ספורט משמש קרש קפיצה חברתי וכלכלי עבור מיעוטים. השחורים בארה"ב עשו זאת באמצעות הכדורסל, ההיספנים עשו זאת בבייסבול ומהגרי עבודה עושים זאת בכל העולם באמצעות הכדורגל. בספורט, שלא כמו בחיים, ההזדמנות שווה עבור כולם והפרט נבחן על פי יכולתו ולא צבע עורו או מוצאו. אם אתה טוב – אתה משחק. הספורט נותן את החירות והחופש לבחור במה להצטיין. ההזדמנות הזאת נותנת למיעוטים אפשרות לבטא את עצמם לא רק על המגרש אלא גם אחרי שהמשחק מסתיים.
בהיסטוריה של הספורט יש אתלטים, שניצלו את תהילתם המקצועית כדי לקדם נושאים חברתיים של זכויות אזרח ושווין חברתי. ספורטאים כמו מוחמד עלי, טומי סמית', ג'ון קרלוס וקולין קפרניק, שניתנה להם ההזדמנות להצטיין, אבל לא החירות להביע את דעותיהם. ספורטאים, שהבינו שהצלחה בזירה לא מספיקה ושמעמדם מחייב להביע את מחאתם, גם במחיר אישי כבד.
***
בשיאו המקצועי, כשהוא אלוף העולם במשקל כבד, מוחמד עלי הושעה כמעט לארבע שנים מאגרוף, בגלל מחאתו נגד מלחמת וייטנאם והגזענות בארה"ב של שנות ה-60. סמית' וקרלוס סולקו מהמשחקים האולימפיים במקסיקו 1968, לאחר שהצדיעו למען זכויות האדם על הפודיום, והקריירות הספורטיביות שלהם הסתיימו. קולין קפרניק, שכרע ברך בזמן ההמנון האמריקאי והתחיל את מחאת השחורים ב- 2016, לא חזר לשחק פוטבול.
המשחק החמישי בפלייאוף ה- NBA בין מילווקי באקס לאורלנדו מג'יק היה אמור להתקיים ב-27 באוגוסט 2020. שחקני אורלנדו כבר עלו לפרקט אבל שחקני מילווקי נותרו בחדר ההלבשה להתייעצות אחרונה. כמה ימים קודם שוטרים ירו שבעה כדורים בגבו של ג'ייקוב בלייק, אזרח שחור, וגל מחאת ה-"Black Lives Matter" (חיי שחורים חשובים) ששטף את ארה"ב, הגיע גם לליגת הכדורסל הטובה בעולם. רגע לפני תחילת ההצגה שחקני מילווקי החליטו להחרים את המשחק ונתנו את האות למחאת הספורטאים הגדולה ואולי החשובה בהיסטוריה של הספורט.
***
כששחקני ה-NBA חזרו מפגרת הקורונה בתחילת אוגוסט 2020, הם דרשו להדפיס על החולצות מסרים חברתיים. הליגה אישרה את הבקשה ולראשונה בהיסטוריה של הספורט האמריקאי ספורטאים הופיעו עם מסר חברתי על המדים. האקטיביזם של שחקני ה- NBA לא התבטא רק במסר על הגופייה: הם הלכו להפגנות, התראיינו בטלוויזיה, מחו ברשתות החברתיות והובילו מהלכים לשיפור מצבם של השחורים בארה"ב.
דחיית המשחק בין מילווקי לאורלנדו הייתה נקודת מפנה במחאה הנוכחית, מכיוון שהיא הובילה לדחיית כל משחקי הכדורסל ובעקבותיה גם בליגות נוספות בארה"ב. "למרות הקריאות הרבות לשינוי לא נעשה שום פעולה", הסביר סטרלינג בראון, ממילווקי, את ההחלטה, "ולכן אנחנו לא יכולים להתרכז בכדורסל". ספורטאי הווה ועבר הבינו, שכסף ומעמד לא יחסנו אותם בפני הגזענות והם החליטו לא לשתוק יותר: שחקן העבר, רוברט הורי, התראיין וסיפר בדמעות על הגזענות, שחווה גם לאחר שפרש. פרשן הכדורסל המוערך, קני סמית', נטש את האולפן כדי להביע הזדהות עם המחאה. "מדהים איך אנחנו ממשיכים לאהוב את המדינה הזאת והארץ לא אוהבת אותנו", סיכם מאמן הקליפרס, דוק ריברס.
***
המחאה שהובילו שחקני ה-NBA הייתה אחת המחאות החשובות בספורט האמריקאי מכיוון שזאת לא הייתה מחאת יחידים אלא מחאה כוללת. כמעט כל שחקני ה-NBA לקחו בה חלק וסחפו אחריהם ענפי ספורט "לבנים" כמו ליגת ההוקי, הבייסבול והכדורגל, שהצטרפו כאות הזדהות.
במחאה הנוכחית הספורטאים לא שילמו מחיר אישי מכיוון שעלי, סמית', קרלוס וקפרניק כבר שילמו את המחיר. ההשפעה של המחאה על התודעה העולמית של מאבק השחורים בארה"ב הייתה אדירה ודעת הקהל השתנתה. המתנגדים למחאה, כמו כל מתנגדי מחאה, טענו שהשחקנים הם פריבילגים מיליונרים, שלא צריכים למחות (באופן לא מפתיע מי שאמר זאת היה יועצו של טראמפ, ג'ארד קושניר).
שנת הקורונה שינתה את הספורט לתמיד, כי היא הוכיחה איזו משמעות וכוח יש לספורטאים. "אנחנו לא רק כדורסלנים וספורטאים" אמר כריס פול, שחקן פיניקס סאנס ונשיא ארגון השחקנים ב- NBA, "בתום המשחק אתה לא עוזב את המגרש במדים. אני בסך הכול גבר שחור ואב". דווקא, בגלל שהם הגיעו לרווחה כלכלית, הספורטאים מבינים שהם יכולים וצריכים לנצל את הפופולריות שלהם למטרות חברתיות, לצדק ולשיווין.
ספורט הוא התגלמות החירות להצליח בתוך הזירה. שנת 2020 הזכירה לנו שהגיע הזמן שהחירות הזאת תתקיים גם מחוץ לזירה.
