רוב מוחלט של מנהיגי הכלכלה העולמית התבטא מתחילת משבר הקורונה לטובת הרחבה תקציבית, בזמן המגפה ולאחריה. כלכלנים ופוליטיקאים שנחשבו לפני חודשים ספורים נציגי התפיסה השמרנית ביותר הפכו את עורם, וקוראים לשינוי דרמטי בתפיסה הכלכלית. צריך עוד לראות אם המילים יהפכו למדיניות שמפחיתה את אי השוויון ותורמת לצמיחה הכלכלית, אבל ברמת ההצהרות – העולם השתנה.
האחרון להתבטא בפומבי בעד הגדלה מאסיבית של הוצאות הממשלה היה לארי סאמרס, כלכלן אמריקאי שמכהן כיום כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד. פרופ׳ סאמרס נחשב למייצג האולטימטיבי של התפיסה הכלכלית השמרנית, זו ששלטה בכלכלה האמריקאית בשנות התשעים ובעשור הראשון של שנות האלפיים.
סאמרס כיהן כשר אוצר תחת ממשל קלינטון, אז הוביל את תהליכי ההפרטה והקיצוצים התקציביים הגדולים של התקופה, יחד עם ביטול הרגולציה על שוקי ההון האמריקאים. לאחר משבר 2008 הוא הוזמן על ידי הנשיא אובמה לשמש כיועץ כלכלי בכיר, ועל פי הטענות פעל להגבלת התגובה התקציבית של הממשל למשבר.
לכן היה מפתיע כל כך היה הציוץ שפרסם אתמול, כשקרא לממשל האמריקאי לזנוח את השמרנות התקציבית ולהשקיע באופן דרמטי בהתמודדות עם המגיפה, בסיוע למשפחות ולעסקים, ובתכנית השקעות ממשלתית שתביא להתאוששות ממיתון הקורונה.
Interest rates are essentially zero, telling us that the funds are available and won’t crowd out anything important. Instead it will push economy forward. All the dangers are on spending too little, not too much.
— Lawrence H. Summers (@LHSummers) October 18, 2020
"הריבית אפסית, מה שאומר שהכסף הוא בר השגה וגיוס כספים לא ידחוק החוצה שום דבר חשוב. להיפך, זה ידחוף את הכלכלה קדימה. כל הסכנות קשורות בלהוציא מעט מדי, לא יותר מדי" כתב סאמרס, והוסיף כי ממשלת ארה"ב צריכה "להשקיע בחידוש התשתיות, בסיוע למדינות ולרשויות המקומיות בתשלומי דמי אבטלה, ובסיוע למשפחות עניות".
אין מה לפחד מהגדלת החוב הממשלתי
מפתיעה לא פחות היא עמדת קרן המטבע הבינלאומית בנוגע למדיניות ההתאוששות מהמשבר. הארגון שהיה בעבר סמל לשמרנות תקציבית ולכפייה של מדיניות קיצוצים על ממשלות עניות ברחבי העולם, משקיע את מלוא המרץ בעידוד ממשלות העולם ללוות ולהוציא כספים בקנה מידה חסר תקדים.
הפרה הקדושה המשמעותית ביותר שנשחטה על ידי קרן המטבע היא היחס בין החוב ממשלתי לתוצר הלאומי. בעבר, תרופת הקסם של הארגון לכל משבר היתה קיצוצים תקציביים. עם זאת, בכנס השנתי של הארגון לפני מספר ימים שידרה מנכ"לית הקרן, קריסטלינה גאורגייבה, את המסר שאין מה לפחד מזינוק דרסטי בשיעור החוב הממשלתי.
בנאום שנשאה, אמרה גאורגייבה שעל ממשלות העולם ״לא לחשוש לעבור את רף ה-100% ביחס חוב-תוצר כדי לממן את הוצאות הקורונה״. היא אפילו המליצה להמשיך ולהגדיל את רמות החוב כדי לממן את הוצאות הממשלה, ואמרה ש״צריך לעשות עוד כדי להתמודד עם העלייה ברמות העוני, אי השוויון והאבטלה, וכדי לקדם התאוששות כלכלית״.
מוקד משמעותי נוסף של תמיכה בהגדלת הוצאות המדינה הוא הבנקים המרכזיים, ובעיקר הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם: הבנק המרכזי של אירופה והבנק הפדרלי של ארצות הברית (ה'פד'). היסטורית, מדובר בשניים מהמוקדים המשמעותיים ביותר של התנגדות להוצאה ממשלתית גבוהה, ושל תמיכה בקיצוצים תקציביים, הפרטה והוצאת השירותים הציבוריים לשוק הפרטי.
התמיכה החד משמעית של נגידי הבנקים בהרחבה תקציבית מאז פרוץ משבר הקורונה היא חסרת תקדים. זאת, גם בהינתן שמאז משבר 2008 נוטים הבנקים המרכזיים להעדיף הגדלה מדודה בהיקף ההוצאות התקציביות של הממשלות, על רקע עשור של ריביות אפסיות.
להוציא מעט מדי זה מסוכן יותר מאשר להוציא יותר מדי
בתחילת החודש הזהיר נגיד הפד ג'רום פאול את חברי הקונגרס האמריקאי מפני מדיניות ריסון תקציבי, העלולה לדבריו להיות הרסנית. פאול אמר את הדברים על רקע העובדה שהקונגרס האמריקאי אינו מצליח מזה חודשים לאשר חבילת המשך לסיוע הכלכלי למשק.
"מעט מדי סיוע יוביל להתאוששות חלשה, שתביא לקושי מיותר למשקי בית ועסקים", אמר. "לעומת זאת, הסכנה שבהוצאה גבוהה מדי על סיוע נראית כרגע קטנה יותר. אפילו אם נבין בדיעבד שהסיוע שנתנו היה גדול מדי, לא מדובר בכספים שילכו לאיבוד. ההתאוששות תהיה חזקה ומהירה יותר אם המדיניות המוניטרית והפיסקלית ימשיכו לעבוד ביחד כדי לספק סיוע לכלכלה עד שהמשבר יעבור".
מפתיעה במיוחד היא התמיכה של נגידת הבנק המרכזי של אירופה, קריסטין לאגרד, בתכנית השקעות ממשלתית ארוכת טווח להתמודדות עם משבר הקורונה. הבנק המרכזי האירופי נחשב לאחד המוסדות הכלכליים השמרניים בעולם, ותמיכתה של לאגרד לא רק בהמשך הוצאה ממשלתית על סיוע למשק, אלא גם בהתחייבות להוצאה גבוהה בעתיד הנראה לעין, יחד עם תמיכה בהשקעה ישירה של הממשלה במשק, היא יוצאת דופן.
למול התנגדות חריפה בתוך האיחוד האירופי, הובילה בחודשים האחרונים לאגרד את הקמת הקרן המשותפת למימון ההתמודדות עם משבר הקורונה, והביעה תמיכה נלהבת בניסיון להקים גוף למימון ההשקעות הממשלתיות לטווח הארוך, במטרה לאושש את הכלכלה האירופית. "עלויות המשבר ימשיכו לעלות גם בטווח הבינוני" אמרה עוד במאי, ברמיזה לכך שההסתמכות על הוצאות המדינה לא תיגמר מיד לאחר שיגמר המשבר הבריאותי.
שד האינפלציה חזר לבקבוק
גם סטנלי פישר, המכהן כיום במועצת הפד וכיהן בעבר כנגיד בנק ישראל ובמספר תפקידים בקרן המטבע, התפכח בחודשים האחרונים. פישר, איש אידאולוגיית הקיצוצים התקציביים, אמר בראיון לסוכנות הידיעות בלומברג בחודש שעבר: ״כדי להביא לעליות שכר צריך לתמרץ את הביקושים, וכשהריביות נמוכות כל כך זה יכול להתרחש רק דרך הרחבה תקציבית״.
אחד השינויים המשמעותיים ביותר בעמדת של פישר, כמו גם בעמדות כלכלנים רבים אחרים, הוא היחס לאינפלציה. מזה עשורים שהפחד מאינפלציה מביא את אנשי הבנקים המרכזיים ללחוץ שלא להגדיל את ההוצאה הממשלתית, אלא שנראה שפישר ועמיתיו מוכנים להסתכן בעלייה קלה באינפלציה כדי לממן את הוצאות הקורונה.
כשנשאל האם הבנק הפדרלי צריך לכלול בין מטרותיו יעד אבטלה, ענה פישר שגם כאן יש ״להמשיך ולשמור על הוצאה תקציבית גבוהה כדי להביא להתאוששות וחזרה לרמות אבטלה נמוכות״, והבהיר כי הוא דוחה את האפשרות שהורדת רמות האבטלה תושג באמצעות מדיניות מוניטרית בלבד.
״מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להשתמש גם במדיניות פיסקלית. זה למשל אומר לא לפגוע בדמי האבטלה למי שנפגע מהקורונה. אין שום סיכוי שרמות אי השוויון ירדו אם הממשלה תקצץ בהוצאה התקציבית״, אמר פישר, כשהוא חוזר ומסמן את הכיוון: הרחבה תקציבית.