התראה: הכתבה מכילה תיאורים מילוליים קשים

זוכה פרס נובל לשלום 2016, יוכרז ב-7 באוקטובר באוסלו, בירת נורבגיה. הפרס היוקרתי, שככל הנראה הוא הפרס המפורסם ביותר בימינו, יוענק בשמו של מלך נורבגיה, ב-10 בדצמבר, יום פטירתו של המדען השבדי, אלפרד נובל, ממציא הדינמיט. שוויו הכלכלי של הפרס עומד על 10 מיליון כתרים שבדים (כ-5.65 מיליון ש"ח). הגשת מועמדות לפרס כוללת פרוצדורה מורכבת, שרק בעלי תפקידים מובחנים רשאים לקחת בה חלק. שופטים בינלאומיים, חברי פרלמנט, זוכי הפרס לשעבר, פרופסורים בתחומים מסוימים וחברי הוועדה המנהלת של הפרס נתבקשו להגיש לוועדה המנהלת של הפרס את מועמדיהם עד ה-1 בפברואר.

למרות הפרוצדורה המורכבת, הוגש השנה מספר שיא של 376 מועמדים, ביניהם 148 ארגונים ו-228 אנשים יחידים. רשימת המועמדים היא חסויה ב-50 השנים האחרונות, והמועמדים מתבקשים שלא לדבר על עובדת היותם מועמדים לזכייה בפרס. עצם המועמדות לפרס איננה מעידה דבר כמעט על המועמד, מלבד הצלחתו לעבור את הפרוצדורה המנהלתית. כך למשל, בין מועמדי הפרס לשעבר, ניתן למצוא את הצורר הנאצי אדולף היטלר, שהיה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939, את יוסף סטלין ואת בניטו מוסוליני.

למרות החיסיון, ידוע לנו על מספר מועמדים לפרס וזאת משתי סיבות מנוגדות: הראשונה היא שישנם מתמודדים מפורסמים, המשתמשים במועמדותם לזכייה בפרס על מנת לחזק את הונם התקשורתי. הסיבה השניה היא שישנם מתמודדים אנונימיים שהשפיעו על ציבור רחב, וזה משתמש בפרסום על מנת לקדם עניין כלשהו שהם מסמלים.

בין זוכי העבר ניתן למנות רשימה ארוכה של נשיאים, ראשי ממשלות, שרים, מועמדים לנשיאות וראשי מפלגות. כך למשל, ארבעה נשיאי ארה"ב שזכו בפרס: תאודור רוזוולט (1906) על ניסוח חוזה השלום במלחמת רוסיה-יפן, וודרו וילסון (1919) על הקמת חבר הלאומים, ג'ימי קרטר (2002) על מאמציו לקדם את השלום, הדמוקרטיה וזכויות האדם, וברק אובמה (2009) על מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית. כך גם שלושת הישראלים שזכו בפרס: מנחם בגין (1978) שמעון פרס ויצחק רבין (1994).

בין הפוליטיקאים והמפורסמים שמועמדותם הוגשה השנה: האפיפיור פרנציסקוס, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב דונאלד טראמפ, קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, מדליף המידע אדוארד סנודן, נשיא איראן וראשי המדינות שחתמו על הסכם הגרעין.

הנשיא אובמה, חתן פרס נובל לשלום, בהנחת זר באתר ההנצחה לנספי הירושימה. צילום: AP.

הנשיא אובמה, חתן פרס נובל לשלום, בהנחת זר באתר ההנצחה לנספי הירושימה. צילום: AP.

ארגונים מועמדים

כאמור, השנה הוגשה מועמדותם של 148 ארגונים. בין זוכי הפרס בעבר היו מספר ארגונים, חלקם אף ארגונים בינלאומיים גדולים. פרס נובל לשלום ה-1 הוענק ב-1901 למייסד הצלב האדום. ארגון הצלב האדום קיבל שני פרסי נובל נוספים, במהלך מלחמות העולם, על פעלו למען האנושיות, טיפול בפצועים ודאגה לאסירים. היו אלה שני הפרסים היחידים שהוענקו תוך כדי מלחמת עולם. ב-1963 בציון 100 שנים להיווסדו, קיבל הצלב האדום את הפרס ה-3 שלו, והוכתר כמי שזכה במספר הרב ביותר של פרסים. אלא שעם השנים, האו"ם קיבל פרסים רבים ממנו. האו"ם ומוסדותיו השונים זכו ב-7 פרסי נובל לשלום (1954, 1965, 1981, 1988, 2001, 2005, 2007). זאת בנוסף לפרס שקיבל "חבר הלאומים" (1938), הארגון שקדם לאו"ם.

ארגונים בינלאומיים נוספים שזכו בפרס: אמנסטי אינטרנשיונל (1977), ארגון הרופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985), מועצת פגווש למדע ועניינים בינלאומיים (1995), המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים (1997), רופאים ללא גבולות (1999), האיחוד האירופי (2012), והארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013). השנה לא ידוע על מועמדותם של ארגונים בינלאומיים, אך ידוע על מספר ארגונים, הפועלים להצלת חיי אדם, שמועמדותם לזכייה בפרס נובל לשלום 2016 הוגשה לוועדה.

הקסדות הלבנות

"כשאני רוצה להציל מישהו, לא אכפת לי אם הוא היה אויב או חבר, מה שמדאיג אותי זה להציל את הנשמה שעלולה למות." עבד, פעיל בארגון הקסדות הלבנות.

ארגון "הקסדות הלבנות", המוכר גם בשמו הרשמי Syrian Civil Defence, הוא ארגון סורי הפועל להצלת חיים של נפגעי. המוטו שלהם הוא: "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא" (מקור במסכת סנהדרין ד, ה, מופיע גם בקוראן סורה 5 פסוק 32). הארגון הכריז על ניטרליות במלחמת האזרחים בסוריה, הוא איננו חמוש והוא מטפל רק באזרחים. הארגון מורכב ממתנדבים שהיו לפני המלחמה חייטים, אופים, מורים, פועלים, רופאים, מהנדסים, סטודנטים, רוקחים ואנשים רגילים; הם הראשונים להגיע כמעט לכל בניין אזרחי שהופצץ, ולהציל את הפצועים מבין ההריסות. הארגון טוען שההציל עד כה את חייהם של יותר מ-60,000 בני אדם, והעניק שירותים ציבוריים ליותר מ-7 מיליון.

בין השירותים שהארגון מעניק (בין לבין ההפצצות): הדרכות בטיחות, תיקוני חשמל, פירוק נפלים, אבטחת מבנים קורסים, גיזום עצים ועוד. למעשה, זהו הארגון האזרחי הגדול ביותר הפועל באזורי השליטה של המורדים בסוריה. הסכנה הגדולה איתה מתמודדים מתנדבי הארגון היא הפצצה שניה על אותו מוקד. לאחר שבניין מגורים מופצץ המתנדבים חשים במהירות לסייע לקרבנות האזרחיים, אלא שברבים מהמקרים, ובמיוחד בהפצצות אוויריות, מתרחשת לאחר מספר דקות הפצצה שנייה. 264 ממתנדבי הארגון נהרגו בשעת פעולה, רבים מהם כתוצאה מאותן "הפצצות שניות".

כוחות של Syria Civil Defence מפנים אזרחית בחאלב 8.6.2016 צילום: AP

כוחות של Syria Civil Defence מפנים אזרחית בחאלב 8.6.2016 צילום: AP

"אנחנו רצים, ממהרים להציל כמה אנשים שרק נוכל. אם הצלנו אדם אחד, זוהי סיבה מספיק טובה מבחינתנו בשביל לסכן חיים". צוטט חאלד פארח, ממתנדבי הארגון, באתר שמטרתו לאסוף חתימות לתמיכה בארגון כמועמד לפרס נובל לשלום. 133 ארגונים בעולם, ועוד עשרות אינטלקטואלים ונבחרי ציבור כבר חתמו על עצומה הקוראת לוועדת פרס נובל לשלום להעניק לארגון "הקסדות הלבנות"  את פרס הנובל לשנת 2016. בנאום שנשא מנהיג הארגון ריאד אל-סלאח במועצת הביטחון של האו"ם אשתקד הוא אמר: "כל הכסף שבעולם לא יעזור להגן על ילדים במיטותיהם מחביות הנפץ. נדרשת פעולה מיידית לעצור את הפצצות האזרחים הסורים, להגן על אלה שמצויים תחת מצור וסובלים מרעב."

אנשי לסבוס

אל כמה איים יוונים קטנים, השוכנים סמוך לחופה של טורקיה, הגיעו בשנה שעברה 820,000 מהגרים וביניהם 455,000 פליטים סורים ו-186,000 פליטים אפגנים. המפורסם מביניהם, אליו הגיעה הכמות הגדולה ביותר של פליטים, הוא האי לסבוס. תושביו של אי זה התפרנסו בעבר מדייג ומתיירות, שני ענפים שנפגעו אנושות מגל ההגירה והותירו את תושבי האי, שסבלו גם לפני כן מהמשבר הכלכלי ביוון, מרוששים. רבים מתושבי האי, ושכניהם באיים סמוכים, נרתמו לסייע לפליטים.

"מאז ימיו הראשונים של משבר הפליטים, דייגים, עקרות בית, פנסיונרים, מורים – אנשים רגילים מאיי יוון ומתנדבים נוספים, פתחו את ביתם ואת ליבם כדי להציל ילדים, נשים וגברים, פליטים שנמלטו ממלחמה וטרור". במילים אלה נפתחת עצומה הקוראת להעניק לתושבי האיים היוונים פרס נובל לשלום, עצומה שחתמו עליה כבר יותר מ-670,000 בני אדם מרחבי העולם. העצומה מעמידה לכאורה אתגר מסובך לוועדת הפרס, שכן מאות אלפי תושבי האיים לא יוכלו לקבל כולם יחד את הפרס. אלא שלפי שר ההגירה היווני, לפחות שתי בקשות רשמיות שונות נשלחו לפי הנהלים לוועדת הפרס.

בקשה אחת, שזכתה להד תקשורתי, הציעה שני יוונים ואמריקאית שפעלה בהתנדבות באי כמועמדים לזכות בפרס בשם כל תושבי האי והמתנדבים. אמיליה קאמביסי, קשישה יוונית בת 85 מלסבוס, התפרסמה לאחר שתמונה שלה משקה עולל בבקבוק נפוצה ברשתות התקשורת. אמיליה מסמלת את הפנסיונרים הרבים מהאי שנרתמו לסייע לפליטים. לצידה של אוליביה הוגשה מועמדותו של סטרטיס ואלמיוס, דייג בן 40 מלסבוס שהפסיק לעבוד בדייג והמיר את סירתו לסירת הצלה. ואלמיוס הציל פליטים רבים מטביעה בים. לצד השניים מועמדת השחקנית האמריקאית סוזן סרנדון, שתיעדה את ההתרחשות באי והביאה את סיפורם של הפליטים לתודעת הציבור. סרנדון מייצגת אלפי מתנדבים שהגיעו לאי מכל העולם, ביניהם גם מתנדבים מישראל. בתקשורת היוונית דווח כי אם יוון תזכה בפרס הנובל לשלום, היא תשתמש בכסף על מנת לשפר את מערכת הבריאות באיים.

(צילום: Jordi Bernabeu Farrús מתוך flickr.<br />) פליטים מגיעים לאי לסבוס

(צילום: Jordi Bernabeu Farrús מתוך flickr) פליטים מגיעים לאי לסבוס

נבחרת רוכבות האופניים האפגניות

בשנת 2011 בתו של עבדול צדיק, מאמן באגודת רוכבי האופניים באפגניסטאן, שאלה אותו שאלה מעניינת: האם היא תוכל לנסות לרכב על אופניים. השאלה שנראית לנו טריוויאלית היוותה אתגר גדול עבור צדיק, שכן משטר הטאליבן ששלט מאז אמצע שנות ה-90 באפגניסטאן אסר על נשים לרכב על אופניים וגם עשור לאחר נפילת הטאליבן, לא נראו במרחב הציבורי האפגני נשים על אופניים. צדיק הציע לבתו לנסות לרכב והחליט להקים נבחרת נשים במקצוע שכל כך אהב. הנבחרת גדלה וצברה תאוצה והשתתפה בכמה תחרויות בינלאומיות אך לצערן של החברות לא זכתה להעפיל לאולימפיאדת ריו 2016. "הן נותנות השראה לדור הבא של הבנות באפגניסטאן להגשים את חלומן, להלחם למען שוויון, ולזכות לחופש תנועה." אמר ששון גאלפין, פעיל לזכויות נשים באפגניסטאן.

רופאים נגד קציר איברים

הארגון "רופאים נגד קציר איברים" הוא רשת של רופאים ואקדמאים מסביב לעולם המשתפים פעולה במאבקם בסחר באיברים בכפיה. בדו"ח שפורסם על ידי דיוויד קילגור, איתן גוטמן, ודיוויד מאטיס, מתועדת קצירת איברים שיטתית מאסירים בבתי הכלא בסין. לפי הדוח, מדי שנה נקצרים איבריהם של 60,000-100,000 סינים ונמכרים לבתי חולים בסין וברחבי העולם. במכתב שהוגש לוועדת הפרס נכתב כי "הארגון 'רופאים נגד קציר איברים' ממשיך להיות מחויב ביותר למטרתו להביא לסיום את קצירת האיברים בכפייה. המחקר המקיף שלהם מוכיח כי סין עדיין לא נתנה תשובה מספקת לסחר הבלתי מוסרי באיברים שמתרחש בה."

יחידים מועמדים

מלבד הארגונים מועמדים מספר אנשים הנאבקים מדי יום להצלת חיים, ואם לא יזכו בפרס יתכן שלא נשמע עליהם עוד. משותף להם המאבק חסר הפשרות להציל, לטפח ולקדם נשים וילדים העומדים בסכנה, ללא כל תמורה. סיפורם של חסידים אלה הוא סיפור אתו ראוי לחנך ילדים.

דניס מקווגי

דניס מקווגי הוא גינקולוג קונגולזי, מומחה בטיפול בנשים שנפלו קורבן לאונס. מקווגי החל לטפל בנשים קונגולזיות שנאנסו על ידי חיילים ואנשי מיליציה ב-1996. באזור בו מקווגי חי, מזרח קונגו, פועלות עשרות מיליציות אכזריות הנוהגות לאנוס את קרבנותיהן ולגרום להן פציעות מכוונות באיבר מינן. מלבד המיליציות האלה, גם צבא קונגו ואפילו כוחות השלום של האו"ם הואשמו באונס שיטתי של נשים באזור.

ב-1996 היה מקווגי ממייסדי בית החולים פאנזי בבוקאבו שבמזרח קונגו. בית חולים זה נהרס במלחמה וב-1998 נאלץ להקימו מחדש. דניס עבר בין מאות כפרים בקונגו והביא רבבות נשים לטיפול רפואי. על פי סוכנות הידיעות רויטרס, דניס וצוותו טיפלו ב-46,000 נשים וילדות שנאנסו בקונגו. בספטמבר 2012 נשא נאום בפני העצרת הכללית של האו"ם ובו קרא להתערבות מידית של העולם לעצירת הפשעים נגד האנושות שנעשים במזרח קונגו. כחודש לאחר נאומו ניסו להתנקש בחייו. חמושים השתלטו על ביתו בבוקאבו ואיימו על ילדיו בשעה ששהה מחוץ לבית. כשחזר לביתו הוא הותקף ושומר הראש שלו נרצח. בעקבות המקרה נמלט מקווגי עם משפחתו לשבדיה ומשם לבלגיה ובינואר 2013 חזר לקונגו.

נדיה מוראד

עד קיץ 2014 הייתה נאדיה מוראד סטודנטית יזידית בעיירה קוצ'ו הסמוכה לסינג'אר שבצופן מערב עיראק, אלא שאז הנורא מכל התרחש: דאעש כבשו את העיירה ולאחר כמה ימים הפרידו את הגברים והנשים שחיו בה. ב-15 באוגוסט טבחו דאעש בכ-700 גברים וכ-80 נשים מבוגרות בעיירה, ביניהם אמה של נדיה וששת אחיה. נדיה נחטפה יחד עם עוד כ-1,200 נערות, נשים צעירות וילדות. החטופות נלקחו לשווקים בעיר מוסול ונמכרו שם כשפחות ועבדים. נדיה נכלאה כשפחה במוסול, נאנסה, הוכתה ועברה התעללות.

הפגנה של נשים כורדיות יזידיות כנגד מתקפת דאע״ש בסינג׳ר. צילום ארכיון: סוכנות AP.

הפגנה של נשים כורדיות יזידיות כנגד מתקפת דאע״ש בסינג׳ר. צילום ארכיון: סוכנות AP.

לאחר כשלושה חודשים הצליחה לברוח מהעיר ולהגיע למחנה פליטים בכורדיסטאן העירקית. לאחר כשנה במחנה הפליטים היא היגרה לגרמניה, שם החלה לפעול למען שחרור אלפי יזידיות שעדיין מוחזקות בשבי. נדיה סיפרה את סיפורה לעשרות כלי תקשורת, העידה בפני מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק ובוועדת האו"ם לזכויות אדם בז'נבה, ונפגשה עם נשיאים וראשי ממשלות. כל זאת בניסיון לשכנעם להציל את הנשים והילדות היזידיות שעדיין בשבי. היא התמודדה בגבורה עם הקשיים הנפשיים הכרוכים בזיכרונותיה וזאת כדי שאף אחת לא תמשיך לסבול כפי שהיא סבלה. "אני כבר התייתמתי, הייתי בלי אבא, כל מה שהיה לי במלחמה זו אימי." אמרה מוראד, "אבל כשלקחו אותי למוסול ואנסו אותי, שכחתי מאמי ומאחי. כי מה שהם עושים לנשים הוא קשה יותר ממוות. בנות מגיל תשע נאנסות בכל יום באופן סדיר ללא רחמים. הם רוצחים, אונסים, עוקרים אנשים מבתיהם בכוח בשם האיסלאם. אנשים רבים עשויים לחשוב שהסיפור שלי הוא קשה, אבל יש סיפורים הרבה יותר קשים משלי. הם הרגו את ששת אחי, אבל יש משפחות שאיבדו גם 10 אחים." לפי אתר המדיה היזידי Yezidipress כ-3,800 מהנשים והילדים היזידים עדיין בשבי. זכייתה של מוראד בפרס נובל לשלום עשויה לעזור להביא נשים אלה לתודעה הציבורית ולסייע במאמצים לשחררן.

עבדול סטאר אדהי

עבדול סטאר אדהי הוא פקיסטני בן 88 שהקדיש את חייו לשירות הציבור. אדהי הקים רשת של אמבולנסים ורכבי חירום שמטרתם לסייע ללא תמורה לכל מי שנזקק לכך בפקיסטן. בעצומה שפתח זיאודין יוספזאי, אביה של כלת פרס נובל לשלום מלאלה יוספזאי, נכתב כי לצד שירות האמבולנסים, אדהי "נותן מקלט לילדים יתומים וחסרי כל, שירות תרופות חינם, שירותי גמילה מסמים ושיקום, וסיוע לנפגעי אסונות." מלאלה יוספזאי קראה למנהיגי העולם לתמוך בהענקת הפרס לאדהי ועל העצומה חתמו כבר יותר מ-140,000 בני אדם.