לאגף להכשרה מקצועית במדינה", הוא אומר, אבל גם טוען שהאגף עצמו מתפקד, ומה ששם לו מקלות בגלגלים זה לא היעדר ההנהגה, אלא היעדר התקציב.

"בזמן הקורונה האגף מתפקד ברמה האזורית, בעיקר בגלל שיש שם עובדים שבאמת רוצים לעזור ולעשות. אבל כל התכניות תקועות. אני מקווה שהתקציב באמת יעבור דרך הביטוח הלאומי כמו שמציעה התכנית של ניר ברקת, אבל כל התכניות הקודמות בינתיים לא פעילות.

רונן לוי: "יש שם עובדים שבאמת רוצים לעזור ולעשות, אבל כל התכניות תקועות" (צילום: ליאת מנדל)

"ברור שצריך מנהל אגף שגם ידע ללחוץ על תקציבים" אומר לוי, "אבל עם 30 מיליון שקל שמוקצבים לאגף אפשר אולי לטפל באלפיים איש, לא ב-800 אלף. הבעיה של האגף הזה היא חוסר היכולת שלו לארגן תקציבים, בגלל שמשרד האוצר לא סופר אותם ולא חושב שהכשרה מקצועית זה דבר חשוב, והם מקבלים תקציבים מאוד דלים על המון ביקוש. אף אחד לא מתקצב אותם, אין להם מספיק עובדים, אין להם איך להניע פעולות".

המקביל שלי בפרנקפורט, שיש להם בערך את אותה כמות מוסכים כמו בכל המדינה שלנו, מקבל מהממשלה שלו מיליון וחצי יורו בשנה רק להכשרות מקצועיות. פה אין כלום"

בארגון המוסכים הבינו שאם הם לא ייזמו לא יגיעו עובדים מוכשרים לענף, והקימו מכללה של האיגוד. אבל לוי מבין שזה לא פתרון למשק כולו: "ארגונים קטנים כמו בעלי המלאכה או ענף הדפוס שמייצגים עסקים קטנים, אין להם את האופציה להעמיד הכשרות מקצועיות משל עצמם נתקלים בבעיה. אצלנו 50 אלף עובדים מפוזרים ביותר מ-5,600 מוסכים, לכן בנינו את המנגנון הזה של ההכשרה והקמנו מכללה משלנו, כדי לקדם את הקורסים האלה בעצמנו, והיום אנחנו מגיעים ל80% השמה".

כתוצאה מהעיסוק של לוי בהקמת מסגרת להכשרה מקצועית הוא הספיק ללמוד קצת על מה שקורה בעולם. "בגרמניה למשל, יש אגף קטן, אבל הוא מעביר למעסיקים תקציבי עתק כדי לנהל בעצמם את ההכשרות המקצועיות". מסביר לוי "המקביל שלי בפרנקפורט, שיש להם בערך את אותה כמות מוסכים כמו בכל המדינה שלנו, מקבל מהממשלה שלו מיליון וחצי יורו בשנה רק להכשרות מקצועיות. פה אין כלום, פה לא נותנים שום דבר.

"אני הבאתי בעצמי מומחה מגרמניה כדי להקים את המכללה כי פה אין כלום. גם אם רוצים לעזור לי מהאגף, אין מאיפה להביא. שם מעריכים את התעשייה, מבינים כמה זה חשוב. פה, בגלל מדיניות שסובבת רק סביב היי-טק, אין כלום. הקורונה שמה מנורה מעל תפישת העולם ההזויה של משרד האוצר וכל הפניית התקציבים שלו".

עושות את העבודה שהממשלה צריכה לעשות

מי שרואה בהכשרה המקצועית גלגל הצלה של ממש היא טל חמווי, מייסדת ומנהלת שותפה בעמותת "המכללה" המסייעת בהכשרה מקצועית לנשים במעגל הזנות. "היה לנו ניסיון ליצור עם האגף להכשרה מקצועית פרויקט משותף, אך ללא הצלחה בינתיים" היא אומרת ל'דבר'. "אנחנו בינתיים לא מצליחות להשתמש בשירותים של המשרד ובאופן כללי אני חושבת שאנחנו בעמותות, בעצם עושות את העבודה שהממשלה צריכה לעשות".

מבחינת חמאווי הכשרה מקצועית היא הרבה יותר מלמידת מקצוע. עבור הנשים שהיא עובדת איתן, יש חשיבות אדירה בבחירה ללמוד מקצוע. בעצם הבחירה בתחום עיסוק, בדרך חיים. בגלל מצבן של הנשים שאיתן עובדת חמאווי, היא מתארת צורך במענה הרבה יותר הוליסטי.

אנחנו לא מצליחות לקבל מכרזים אף פעם כי הם אף פעם לא מתאימים לשטח, ואין ניסיון לחשוב כיצד ניתן להתאים את התנאים כדי שעמותות יוכלו באמת לצמוח מזה"

"אנחנו מציעות לנשים שאנחנו מטפלות בהן הכשרות מקצועיות, אבל 'על הדרך' את מגלה שכדי להצליח באמת הן צריכות עוד הרבה יותר דברים שהן יותר בתחתית פירמידת הצרכים של מאסלו, כמו אוכל, שכר דירה ועוד , כי אם את לא דואגת לשאר החסרים האלה אין לזה באמת תועלת. אני מוצאת את עצמי נלחמת כל יום גם על קיום הצרכים האלה".

טל חמווי: "עוד לא התייאשתי" (צילום: ניצן קרימסקי)

חמווי בטוחה שבאגף להכשרות מקצועיות עושים כנראה דברים מדהימים, "אבל סביב הטיפול באוכלוסיה בזנות אני עוד לא הצלחתי להשיג לא הכשרות ולא תקציבים להכשרות, על אף נסיונות רבים וגם כוונות טובות.

"אנחנו לא מצליחות לקבל מכרזים אף פעם כי הם אף פעם לא מתאימים לשטח, ואין ניסיון לחשוב כיצד ניתן להתאים את התנאים כדי שעמותות יוכלו באמת לצמוח מזה". היא אומרת וממהרת להוסיף "אבל אני עוד לא התייאשתי".

הארגונים שפועלים בשטח, גדולים כקטנים לא מסתירים את אכזבתם מיכולתו של האגף להכשרה מקצועית להציע לאוכלוסייה שירות רלוונטי. אבל לא מדובר בעוד אוזלת יד של שירות ממשלתי שיובש מתקציבים. בתקופת משבר כלכלי, כמו זה שישראל נמצאת עמוק בתוכו, תחום ההכשרה המקצועית אמור לעמוד בחזית המאבק באבטלה.

מאות אלפי מובטלים זקוקים להכשרה מקצועית

דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסבירה מדוע פעילות האגף להכשרה מקצועית חשובה במשבר הקורונה

"כשיש לנו מאות אלפי מובטלים, וחלקם הגדול לא צפויים לחזור לעבודתם הקודמת, אם זה עצמאיים שהעסק שלהם יהיה סגור כנראה בשנה הקרובה ואם זה שכירים שהעבודה שלהם הפכה ללא רלוונטית כי אין להם ביקוש כרגע, ואם זה אנשים שפוטרו או נפלטו או בחל"ת כי למעסיק יש ירידה בביקושים, כל אלו צריכים למצוא כרגע פתרונות.

להגיד שאת כל זה אפשר לעשות כשאין ראש לאגף להכשרה מקצועית זה בעייתי"

"דמי אבטלה זה פתרון לטווח קצר, אם זה הולך להיות משבר של שנה וחצי לפחות, אז צריך למצוא מקומות עבודה חלופיים לאותם אנשים. צריך לארגן קורסים של הסבה מקצועית והכשרות מקצועיות, וגם לאנשים שלא יכולים לעבור הסבה מקצועית צריך לפחות שישדרגו את היכולות שלהם, שבמקום לשבת בבית ולא יעשו כלום לפחות יצאו ביום שאחרי עם כישורים מתאימים יותר לשוק העבודה. זה הכרחי".

והאגף לא יכול לעשות את זה ללא מנהל?
"להגיד שאת כל זה אפשר לעשות כשאין ראש לאגף להכשרה מקצועית זה בעייתי. ברור שצריך ניהול. אגף להכשרה מקצועית צריך להיות פעיל ומתפקד וצריך לעבוד בשיתוף פעולה עם המגזר העסקי. יש עבודה מערכתית מסודרת שצריך לעשות והאגף צריך להוביל אותה. ראש זרוע העבודה צריך ראש אגף להכשרה מקצועית שיסייע לו לעמוד באתגרים האלה".

למה חשוב שזה יהיה שירות שהמדינה תיתן?
"הכשרה מקצועית היא של מקרה קלאסי של כשל שוק שהמדינה חייבת להיות מעורבת בו. התועלת שמעסיק רואה אל מול עינו כשהוא רוצה להעסיק עובד היא נמוכה הרבה יותר מהתועלת של כלל המשק. עובד לאחר סיום הכשרה הוא עובד טוב יותר, ויש סיכויים גבוהים שהוא יעזוב את המעסיק שהכשיר אותו, כי עכשיו הוא יכול להציע לשוק ערך גבוה יותר".

דפנה אבירם-ניצן: "בישראל רדומים כבר שנים רבות, ההזנחה היא לא רק מהשנה האחרונה אלא ותיקה מאוד" (צילום: אלון פורת)

"מעסיקים רבים נכוו מהעניין הזה, השקיעו כסף ומשאבים כדי להכשיר עובדים, והם הכשירו עובדים בתחומים שנמצאים במחסור, ואז המתחרים "חטפו" להם אותם. הם השקיעו את ההשקעה ואחרים קטפו את הפירות. בגלל שהפירות של הכשרה מקצועית הם פירות כלל משקיים, ועובד מוכשר יוכל לעבוד בכמה מקומות עבודה ולא אצל מעסיק אחד, זה מקום שהממשלה חייבת להתערב ולהשתתף בתקצוב של ההכשרה המקצועית".

"זה גם לא יכול להיות במימון של המעסיקים בלבד. מעסיקים קטנים ובינוניים בכלל לא מסוגלים להשקעות האלה, וגם לא לאופרציה הנדרשת להקמת ההכשרות. בישראל מעסיקים גדולים כבר הרימו ידיים מהממשלה ולוקחים את ההכשרה המקצועית על עצמם, אבל בעולם זה ממש לא ככה. יש פה בהחלט הצדקה למעורבות ממשלתית ומעורבות בהשתתפות הממשלה".

כשאת מסתכלת החוצה לעולם, מה יש שם ואין פה?
"קודם כל בעולם יש תקציבים הרבה יותר משמעותיים להכשרות המקצועיות, והשתתפות מובנית של המעסיקים ולא השתתפות מקרית. יש ועדות ענפיות, המעסיקים משולבים בתכניות ההכשרה כשהם עושים את ההתמחות במפעל במערכות דואליות- שילוב של שלושה ימים בשבוע בלימודים עיוניים ויומיים במפעל או בעסק למשל, מעורבות בכתיבת תכניות הלימוד והסילבוסים, מעורבות במבחני ההסמכה ועוד, זה קיים בכל העולם המערבי. בישראל רדומים כבר שנים רבות, ההזנחה היא לא רק מהשנה האחרונה אלא ותיקה מאוד".

את אומרת שהבעיה לא התחילה בשנה האחרונה, אז מה בעצם לא עובד?
"בשנים האחרונות יש התעוררות ונכונות לעשות שינויים ולהוביל יותר שיתוף פעולה בהובלת ראש זרוע העבודה הנוכחי מוטי אלישע, שעושה עבודה יפה, אבל צריך לתת גם תקציבים, אם אין תקציבים אין מה ואיך לעשות. ואגף התקציבים לא משחרר את התקציבים.

"זה הזמן, כששופכים כל כך הרבה מיליארדים צריך לעשות אותם ממוקדים, וכדאי להקצות לפחות את חלקם להכשרות מקצועיות להמוני המובטלים. למשל, אם במקום שיקבלו את דמי האבטלה שיקבלו דמי קיום ויהיו בקורסים והכשרות מקצועיות, זה יעשה רק טוב. כי בהשוואות הבין לאומית, פריון העבודה של המשק הישראלי נמוך גם לפני הקורונה. גם סט מיומנויות הבסיס שיש לעובד בישראל נמוך בהשוואה בין לאומית. זה בהחלט הזמן להשקיע".

תגובת משרד העבודה והרווחה:
"משבר הקורונה הטיל אתגר על עובדי האגף להכשרה מקצועית העומלים בחודשים האחרונים על פתרון מקיף וכולל להחזרת המובטלים לשוק העבודה במהרה וביעילות. חשוב לציין כי עקב היעדרותו של מנהל האגף מפאת חקירת משטרה, בכירי האגף עובדים תחת הממונה על זרוע העבודה, מצוים בכל הישיבות הרלוונטיות, ונמצאים בקשר ישיר ויומיומי עם מטה הממונה על זרוע העבודה במשרד.

לגבי טענת היעדר תקציב, נושא ההכשרות נמצא בראש סדר העדיפויות במשרד ובימים אלו  אנו עמלים על בניית תוכנית מקיפה בנושא בתיאום משרד האוצר לתיקצובה".

במשרד האוצר בחרו שלא להגיב לטענות.