החלטת התובעת של בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, פאטו בנסודה, להתחיל בחקירה של אישים ישראלים לגבי אחריותם לפשעי מלחמה שישראל ביצעה, לכאורה, בגדה המערבית, בעזה ובירושלים המזרחית, נגועה בצביעות, מוסר כפול, חוסר סמכות והפרה בוטה של אתיקה מקצועית.

ההחלטה פוגעת קשות בתדמית הבינלאומית של ישראל, מחזקת את אויביה ומסכנת בעיקר פוליטיקאים וקצינים בכירים. יש להיאבק בתביעה של בית הדין הזה בכל הכלים האפשריים הפוליטיים, המשפטיים וההסברתיים.

העיתוי של הודעת התובעת הוא תמוה ומעורר שאלות רבות. היא מסיימת את תפקידה ב-15 ביוני הקרוב. כבר נבחר לה מחליף, אזרח בריטי ממוצא פקסטיני, קארים חאן. היא אמורה להתייעץ איתו לגבי כל מהלך בתקופת המעבר עד לפרישתה.

סביר שהיא התייעצה איתו, ואם נתן את הסכמתו אז יש שתי אפשרויות: האחת, שהוא מעוניין בחקירה הזאת ולכן יהיה עדיף לו לטעון שבנסודה התחילה אותה ושהוא רק ממשיך אותה.

בשאר אל-אסד. נגדו בית הדין לא נקט שום פעולה (צילום: סוכנות AP)

האפשרות השנייה היא שהוא יעצור את החקירה שהיא תתחיל, כדי להוכיח שבראשות התביעה עומד עכשיו משפטן מקצועי, אמין וחסר פניות, וכך לשקם את אמינות בית הדין שמצוי שנים תחת ביקורת קשה.

ההחלטה של בנסודה היא פוליטית ונגועה בצביעות. היא ביקשה אישור מפאנל שופטים לחקור פשעי מלחמה שארצות הברית ביצעה, לכאורה, במהלך המלחמה באפגניסטן. הערכאה הראשונה דחתה את בקשתה. היא הגישה ערעור וערכאה גבוהה יותר קיבלה אותו ב-5 בפברואר 2020, בדיוק לפני שנה.

אולם מאז התובעת לא התחילה בחקירת ארצות הברית. היא חששה מתגובה חריפה מצד הנשיא דאז, דונלד טראמפ, שעוד לפני כן הטיל עליה אישית ועל עוזריה סנקציות, כולל ביטול הוויזה שלה להיכנס לארצות הברית. טראמפ איים שאם תחקור את ארצות הברית, נכסיה יוקפאו והיא תעמוד לדין בבית משפט פדרלי אמריקאי.

הכדור נמצא בידיו של נשיא ארצות הברית

בנסודה המתינה לתוצאות הבחירות בארצות הברית וקיוותה שטראמפ יפסיד. בית הדין היה אמור לפרסם את החלטתו בעניין ישראל ביולי 2020. גם הפרסום הזה נדחה בשל שיקולים פוליטיים הנוגעים לבחירות בארצות הברית.

לשם השוואה, אף שבית הדין אישר לבנסודה לחקור את ארצות הברית כבר לפני שנה, היא לא פתחה בחקירה. לעומת זאת, חודש בלבד לאחר שבית הדין אישר ברוב קולות את בקשתה לחקור את ישראל, היא ממהרת להתחיל בחקירתה.

סביר שהיא לא תעשה כן בעניין ארצות הברית, כדי להפריד אסטרטגית בין המקרה האמריקאי למקרה הישראלי. היא מעריכה שהנשיא ג'ו ביידן לא יפעל נגדה ונגד בית הדין בעניין הישראלי, ולכן היא לא רוצה להכעיס אותו. היו אפילו דיבורים על כך שממשל ביידן יסיר מעליה את הסנקציות שטראמפ הטיל עליה. המסר הצבוע של בנסודה ובית הדין הוא שהחזק צודק (Might is Right).

השאלה היא מה ביידן יעשה כשרק המקרה הישראלי עומד לפניו. מצד אחד, ביידן הודיע שיתנגד לכל אפליה של ישראל הרווחת בארגונים בינלאומיים, וגם התקדים הישראלי עלול לפעול נגדו אם התביעה תודיע בעתיד שבכוונתה להתחיל בחקירה גם נגד ארצות הברית.

מצד שני, הוא מעוניין לחדש את שיתוף הפעולה עם האו"ם וארגוניו והודיע, למשל, שארצות הברית תחזור לכהן כחברה במועצת זכויות האדם של האו"ם, גוף פוליטי מושחת שנשלט על ידי מדינות שהן המפרות החמורות ביותר של זכויות אדם בעולם, ושעל הדו"חות השקריים והמפוברקים שלה הסתמכה בנסודה.

האגף השמאלי הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית עוין מאוד לישראל, והוא בוודאי יפעיל לחץ על ביידן להימנע מפעולה נגד בית הדין. ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה לביידן בבקשה שיסייע למאבק בתובעת, ושר החוץ גבי אשכנזי עשה את אותו הדבר עם מקבילו, טוני בלינקן. אולם לאור האמור לעיל, לא ברור עד כמה ביידן יהיה מוכן לסייע. אם הוא יסיר את הסנקציות נגד בנסודה, ברור שלא יעשה כלום כדי לסייע לישראל.

ההחלטה לפתוח בחקירת ישראל מסכנת קובעי מדיניות וקצינים בכירים, משום שלבית הדין הזה יש סמכות ייחודית שאין לאף מוסד שיפוטי בינלאומי אחר: לחקור יחידים ולא מדינות. מעכשיו, התובעת יכולה לזמן בכירים ישראלים לחקירה פלילית באזהרה, ואם לא יענו, כפי שסביר שיהיה, היא יכולה להוציא נגדם צווי מעצר בינלאומיים.

לכאורה, 123 המדינות החתומות על אמנת רומא שכוננה את בית הדין, אמורות לציית לצווים האלה, דבר שיגרום נזק מעשי ותדמיתי קשה לישראל. הצווים האלה הם חשאיים, ולכן לא ניתן לדעת עליהם מראש.

עם זאת, הוצאת צווי מעצר טעונה אישור של בית הדין, ובהחלטת בית הדין לגבי ישראל נכתב במפורש שעניין זה יידון בנפרד בהמשך התהליך, ורק על פי בקשות מנומקות של התביעה. לפיכך, בית הדין השאיר לעצמו פתח מילוט אם יתברר שהוא ייאלץ להתמודד עם ביקורת קשה שתסכן את מעמדו.

בנסודה הסבירה שהיא תנהל את החקירה נגד ישראלים במקצועיות ובאובייקטיביות. האמירה הזאת סותרת את התנהלותה השערורייתית בשלבים המוקדמים של התהליך. כללי בית הדין קובעים שהתובע חייב להיות אובייקטיבי, הגון ומקצועי ולפעול ללא משוא פנים.

יש עדויות מוכחות על כך שהיא הדריכה ב-2014 את הרשות הפלסטינית, קודם כל, איך להתקבל כחברה בבית הדין, ואחרי שמטרה זו הושגה, היא סייעה להם להגיש לבית הדין את התלונות נגד ישראל. כלומר, התובעת הפרה את כללי בית הדין והאתיקה המקצועית.

בכל בית דין אמיתי, היו נוקטים נגדה אמצעים משמעתיים. אבל בית הדין הפלילי בהאג, כמו הרבה ארגונים של האו"ם, הוא תיאטרון אבסורד פוליטי. הוא הוקם כדי לטפל בפשעים חמורים כמו רצח עם, אבל לא נקט שום פעולה נגד מדינות שפשעי המלחמה שלהן כוללים רצח עם ופשעים חמורים נגד האנושות, כמו אלה של ממשל אסד, רוסיה ואיראן בסוריה, או רצח העם שמבצעים הסינים במיעוט האויגורי המוסלמי.

הסברה, דיפלומטיה, ואם צריך, גם פעולות סייבר

ישראל צריכה לבצע כמה מהלכים שישכנעו את התובע החדש לעצור את החקירה נגד בכירים ישראלים. הצעד הראשון הוא לנהל מאבק הסברתי שיכלול דה-לגיטימציה של בית הדין, של התביעה ושל החלטותיו המוטות, המופרכות והפוליטיות.

על ישראל לנסות לשכנע מדינות ידידותיות לפרוש מבית הדין, ובראשן מדינות באפריקה, אמריקה הלטינית ומזרח אירופה. גם כיום, רק 123 מתוך 193 מדינות חברות בבית הדין. אם שורה של מדינות תפרושנה, קיומו של בית הדין יועמד בסכנה.

בנימין נתניהו (מימין) וג'ו ביידן. יש לשכנע את ביידן לפעול נגד בית הדין (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

למרות הקשיים ביחסים שבין נתניהו לממשל ביידן, צריך לשכנע אותו לתמוך בעמדה הישראלית ולפעול נגד בית הדין. צריך לנסות להעביר החלטת גינוי חריפה בקונגרס, וקריאה לממשל ביידן לעשות ככל יכולתו לעצור את בנסודה, ואם יהיה צורך, גם את מי שיירש אותה. הנימוק העיקרי צריך להיות הפעילות שלה נגד ארצות הברית וכישלונה לפעול נגד מדינות דיקטטוריות.

אם כל זה לא יעזור, יהיה צורך להפעיל האקרים, ולשלוף מבית הדין את רשימת האישים שנגדם יוציאו צווי מעצר. לשלוח כמה מהם למדינות ידידותיות שהן חברות בבית הדין, ששלחו התנגדויות בכתב לעמדת התובעת, לתאם איתן מראש שלא יבצעו שום מעצרים, ובכך לפגוע בסמכות בית הדין ובכלי האכיפה העיקרי שלו.

לבסוף, הואיל והרשות הפלסטינית עומדת מאחורי התביעות נגד ישראל תוך הפרה מהותית של הסכמי אוסלו, יש צורך בפעולות עונשין מידתיות נגדה.

***

פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה ליחסים בינלאומיים וחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן​