ועידת האקלים הבינלאומית הוירטואלית שהתקיימה בשבוע שעבר ביוזמן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, מעידה שתנופת ההשקעות הממשלתיות שהתחילה עם הקורונה רק מתחילה. מדינות העולם התחייבו להפחית את פליטות הפחמן שגורמות לשינוי האקלים, ויידרשו להציג תכניות השקעה ממשלתיות שאפתניות כדי לעמוד בהם.
מרבית המדינות שהציגו יעדים חדשים לא גיבו את ההכרזה בתכנית השקעות מגובשת, אבל אם אותן המדינות אכן מתכוונות לעמוד בהתחייבויות עליהן הכריזו משמעות הדבר תהיה שהעתיד שלאחר הקורונה יתאפיין בעלייה חדה בהוצאות של ממשלות העולם למימון התשתיות שיידרשו להפחתת הפליטות.
הנשיא ביידן הציב לקראת הוועידה יעד של הפחתת הפליטות בארה"ב עד ל-2020 לרמה של 50% מהפליטות בשנת 2005. זה יעד שאפתני, הבולט במיוחד על רקע מדיניות האקלים המתונה של הממשלים הקודמים בוושינגטון, אך הוא אינו גבוה ביחס ליעדים שהוצבו באירופה.
ה"גרין ניו דיל" של אירופה, כפי שמכונה תכנית השקעות הירוקות של האיחוד, מכוונת להוריד את הפליטות ביבשת ב-55% בהשוואה לנתוני 1990 – יעד מרחיק לכת הרבה יותר מזה שהציב הנשיא האמריקאי. היקף תכנית ההשקעות שתידרש על מנת לעמוד בתכנית גדול בהתאם.
תכנית ההשקעות עליה הכריז הנשיא, הוצאה של 2.2 טריליון דולר לאורך שמונה שנים, היא חסרת תקדים, אבל קטנה בהרבה מזו שהציע הקמפיין של ברני סנדרס, 16.3 טריליון דולר, ומההצעה המקובלת על מרבית הארגונים הסביבתיים העומדת על סכום של 10 טריליון דולר, 80% מהם מופנים לטיפול במשבר האקלים.
הבדל בגודל התכניות ובתכנן
ישנם הבדלים בין התכניות האירופאיות לזו האמריקאית לא רק בהיקף, אלא גם בתוכן. בעוד שבאירופה שמים דגש גדול מאד על בניית תשתיות באופן ישיר, עיקר התכנית האמריקאית מתמקד במתן תמריצים, הקלות מס ותקציבים למחקר ופיתוח של טכנולוגיות להפחתת ולכידת פליטות פחמן במגזר הפרטי. השקעה ממשלתית ישירה במחקר ופיתוח באוניברסיטאות היא רק חלק קטן מהתכנית, רק 35 מיליארד דולרים לאורך שמונה שנים – סכום זעיר באופן השוואתי, המקביל להוצאה השנתית של משקי בית אמריקאים על מזון לבעלי חיים, כפי שציין ההיסטוריון הבריטי-אמריקאי אדם טוז.
עם זאת, יש אפשרות שהממשל האמריקאי ירחיב בעתיד את תכנית 2.2 טריליון הדולר שהציג, כדי לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות. מדובר בסופו של דבר בשאלה פוליטית, התלויה במידה רבה בתוצאות הבחירות לקונגרס ב-2022. אם יאבדו הדמוקרטים את הרוב, יקט הסיכוי להרחבת התכנית ולעמידה בייעדים שהוצבו.
מאמץ משותף להפחית את הפליטות
"אני אופטימי באמת, אני מאמין בגאונות שלנו" אמר ג'ון קרי, מי שאחראי מטעם הנשיא ביידן על ניהול מדיניות האקלים של ארה"ב. "אנחנו המדינה ששלחה איש לירח. לא ידענו שנצליח לעשות את זה כשהנשיא קנדי הכריז על זה כיעד, אבל הצלחנו".
ארה"ב היא כמובן לא הפקטור היחיד. היא אמנם נמצאת במקום בשני בשיעור הפליטות בעולם, אבל לפניה נמצאת סין, עם שיעור פליטות גבוה כמעט פי שתיים. נשיא סין, שי ג'ינפינג, השתתף בועידה, וטען שהוא "יפקח באדיקות" על הפחתת השימוש בפחם כמקור להפקת חשמל. סין לא הציגה בוועידה תכנית השקעות מסודרת, אבל אם שי מתכוון לעמוד בהתחייבות, יהיה צורך בהשקעה ממשלתית דרמטית כדי לייצר חלופות לתלות הסינית באנרגיה על בסיס פחם.
יפן, למשל הרחיבה את יעדי הפחתת הפליטות שלה, ועד לשנת 2030 תביא להורדה של 46% לעומת שיעור הפליטות בשנת 2013. גם שם, עוד לא הוצגו תכניות השקעה מבוססות, אבל משמעות ההכרזה היא שיפן תצטרך, כמו ארה"ב, לאמץ תכניות השקעה גדולות כדי לעמוד בהתחייבות. המדינה תציג תכנית כזו בחודשים הקרובים, ככל הנראה. סביר להניח שבעתיד הקרוב ילכו ויתרבו תכניות ההשקעה הממשלתיות המאסיביות בתחום, השאלה הגדולה היא כמה רחוק מנהיגי העולם יסכימו ללכת במאמץ המשותף לממן את הפחתת פליטות הפחמן.
