בכניסה למתחם ההפגנה מול מעון ראש הממשלה, ברחוב רמבן, קצת אחרי הגדרות שהציבה המשטרה והצעירה שחילקה פלאייר המפרט את הזכויות של העצורים, עמדו נעמה (73) מרמת השרון ונעמי (75) מירושלים. נעמה לבשה אפוד צהוב, ונראתה נרגשת מהמעמד. "אנחנו אמהות לילדים ששירתו בצבא, ולנכדים שעוד מעט בצבא. אנחנו רוצים שתמשיך האהבה שלהם לארץ הזו", הן מסבירות את נוכחותן בהפגנה בבלפור. "בגלל שאנחנו זקנות עם שיער לבן, בנו לא יפגעו. באנשים זקנים לא פוגעים אלא מקשיבים להם. גם לאוחנה, וגם לשוטרים שממלאים את התפקיד שלהם, יש סבתא ואמא".

נעמה, 73, רמת השרון, ונעמי, 75, ירושלים. 'אמהות נגד אלימות משטרתית' במחאה בבלפור. (צילום: יהל פרג')

נעמה ונעמי הן שתיים מתוך עשרות נשים שבשבועיים האחרונים הצטרפו לקמפיין 'אמהות נגד אלימות משטרתית', אשר פועל בגל ההפגנות נגד השחיתות והמדיניות הכלכלית, ובייחוד מול מעון ראש הממשלה בבלפור.

"להפוך את האלימות הזו ללא לגיטימית"

"לא חשבתי שכל חיי יתהפכו בשנייה", אומרת ל'דבר' קטי בר (63) מת"א, אמנית ואמא, והמקימה של היוזמה. "הפכתי להיות דוברת מיליטנטית נגד אלימות משטרה. המטרה שלי בקמפיין היא להפוך את האלימות הזו ללא לגיטימית, שבשום מקום ומצב לא נקבל אלימות. כמו שלא קוטפים פרחים, אתה גם לא קוטף ילד בהפגנה ומשליך על הרצפה. צריך להקיא את זה מהחברה".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"אתמול קיבלתי טלפון, מבחורה בשם גלי", מספרת בהתרגשות עורכת הדין לשעבר אפרת ספרן (57) מרמת השרון, אמא לחמש, שנים מהם חיילים. "'תקשיבי', היא אומרת לי,'נפגשנו במחאה בשבת בלילה, הצלת אותי מידיים של ארבע שוטרות, ואני לא מפסיקה לחשוב על הערב הזה'. בכיתי והיא בכתה. בשבילי הבחורה הזו שווה הכל. אני שם כדי להיות תמרור בפני השוטרים. במוצ"ש היה לזה אפקט שהחזיק את השוטרים לכמה דקות, אבל אז הגיעה הפקודה. לא זזתי, הייתי על הצעירים, דיברתי עם השוטרים, הוצאתי צעירים מהידיים שלהם. עד שפינו גם אותי".

'אמהות נגד אלימות משטרתית' במחאה בבלפור. (צילום: אלבום פרטי)

"המשטרה פועלת מתוך עמדות פוליטיות", בטוחה בר, שמדגישה שאין סימטריה באלימות שמפגינים משתתפי המחאה והשוטרים. "אם הצעירים יזרקו אבן, תפעילו את הכוח בצורה סבירה", היא מבקשת. "כמות השוטרים היא פשוט מטורפת. הליקופטרים, בלשים, סמויים. הם מאבדים פרופורציה. אם אני רואה התנהלות לא תקינה של המפגינים, גם על זה אני מדווחת".

גם ספרן שותפה לדעתה. "אני שם שלושה וחצי שבועות, והמפגינים לא אלימים. נכון אנחנו לא הולכים הביתה, אנחנו לא מנומסים, אבל אחרת לא ישימו על המחאה הזו. תהיו חכמים ותתנו לנו להפגין עד שהם יתפזרו. הוא יכול לצחוק, לקרוא לנו חייזרים. בוא נראה כמה זמן זה עוד ישעשע אותו. האנשים נחושים, כשאתה עומד מול כזה מנגנון, הדרך היחידה היא לא לזוז מהדרך שלך, אבל בלי אלימות".

"ברגע שהחלה הקורונה ראיתי מה קורה, שתיים מהילדות שלי פוטרו, ההווה שלהן נחסם, המחירים שהן ישלמו שנים קדימה עצומים", אומרת ספרן המפגינה כבר שנים מול מה שהיא מכנה השחיתות השלטונית. "בשנים האלו בהפגנות שאלתי איפה הצעירים, זה לא חשוב להם? היה קטליזטור ששינה את המחאה – המעצר הפוליטי של אמיר השכל, אבל גם העובדה שאין אופק כלכלי, הצעירים רואים בפני איזו שוקת שבורה הם עומדים. אני לא מרגישה שאני יכולה להשאיר להם את זה – אני שם עד השעות הקטנות של הלילה, עד שזה נגמר".

'אמהות נגד אלימות משטרתית' במחאה בבלפור. מימין, אפרת ספרן. (צילום: אלבום פרטי)

"לוקחים ילדים, מציבים אותם מול ילדים אחרים ויוצרים שני אויבים. אבל כל הזמן הצעירים, בדיבור שלהם, אומרים לא לכעוס על השוטרים, לבוא אליהם עם פרחים, לקרוא להם אחי. גם אנחנו משתדלות לתת להם להרגיש שאנחנו מבינות את השיקול דעת", אומרת בר. "אחד הדברים המרגשים זה הצעירים, כשאנחנו מקיפות אותם, שרים שירי אמא. הם מבינים שהם יאכלו את המכות, אבל זו נחמה בינתיים. הקצינים יותר אלימים כלפינו, אבל השוטרים עצמם פונים אלינו גם ב'אמא'. בשבת עמדתי ליד שורת מג"ב, לא דיברנו אחד עם השני, לא התקרבנו. פתאום מגיע הקצין, מרים אותי וזורק אותי. נפלתי אל השוטרים והם תפסו אותי. המבט המזלזל שלהם כלפי הקצין, של 'מה עשית עכשיו?', היה מאוד ברור, הוא ערער את כל סמכות שלו".

חלק מהטענות של המפגינים הופנו בשבועות האחרונים כלפי התנהלות המשטרה – הפעלת המכתזיות, כוחות מתוגברים, צמצום שטח ההפגנה כך שנוצרת צפיפות, ומאידך התעלמות מדרישות המפגינים להתמודד עם אלימות המופנית כלפיהם. אולם הטענות הללו לא חדשות, כבר לפני שנתיים הקימו אמהות, בעיקר מהעדה האתיופית, את 'אמהות על המשמר', ארגון אשר טוען כי האלימות שמפעילה המשטרה באכיפה הקשורה לעדה היא חסרת פרופורציות. הן גם מפגינות מדי שבוע מול תחנות משטרה בהן התגלו מקרים חריגים.

הפגנת האמהות האתיופיות במחאה על אלימות משטרתית נגד יוצאי העדה האתיופית. 8 ביולי 2019 (צילום: תומר ניוברג/פלאש90)

"אני מכה על חטא, לא ידעתי על זה", אומרת ספרן ביחס לארגון 'אמהות על המשמר'. "אנחנו מבחינתנו נשלב כוחות. עכשיו אנחנו עסוקות במחאה הזו, אבל אלימות משטרתית היא משהו רחב, והרעיון שלנו הוא לפעול נגד זה. גם בהפגנות של חרדים ואתיופים אנחנו לא רוצות לראות אלימות משטרתית".

"נהיה פה עד שהמשטרה תפסיק להוציא הודעות כוזבות, שלא תוציא כוחות כדי לדכא אותי", אומרת ספרן. "אנחנו משפיעות, זה נותן רוח גבית לצעירים, ואני רואה את זה מהאהבה והחיבוק שם נותנים לנו. אם נהיה אלפי אמהות בצהוב, אז ההשפעה תהיה יותר גדולה. אם יפרקו אותנו, זה יצטלם מאוד רע. הפעם רק אני הועפתי, לכן אני רוצה לראות כמה שיותר אמהות".

תגובת אביגיל שררה, מנכ״לית ארגון נשות השוטרים והסוהרים: "צר לנו על שיש ארגונים שעושים שימוש ציני ופוליטי במקרים ספורים ובודדים של עימותים בין שוטרים ואזרחים, על מנת לנגח את המשטרה ולהדביק לה תדמית אלימה. שוטרי ושוטרות משטרת ישראל עושים לילות כימים בזמן משבר הקורונה, ועובדים קשה מאוד על מנת לשמור על הסדר הציבורי ועל שלום האזרחים. לשוטרים בשטח יש ממשק חיובי ביותר עם עשרות אלפי אזרחים מידי יום והם מסייעים לאזרחים בכל הניתן במסגרת תפקידם – והרבה מעבר לכך. משטרת ישראל היא גוף בלתי תלוי וחשיבותו לשמירת הדמוקרטיה והסדר אינה מוטלת בספק. אנו מציעים לכל הצדדים לשמור את משטרת ישראל מחוץ למשחק הפוליטי ולהישמע להוראות הביטחון ולהנחיות משרד הבריאות".