מח'לוף אבו-קאסם נולד בחורף 1964 בקהילה חקלאית שהוקמה זה מכבר בחוצות העיר המצרית פיום. הוריו היו מבין המתיישבים הראשונים בכפר לאחר שעברו לשם מאזור עמק הנילוס כדי ליצור לעצמם חיים חדשים בתור חקלאים. זו הייתה התחלה מזהירה ומבטיחה. המחוז היה פורה ובמשך ארבעה עשורים חיו המתיישבים מגידולים של תירס, כותנה וחיטה.

כיום, כשהוא בן 55, מביט אבו-קאסם סביב אל מה שנותר מחוותו המיובשת, מוקפת באדמת טרשים שוממת שפעם הייתה החווה של שכניו, כולם קורבנות של הצטמצמות מי ההשקיה באזור בשנים האחרונות. "פעם היו מספיק מים כדי שכל האזור הזה יהיה ירוק", אומר אבו-קאסם, "עכשיו זה נראה ככה".

מחלוף אבו קאסם. "פעם היו מספיק מים כדי שכל האזור הזה יהיה ירוק" (AP Photo/Nariman El-Mofty)

בעבר, הוא ושכניו השקו את שדותיהם באמצעות תעלות שהובילו מים מנהר הנילוס, עורק החיים של מצרים מקדמת דנא. הנהר סיפק למדינה רצועה צרה ופוריה של ירוק בלב המדבר. אולם, לדברי עבד אל-פתח אל-אווידי, ראש ההתאחדות החקלאית של מחוז גיזה המפקח על האזור, שנים של ניהול כושל, שחיתות וגידול באוכלוסייה הובילו לאובדן של לפחות 75% מהאדמות החקלאיות בכפר ובסביבתו. כעת, אבו-קאסם חושש כי הסכר שבונה אתיופיה בנילוס הכחול, המקור העיקרי של הנילוס, יגביר את המחסור החמור במים שכבר מכה בכפרו, וזאת אם המדינות לא יסכימו על עסקה שתבטיח את המשך הזרמת המים. "הסכר הוא המוות שלנו", אמר.

"אם הסכר יופעל ללא תיאום בין מצרים לאתיופיה ההשפעה תהיה הרסנית" 

השפעתו העתידית של הסכר על מחוזות מצרים וסודן שבמורד הנילוס לא ידועה בינתיים ועבור החקלאים המצרים, אי-הידיעה מוסיפה דאגה חדשה שמצטרפת לסיבות שגורמות למחסור במים ממנו הם כבר סובלים. מצרים קרובה מאד למיצוי יכולות הפקת המים שלה. עם אוכלוסייה הולכת וגדלה במהירות, העומדת עתה על כ-100 מיליות נפשות, היא המדינה עם אחת ממכסות המים הנמוכות לנפש בשנה. אם הממוצע העולמי עומד על כ-1,000 קוב לנפש, במצרים הנתון עומד כרגע על 550 קוב לנפש, והוא הולך ופוחת.

מחלוף אבו קאסם מנסה לעבד את אדמתו היבשה (AP Photo/Nariman El-Mofty)

לטענת אתיופיה, החשמל שייצר 'סכר התחייה' הגדול שהיא מקימה הוא עורק חיים קריטי ל-110 מיליון אזרחיה. מצרים, התלויה בנילוס בעבור 90% מאספקת המים שלה לשתייה, לתעשייה ולחקלאות, חוששת מההשפעה ההרסנית של הפעלת הסכר במידה שיחל לפעות מבלי שצרכיה יילקחו בחשבון.

מצרים דורשת מאתיופיה הבטחה כי כשתמלא את המאגר האדיר שייווצר עם השלמתו של הסכר, לפחות 40 מיליארד קוב מים ימשיכו לזרום אליה מהנילוס הכחול, זאת לעומת כ-55 מיליארד קוב המוזרמים כיום, שכאמור, כבר בקושי מספקים את צרכיה. את הפער שייווצר מקווה מצרים להשלים על-ידי הזרמה מבוקרת של מים מהמאגרים שיצר סכר אסואן, המכילים כ-169 מיליארד קוב מים.

"אם הסכר יתמלא ויופעל ללא תיאום בין מצרים לאתיופיה, ההשפעה תהיה הרסנית למצרים כולה והמדינה לא תוכל לספק את צורכי האוכלוסייה", אמר מוחמד נאסר אלאם, לשעבר שר ההשקיה של מצרים, לגבי ההערכה כי כל ירידה של 5 מיליארד קוב באספקת המים של מצרים, פירושה אובדן של כארבעה מיליון דונם המהווים כ-12% מסך האדמות הפוריות של מצרים.

גם סודן טוענת להשפעה מזיקה מצד הסכר המוקם באתיופיה, אך אצלה ההשפעה היא על יעילות הסכרים שהקימה בעצמה, כשמצד שני, היא צפויה ליהנות מחשמל זול וירידה בהיקפי ההצפות המכים בה מעת לעת.

"העצים האלה לא ראו מים כבר 40 יום"

קהילתו של אבו-קאסם, המתגוררת בכפר עם השם הבירוקרטי המלבב "הכפר השני", היתה אחת מבין קהילות חקלאיות רבות שהוקמו בשנות ה-60 על-ידי ממשלתו הסוציאליסטית של גמל עאבד אל-נאצר. בהיותו מוקם על-אדמת מדבר, הכפר תלוי במים מתעלת יוסוף המביאה מים מהנילוס ועוברת דרך העיר פיום שם היא מסתעפת לשורה של תעלות.

החקלאים יכולים למנות את סוגי הגידולים הרבים שצמחו באדמותיהם בעבר וכוללים כותנה, מיני ירקות, חיטה ודגנים אחרים. כעת מרבית אדמות הכפר עקרות וכמעט כל מי הנילוס שזרמו אליהן מתועלים לפרוייקטים חקלאיים אחרים או נצרכים על-ידי האוכלוסייה הצומחת, ואוזלים לפני שהם מגיעים אל הכפר השני. מחסור דומה מכה גם בכפרים השוכנים לאורך הנילוס, שם האיכרים מתמודדים עם המלחה גוברת של מי הנהר.

בכדי להשקות, האיכרים תלויים כעת במי קולחין מהעיירות הסמוכות – תערובת של שאריות מי השקיה וביוב. בחוותו של אבו-קאסם, המשתרעת על-פני כ-64 דונם, רק ארבעה דונם מעובדים כעת. משפחתו ניסתה לגדל תירס אך הצמחים מתו. הם עברו לגידול עצי זית הצורכים פחות מים אך גם אלה סובלים מהירידה בכמות ובאיכות המים ובכל מקרה, להבדיל מגידולים חד-שנתיים, לוקח להם שנים להגיע לתפוקת יבול משמעותית. "העצים האלה לא ראו מים כבר 40 יום", אומר אבו-קאסם ומציג זית מצומק.

בשל המחסור במים, רבים מ-12 אלף תושבי הכפר נטשו, כולל שלושת אחיו וארבעת בניו של אבו-קאסם. איח'סן עבד אל-עזים, גיסתו של אבו-קאסם, עברה ב-2001 עם משפחתה לעבוד כשוערת בבניין בקהיר. "לא הייתה לנו ברירה בזמנו", אומרת עבד אל-עזים (53), אם לחמישה, בעודה יושבת מוקפת בנכדיה בעת ביקור בכפר בתחילת החודש. "החווה הפסיקה לספק את צרכי משפחתי וילדיי. כל הדרכים הובילו לעזיבתנו".

הנילוס הוא מקור החיים של מצרים

שנים של משא ומתן בין מצרים, סודן ואתיופיה לא הצליחו להוביל להבנות לגבי הפעלת הסכר האתיופי. המחלוקת הגיעה לשלב קריטי בתחילת השבוע כשאתיופיה הכריזה על סיום השלב הראשון במילוי המאגר בן 74 מיליארד המטרים המעוקבים של הסכר. ההכרזה עוררה פחד ובלבול במצרים ובסודן שהתעקשו שתיהן כי אתיופיה לא תתחיל למלא את הסכר מבלי להגיע עמן להבנות.

ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד אמר כי המילוי התבצע באופן טבעי, "מבלי להפריע או לפגוע באף אחד אחר", ממי-גשמים שהציפו את הנילוס הכחול.

חקלאי מתבונן בנוף "הכפר השני" ליד העיר פיום במצרים. פעם האדמה במקום היתה ירוקה ופורייה (AP Photo/Nariman El-Mofty)

נקודות המחלוקת בשיחות נעות סביב כמות המים שאתיופיה תשחרר מהמאגר המתמלא בשנות בצורת וכיצד יישבו שלוש המדינות מחלוקות בעתיד. מצרים וסודן דוחפות להסכם מחייב בעוד אתיופיה מתעקשת על כללים מנחים רופפים יותר.

בשנים עברו, ממשלת מצרים האיצה את מאמציה לקדם ולייעל את מערכת ההשקיה במדינה כולל דיפון התעלות ועידוד החקלאים לעבור להשקיה בטפטוף והתזה הצורכים פחות מים. הממשלה גם חתכה בגידולים זוללי מים כדוגמת אורז ואיימה לקנוס איכרים שמתעקשים לגדלם באזורים שלא מוגדרים לכך.

נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, אמר בראיון טלוויזיוני בסוף יולי כי ממשלתו הקצתה יותר מ-62.5 מיליארד דולר להשקעות במשק המים עד לשנת 2037. א-סיסי חזר על האזהרות כי הנילוס הוא מקור החיים של מצרים וציין כי הוא שותף לחרדת אזרחיו לגבי עתידו של הנהר.​