גל האלימות בחברה הערבית נמשך, למרות תכניות הפעולה של הממשלה בנושא. הלילה (ראשון), נהרגה בת 21 מכדור תועה במהלך קטטה במזרח ירושלים. בליל שישי האחרון נרצחו שני אחים מבאקה אל ג'רביה שבמשולש, חצי שנה לאחר שאמם נורתה למוות. מאז תחילת השנה נרצחו בחברה הערבית 32 בני אדם.
מעשי הרצח הם רק השיאים של אירועי האלימות, שכדי להתמודד איתם נדרשת פעולה מקיפה ורחבה. יו"ר פורום הרשויות המקומיות הערביות, מודאר יונאס, ופרופ' אסעד ע'אנם מאוניברסיטת חיפה, מסבירים ל'דבר' מה חסר בצעדי הממשלה עד כה, וכיצד החברה הערבית יכולה לפעול 'מהשטח' גם בלי לחכות לממשלה.
"המשטרה לא צריכה תכנית, היא צריכה תקציב"
ב-3 בפברואר הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על תכנית למלחמה בפשיעה במגזר הערבי. במסגרת התכנית יושקעו כמאה מיליון שקלים במבצע לאיסוף נשק, הקמת מוסדות כיבוי אש והקמת תחנות משטרה. ניצב בדימוס אהרון פרנקו מונה כפרויקטור האמור לתכלל את משימות התכנית וניצב ג'מאל חכרוש מונה לעמוד בראש אגף חדש בשם סי"ף (סיכול פשיעה).
מודאר יונס, יו"ר פורום הרשויות המקומיות הערביות וראש מועצת ערערה, ממובילי המאבק, לא רואה בצעד זה התקדמות. "ההחלטה למנות את פרנקו כפרויקטור היא מוטעית" הוא אומר ל'דבר', "אנו לא רוצים פרויקטור ככתובת, אנו רוצים לפעול ישירות מול משרדי הממשלה. הטילו עליו גם משימות רבות בתחומים שהוא לא מבין בהם, כמו חינוך ורווחה”.
"הגופים הקיימים צריכים לפעול", הוא מוסיף, "כדי שהמשטרה תפעל היא לא צריכה תכנית, היא צריכה תקציב. זה סדרי עדיפויות”.
“הדברים לא התקדמו והמאבק יימשך. אין המשכיות, אין משהו רציני", הוא מסכם.
"הבעיה היא לא רק משפחות הפשע"
התכנית שהוצגה בתחילת פברואר, אושרה בממשלה ב-28 בפברואר. 150 מיליון שקלים הוקצו בעיקר לטובת הקמת נקודות שיטור בישובים הערביים. התכנית, למרות שהיא מקיפה, התמקדה בעיקרה באכיפה ובמאבק בארגוני הפשע.
פרופ' אסעד ע'אנם, מרצה בכיר בבית־הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, עמד בראש צוות כותבי 'הפרויקט למיגור האלימות' מטעם ועדת המעקב. בשיחה עם 'דבר' הוא מותח ביקורת על החלטת הממשלה. "מעל 118 אנשים נרצחו בשנה האחרונה, והאצבע המאשימה מופנית למשפחות הפשע", הוא אומר, "יותר ממחצית הנרצחים הם על רקע מאבקים חברתיים משפחתיים והשלטון המקומי".
לטענתו, "הבעיה היא לא רק משפחות הפשע, הבעיה היא בעיית עומק של שימוש בנשק, אבל יש גם אלימות רוחבית, אלימות שקורית כל יום. תגרות, פגיעה במרחב הציבורי, פגיעה בעובדי מערכת החינוך, פגיעה בנשים ובילדים".
"המדינה מתחמקת מאחריותה, וגם המנהיגות הערבית"
'הפרויקט למיגור האלימות', בראשו עמד ע'אנם, נכתב על ידי יותר מ-140 מומחים ערביים ממגוון תחומי ידע ופעילות. “הרעיון היה לאתגר את התובנות והפתרונות המוצעים", הוא מסביר.
"רוב הדיונים והמחשבה מתמקדים בפיקוח של המשטרה", טוען ע'אנם, "אבל לא מספיק טיפול משטרתי מלמעלה. המדינה חומקת מאחריותה על חינוך ורווחה והמנהיגות הערבית בורחת מאחריותה לארגן את החברה. ממשלת ישראל הצליחה לפרק את החברה הערבית. גם התנאים המבניים תרבותיים כמו החמולה תרמו להתפרקות".
הפרויקט מתמקד ב-14 תחומים בהם יש לטפל בכל יישוב. לצד הפיקוח והאכיפה, מדגישה התכנית את תחומי החינוך והרווחה הן ברמת הישוב ובתי הספר והן ברמת המשפחה.
"אנו בבעיה כבר שני עשורים, ואני בטוח שהיא תמשיך עוד עשור", הוא מסביר, "אנחנו מדברים על 250 פעולות שיש לנקוט מלמעלה ומלמטה. לא צריך לאמץ את כל התכנית, צריך לאמץ את הרעיונות המתאימים לכל יישוב".
"אין רשות שלא יכולה התקין 50 מצלמות ברחובות, לא הכל צריך לחכות למימון מבחוץ",מוסיף ע'אנם, "להשתלמות (למחנכים נגד אלימות י.ש.) בחינוך לא צריך מימון מבחוץ. 60% מהפעולות ניתן לעשות באופן מדורג".
"לצערי ראשי רשויות מאיימים להתפטר כי המדינה לא מתפקדת. אבל הם לא מתפקדים", טוען ע'אנם שלא פוטר איש מאחריות לפתרון. על תפקיד המדינה הוא אמר כי "היא צריכה לממן, ולהפוך את המשטרה לאזרחית, בלי יומרות ביטחוניות".
בהתייחסו לאחריות החברה והמנהיגות הערבית אומר ע'אנם: "הפתרונות הם גם מלמטה. לערבים בישראל אין מטרת על. כאן יש אחריות למנהיגות. מוחמד ברכה (ראש ועדת המעקב, י.ש) צריך ללכת ולדרוש מכל ישוב ערבי לבצע את התכנית. זאת אחריות של המנהיגות לארגן את החברה, לא של ראש הממשלה, אלא של הנהגה הפוליטית שלא עשתה כמעט דבר".
"השאלה היא אם אנו רוצים לקחת אחריות על החברה שלנו"
למרות זאת, ע'אנם מאמין בכוחה של החברה הערבית, "החברה הערבית בישראל היא החברה הערבית החזקה ביותר בעולם היום, יחסית למספר שלנו", הוא אומר, "מצרים גדולה יותר, אבל באופן יחסי, אנחנו חזקים יותר. בכל רגע נתון יש 60 אלף סטודנטים. זו חברה חזקה ולא מאורגנת".
"בשנות ה-70 חד"ש הצליחה לארגן את החברה למאבק בכיבוש ובאפליה. השאלה היא האם אנו רוצים לקחת אחריות לארגן את החברה שלנו", הוא מוסיף, "היום יש יותר עובדים סוציאליים, יש יותר משכילים. אבל עברנו תהליך של ויתור על המבנה החברתי המסורתי שלנו ולא אימצנו מודל אלטרנטיבי ליברלי".
"אנחנו צריכים לבחור איפה אנחנו", מסכם ע'אנם, "הבעיה היא יותר רוחבית ודורשת טיפול מעמיק צריך טיפול הדרגתי. אי אפשר להסתפק רק בטיפול במשפחות הפשע".
