"צעדת האמהות" נגד האלימות בחברה הערבית, ונגד המדיניות המאפשרת אותה, יצאה לדרך אתמול (שלישי) בבוקר.

חבר הכנסת איימן עודה (הרשימה המשותפת), המשתתף בצעדה לכל ארכה, אמר ל'דבר' כי נושא הפשיעה והאלימות הוא "נושא החירום מספר אחד" בקרב האזרחים הערבים. לדבריו, עד תחילת שנות ה-2000 החברה הערבית בישראל היתה הרבה פחות אלימה.

"לפני שנת 2000, כששמעתי שיש רצח, אני אישית לא האמנתי. איך בן-אדם רוצח בן-אדם אחר? לא האמנתי. אני מרגיש שאני מייצג את כל הציבור שלי שהרגשנו כאילו האוויר הפך לשחור ולא האמנו".

לדבריו, בעשורים שחלפו מאז קפץ מספר כלי הנשק הלא-חוקיים שנמצא בידיים של אזרחים ערבים. "מדובר בעשרות אלפים, ואני שואל 'איפה המדינה?' במיוחד שרוב הנשק הזה מגיע מהצבא".

לא הרווחנו את המדינה

עודה מונה שלושה גורמים מרכזיים שהשפיעו לדעתו על התהליך הקשה שעבר על החברה הערבית. הראשון הוא אירועי אוקטובר 2000, המהווים לדבריו קו שבר באמון בין הציבור הערבי למשטרה.

השני הוא ההתפתחות העסקית בחברה הערבית. "היו כפרים קטנים עם עסק קטן פה, עסק קטן שם. היום יש ערים שיש בהם שווקים, קניונים, מתחמי ביג. כשמדובר על פרוטקשן או כל העולם הזה, כשאין עסקים אין על מה. מאיפה תיקח פרוטקשן, מבעל מכולת שמוכר חלב וביצים?".

הגורם השלישי, ואולי גם המשמעותי ביותר, נעוץ בעיניו באבדן המבנה המסורתי של החמולה, ובריק שנוצר עם כשלון המדינה לתפוס את מקומה. "כשיש חמולה, אף אחד לא יכול להתקרב אליך. היא מגינה עליך. אם יש סכסוך יפנו לאחראים והם יפתרו אותו. מצד שני, לא הרווחנו את המדינה".

עודה מספר כי שוחח עם בעל עסק בחיפה ושאל אותו אם גובים ממנו פרוטקשן. משנענה בחיוב שאל את בעל העסק מדוע הוא לא פונה למשטרה. "הוא הסתכל עליי כאילו הוא לא יודע מאיפה נפלתי, כאילו אין לי קשר עם העולם ואמר: 'אפילו אם היא תגיע אליו, אח שלו יהרוג אותי או שהוא ייצא ויגיע אליי. אני מעדיף לשלם קצת'. זה בגלל שאין מדינה. האנשים מרגישים שאין מדינה והם לא יכולים להישען עליה בשום פנים ואופן".

גזענות זה כשלא רואים אותך

"מי יכול לאסוף את הנשק הבלתי מורשה? מי יכול להעניש את האנשים? מי יכול לתפוס את ארגוני הפשע המאורגן והפרוטקשן והשוק האפור?", שואל עודה. "אנחנו? המפלגות? ועדות עממיות? במקום 100 הרוגים בשנה יהיו 1,000 הרוגים בשנה אם כך יהיה. מי שצריך לטפל, כמו בכל מקום בעולם וגם בישראל, זאת המדינה. לכן אנחנו משתתפים בצעדה. כדי להעלות את הנושא על סדר היום בכל הכוח. אבל אני בטוח שזאת לא תהיה הצעדה האחרונה. צריך לחסום כבישים גדולים, לחסום את איילון. צריך לעשות הכל בשביל שהמדינה תבוא ותגיד 'קיבלתי החלטה היסטורית'".

לשאלה על העלויות הכלכליות של תכנית שתיתן מענה אמיתי לבעיית הפשיעה בחברה הערבית עונה עודה כי צריך להפסיק לשים מחיר על חיי אדם. "מפה התפיסה צריכה להתחיל. אני לא יודע את עבודת המשטרה יותר טוב מהמשטרה. אין לי את הכלים והידע. אני יודע שיש רצח במספרים לא מידתיים. ומה זאת גזענות? זה כשלא רואים אותך. מבחינת השר לביטחון פנים, במידה ויש עוד 50 הרוגים בחברה היהודית הוא מוגדר כשר כושל, נכון? אבל במידה והם ערבים, אלה רק מספרים. זה לא משהו שיצעקו בגללו 'איך נכשלת, כמה אנשים נהרגו?!'. זה לא נמצא בשיח הכלל-ישראלי".