דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי ט"ז בחשון תשפ"ב 22.10.21
23°תל אביב
  • 18°ירושלים
  • 23°תל אביב
  • 21°חיפה
  • 22°אשדוד
  • 19°באר שבע
  • 24°אילת
  • 22°טבריה
  • 18°צפת
  • 24°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
הכרה ברצח העם הארמני

ספר חדש חושף: כך ניסה משרד החוץ, בלחץ טורקיה, להביא לביטולו של הכנס הראשון שעסק ברציחות עמים

פרופ' ישראל טשרני (90) היה בין מארגני "הוועידה הבינלאומית לחקר השואה ורצח עם" ב-1982 | לדבריו, הקו בו נקט אז משרד החוץ נמשך עד היום: "ישראל הרשמית לא רוצה שידברו בכלל על רציחות עמים. השיקול המוסרי נעלם כלא היה"

שיירת מגורשים ארמניים מארזורום, טורקיה, כחלק מרצח העם הארמני (צילום: Viktor Pietschmann/ויקימדיה)
אוריאל לוי

הכנס האקדמאי הראשון בהיסטוריה שעסק בשואת העם היהודי לצד מקרים נוספים של רצח עם, נערך ביוני 1982 בישראל. לכנס הוזמנו חוקרים וניצולי רצח עם מרחבי העולם. אלא שמשרד החוץ החליט להתערב: איומים, סנקציות, שקרים, ועבודת מטה יסודית שכל מטרתה הייתה למנוע את הכנס בו ידברו, בין היתר, על רצח העם הארמני.

בספר חדש של הפסיכולוג וחוקר השואה הפרופ' ישראל טשרני, שיצא לאור לאחרונה בבוסטון, מופיעות תכתובות סודיות של משרד החוץ שחושפות את הניסיונות להביא לביטולה של "הוועידה הבינלאומית לחקר השואה ורצח עם".

"הטורקים התפלצו"

טשרני ייסד ב-1979 את 'המרכז לחקר השואה ורצח-עם בירושלים', יחד עם הסופר היהודי-אמריקאי אלי ויזל והפסיכיאטר פרופ' שמאי דוידסון שהיה מנכ"ל שלוותה. היה זה הארגון הראשון בעולם שעסק במחקר של רציחות עמים, וטשרני מנהל אותו בהתנדבות עד היום. הוא זה שיזם את הוועידה ולבקשתו ניאות ויזל להיות נשיאה, ואף תרם סכום כסף משמעותי לקופת הוועידה, שבעזרתה הוזמנו משתתפים ונואמים מרחבי העולם.

פרופ' ישראל טשרני. "מדינת ישראל פנתה אלי ואמרה לי לבטל את כל ההרצאות על רצח העם הארמני. אמרתי "לא תודה" (צילום: אוריאל לוי)

הוועידה אמורה הייתה להיפתח ביד ושם, בנאומים של ויזל וד"ר יצחק ארד, יו"ר יד ושם, שניהם ניצולי שואה. "לקח לנו שלוש שנים לארגן את הכנס", מספר טשרני (90). "לא היה בזמנו אף ארגון בעולם שמטפל בנושא של רצח עם. לא היה לנו למי לפנות".

הוועידה זכתה לחשיפה תקשורתית נרחבת והוגדרה במגזין של אוניברסיטת ייל כ"נקודת אור במאבק עבור החופש האקדמאי". לצד רב המכר הראשון של טשרני: 'כיצד אנו מבצעים את הבלתי-ניתן למחשבה: ג'נוסייד, הסרטן האנושי', שראה אור בארה"ב באותה השנה, סימן הכנס תחום מחקר חדש לאותה תקופה – רצח עם.

"שלושה חודשים לפני הכנס פורסמה עליו כתבה בג'רוזלם פוסט", מספר טשרני. "בכתבה דובר על כך שהכנס ידון בשורה של מקרי רצח עם, ביניהם רצח העם בקמבודיה שהיה אז אקטואלי, וכן רצח העם הארמני. הטורקים התפלצו. פנו לממשלת ישראל ודרשו שלא יהיו דיונים בנוגע לרצח העם הארמני. מדינת ישראל פנתה אלי ואמרה לי לבטל את כל ההרצאות על רצח העם הארמני. אמרתי – לא תודה. התחיל משא ומתן ביני לבין משרד החוץ, והם הלכו והחמירו בלחץ שהפעילו עלי".

"פנו לכל אדם שאמור היה להרצות בכנס או להשתתף בו ובשם מדינת ישראל ביקשו שלא יבוא. באמצעות הקונסוליות ברחבי העולם התקשרו לכל המוזמנים והודיעו להם שהכנס בוטל. פשוט ככה"

במה התבטא הלחץ?
"הם לחצו עלי דרך אוניברסיטת תל אביב בה לימדתי באותה העת. הם דרשו שאבטל את בואם לארץ של כל המרצים הארמנים, ואז הם הלכו ולחצו על כל מי שתרם כסף לכנס. רבים מהתורמים ביקשו את הכסף בחזרה. הם הצליחו לשכנע את אלי ויזל, שהיה נשיא הכנס, לבטל את השתתפותו. ויזל התפטר מנשיאות הכנס באופן פומבי. הניו-יורק טיימס פרסם את זה, והתקשרו אלי לבקש תגובה. אמרו לי 'אנחנו מבינים שהכנס יבוטל אם ויזל הנשיא לא ישתתף'. אמרתי להם שהכנס יתקיים אפילו אם ישתתפו בו רק עשרה אנשים.

"לאורך החודשיים הבאים שנותרו עד לכנס היו עוד חמש כתבות בניו יורק טיימס, וכתבות נוספות בשלל עיתונים בארץ ובעולם. מדינת ישראל פנתה לכל אדם שאמור היה להרצות בכנס או להשתתף בו ובשם מדינת ישראל ביקשו שלא יבוא. באמצעות הקונסוליות ברחבי העולם התקשרו לכל המוזמנים והודיעו להם שהכנס בוטל. פשוט ככה".

"משרד החוץ שיקר במצח נחושה"

בעיה נוספת עמה התמודדו המארגנים היא שלא הצליחו למצוא אדם שיסכים לנאום נאום פתיחה. "בכל פעם שמישהו הסכים למלא את התפקיד המכובד הזה, והיו כמה וכמה אישים נכבדים שהסכימו, משרד החוץ הצליח לשכנע אותם שלא להשתתף בכנס", מספר טשרני. "בסוף שנות ה-70 פגשתי את גדעון האוזנר בכנסת. סיפרתי לו על המכון שאנחנו מקימים. הוא צעק עלי בתקיפות: תישאר כאן. אני אחזור עוד 20 דקות. כשחזר אמר לי: הייתי צריך להירגע. כל כך כעסתי שחשבתי לקרוא למשטרה שיעצרו אותך. איך אתה מעז להקים מכון מחקר שמתייחס לרצח עם של עמים אחרים ליד השואה? הוא זעם.

"לאט לאט הוא שינה את גישתו. בסופו של דבר הוא ממש תמך בנו ואפילו שלח לי מכתב הוקרה. לקראת הכנס ביקשתי ממנו ומיו"ר יד ושם ד"ר ארד, שנחשבו בשעתו לחוקרי השואה החשובים ביותר בעולם, שיפתחו את הכנס. יש לי מכתב חתום על ידי שניהם בו הם ניאותו להזמנתי לשאת את נאום הפתיחה. למרות התחייבותם הם ביטלו בעקבות הלחץ שהופעל עליהם ממשרד החוץ".

"בכל פעם שמישהו הסכים למלא את תפקיד הנואם המרכזי, והיו כמה וכמה אישים נכבדים שהסכימו, משרד החוץ הצליח לשכנע אותם שלא להשתתף בכנס"

למרות הלחצים והביטולים ברגע האחרון, הכנס התקיים לבסוף במלון הילטון בתל אביב בהשתתפות 300 אנשים . את נאום הפתיחה נאמה ח"כ אורה נמיר "שעמדה בגבורה בלחצים". לדברי טשרני, בעקבות קיומה של הוועידה לפני כ-40 שנה, כנסים כאלה הפכו לדבר מקובל בעולם ותחום המחקר של רצח עם נלמד במאות אוניברסיטאות ברחבי העולם. "רק ישראל נותרה קצת מאחור".

כיצד נודע לך על הצעדים שנקט משרד החוץ?
"חלק מהדברים שמעתי מהקולגות שהזמנתי לכנס וחלק גיליתי רק לאחרונה מתכתובות סודיות שהותרו לפרסום. קיבלתי מאות עמודים של תכתובות במשרד החוץ, שם גיליתי כי משרד החוץ שיקר במצח נחושה בשביל לשכנע אנשים לבטל את השתתפותם בכנס. באחת התכתובות, יומיים לפני הכנס מודה הקונסול הישראלי באיסטנבול לשולחיו בירושלים על הצלחתם להעלים את הכנס, ואז הוא מוסיף: 'דבר אחד אני לא מבין' הוא כותב להם, 'מאיפה הגיע הטיעון שטורקיה עשויה לפגוע בהברחת יהודים מסוריה ואיראן לישראל אם הכנס יתקיים, אני לא מכיר את האיום הזה מצד טורקיה, אין איום כזה. מאיפה הבאתם את זה?' הבנתי שמשרד החוץ המציא איומים שנוגעים ביקר לנו מכל כדי לפגוע בכנס שרבים ממשתתפיו היו ניצולי שואה".

"ישראל מחבלת בהכרה של רציחות עמים בלי קשר לטורקיה"

טשרני נחשב לאחד מחלוצי המחקר על רציחות עמים. ב-40 השנים האחרונות פרסם עשרות ספרים בנושא, מרביתם עוסקים בהיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים של מעשי זוועה – רציחות עמים, פיגועי התאבדות ועמידה מהצד אל מול הרוע. בשנת 1994 ייסד יחד עם חוקרים נוספים את אגודת חוקרי הג'נוסייד הבינלאומית (IAGS) ובהמשך ביקר את האגודה על כך שהיא מאפשרת לחוקרים אנטישמיים לפרסם מאמרים בירחון שלה. הוא ערך את "האנציקלופדיה לרצח עם" שראתה אור בבריטניה ב-1999 וב-2011 זכה במדליית זהב מנשיא ארמניה (מקביל למעמד 'חסיד אומות עולם' בישראל) על תרומתו למאבק בהכחשת רצח העם הארמני.

למה משרד החוץ כל כך התנגד לקיום הכנס?
"הסיפור של הכנס הזה מעניין, כי ישראל הרשמית – הממשלה, משרד החוץ ויד ושם – נדרשה לראשונה לפתח יחס לכך שעמים נוספים ניצלו או נכחדו ברצח עם. לצערי ישראל פיתחה יחס עוין לאותם עמים מסכנים. למה הממשלה התנגדה להכיר ברצח העם היזידי לפני כמה שנים? יש לנו אינטרסים חיוניים מול דאעש? לא נראה לי. מדוע יד ושם לא מאפשר כל קשר, ואפילו קשר מחקרי בלבד לרציחות עמים אחרים?

"ישראל מחבלת בהכרה של רציחות עמים בלי קשר לטורקיה. היא מנסה לשמר אותנו, את השואה שלנו, כאילו זה המעשה היחיד בהיסטוריה בו ניסו להשמיד עם. אני לא נכנס פה למה דומה ומה שונה בין כל אחת מרציחות העמים, ישראל הרשמית לא רוצה שישאלו מה דומה ומה שונה, היא לא רוצה שידברו בכלל על רציחות עמים. כשלא מדברים ניתן למכור נשק למי שמבצע רצח עם. השיקול המוסרי נעלם כלא היה".

"לצערי ישראל פיתחה יחס עוין לאותם עמים מסכנים. למה הממשלה התנגדה להכיר ברצח העם היזידי לפני כמה שנים? יש לנו אינטרסים חיוניים מול דאעש? לא נראה לי"

הבנת את כל זה כבר אז?
"לצערי, מה שהיה בוסרי ורך כמו ברזל שיצא מהכבשן, קיבל את צורתו הנוקשה על הצד הרע ביותר. זה היה הכנס הראשון בעולם, לא רק בישראל. המחקר של רציחות עמים לא היה קיים. כמעט אף מדינה לא הכירה ברצח העם הארמני באותה העת. הכל היה בוסרי, מה שאפשר לרציחות עמים להתרחש בלא מפריע בשנות ה-80 וה-90. לא רק שזה היה כנס ראשון בעולם, זאת גם היתה הפעם הראשונה שישראל נאלצה להתמודד עם דרישה טורקית בנוגע להכחשת רצח העם הארמני וזאת היתה הפעם הראשונה שיד ושם נדרש להתייחס לרציחות עמים אחרות.

לא משנה כמה ארדואן מאיים על ישראל, מבזה ומשפיל אותנו  – אפילו טוען שאנחנו מבצעים רצח עם בפלסטינים – ישראל ממשיכה להכחיש ולהתכחש לרצח העם הארמני ולרציחות עמים נוספות. כך גם יד ושם, במקום ללמד בכל העולם את הלקחים האוניברסליים של השואה, נהיה מי שעסוק בבידוד השואה. לאורך זמן זה מחזק רק את מכחישי השואה. מה יגידו במשרד החוץ למי שמבקשים להכחיש את השואה בשם אינטרסים כאלה ואחרים אם אנחנו פועלים בדיוק כך?"

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות