פגיעת הרקטה במיכל בנזין באשקלון אתמול (שלישי) היא הישג ראשון ויוצא דופן של פגיעה במתקן אסטרטגי ישראלי על ידי חמאס. מרבית מיכלי הדלקים בישראל אינם ממוגנים מפני רקטות, והאפקטיביות של כיפת ברזל יורדת בעת שיגור מטחים כבדים של רקטות רבות בו זמנית.

בסבב הנוכחי דובר צה"ל דיווח על יותר מ-1,050 שיגורי רקטות תוך 38 שעות.

38 hours
1050+ rockets
across central and southern Israel

This. Must. Stop. pic.twitter.com/Ki7e9HLdKJ

— Israel Defense Forces (@IDF) May 12, 2021

לפי שייקה שצברגר, לשעבר סגן ראש חטיבת הטילים ברפאל, תהליך השחיקה ברמת ההגנה היה ידוע וצפוי, כשמדינת ישראל לא נקטה שום צעד להפחתת האיום על תשתיות פטרוכימיות.

יפתח שפיר, בכיר לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי, טען במאמר שפירסם בעקבות מבצע צוק איתן שכבר ב-2014 ניסה חמאס לחצות סף שיגור בו זמני של רקטות, כדי לחצות את סף הרוויה של כיפת ברזל, אבל לא הצליח להשיג פגיעות אסטרטגיות בעימות ההוא.

"אחד היתרונות הגדולים של מערכת נשק רקטי הוא ביכולת לירות מטחים גדולים מאוד בפרקי זמן קצרים ביותר", כתב שפיר. "במהלך צוק איתן היו כמה ניסיונות של ירי מטחים כאלה, אבל לא נראה שחמאס מסוגל לבצע מטחים כבדים באמת".

עם זאת, שפיר הזהיר: "בעימות עתידי עלולה מדינת ישראל למצוא את עצמה מול מטחי רקטות כבדים בהרבה, שכיפת ברזל תתקשה מאוד להתגונן מפניהם. במצב כזה עלול להתעורר הצורך האסטרטגי למקד את יכולת ההגנה, ושוב תעלה במלוא תוקפה השאלה על מה מגנים ועל מה לא מגנים. במילים אחרות, האם מוותרים על הגנה על אוכלוסייה אזרחית לטובת הגנה על מתקנים חשובים, צבאיים או אזרחיים".

בשלב זה לא ידועה הסיבה שבגינה רקטה הצליחה לפגוע במיכל דלק באשקלון, אבל ברור שחמאס הצליח לירות בבת אחת מטחים גדולים יותר של רקטות, ובכך לנטרל חלק מהיתרון שהקנתה מערכת כיפת ברזל עד כה.

לפי שצברגר, בחמאס כבר הצליחו בעבר לעשות זאת בשנת 2018. בחוות דעת מטעמו בשם "האיום בתקיפה רקטית על מתחמים פטרוכימיים" משנת 2019 , כתב שצברגר שזליגת הטילים באירועי נובמבר 2018, שבהם שוגרו 460 טילים ביומיים, כבר ניכרה בצוק איתן. קצב האש היה כפול לעומת מבצע צוק איתן. לטענתו, ב-2018 שיעור הטילים שזלגו ולא טופלו על ידי מערכת כיפת ברזל הוכפל והגיע ל-20% מהטילים.

מתריעים מ-2017 על הסכנה בריכוזי המתקנים האסטרטגיים

בכירים לשעבר ברפאל התחילו לפעול בשנת 2017 על מנת להתריע על הסכנה הבטחונית הגוברת, בייחוד לאור התחמשות חיזבאללה ופגיעותו של מתחם בז"ן במפרץ חיפה להתקפות.

הביקורת של הבכירים לשעבר נגעה בשתי נקודות: היעדר מיגון לתעשייה הפטרוכימית וריכוז המתקנים באתרים דחוסים, שמקלים על פגיעה מנשק רקטי בלתי מדויק, כמו מרבית ארסנל הרקטות שבידי חמאס וחיזבאללה.

על נייר העמדה בז"ן כסיכון בטחוני חתמו גיורא שלגי, לשעבר מנכ"ל החברה ומנהל חטיבת הטילים, ד"ר נפתלי עמית, סמנכ"ל מחקר ופיתוח, ד"ר שוקי ויטק, לשעבר סמנכ"ל מחקר ופיתוח חטיבת הטילים, ד"ר אבי ויינרב, לשעבר מנהל מנהלת הגנה אווירית, ושצברגר עצמו.

בשיחה עם 'דבר' אומר שצברגר: "באותו זמן עוד חששו להציג בפומבי את המגבלות של כיפת ברזל. לפני כמה שנים אמרו לי 'ששש , שלא ידעו'. זו שטות מוחלטת. מסתבר שחמאס יודעים. זה אינהרנטי שיש ירידה באפקטיביות עם התגברות השיגורים. ככל שאתה מעמיס מערכת ביותר עבודה, האפקטיביות שלה יורדת. לא צריך להיות מהנדס טילים כדי להבין את זה".

ביחס לאירועים האחרונים הוא אומר: "אני שמעתי בדיוק כמוך בעיתונות שהייתה תקלה בסוללה אחת. לא בטוח שזה השפיע יותר מדי. כמות הסוללות היא בוודאי במחסור. ראשית, אתה צריך גיבוי למקרה של תקלה. ככל שיש לך פחות גיבוי, האפקטיביות יורדת. זו מערכת עם חיפוי. זה לא טיל אחד נגד רקטה אחת. זה שני שעוזר לאחד ושלישי שעוזר לשני".

שצברגר מדגיש שגם בנובמבר 2018 חמאס ריכז מטחים על שדרות ואשקלון ורשם הישגי פגיעות.

האם סברנו בטעות שכיפת ברזל מנטרלת את היכולת הטילית של חמאס?
"כן, חד משמעית. גם שיעור זליגה ידוע של 10% בכיפת ברזל על אזור רגיש כמו מיכלי דלק באשקלון או בחיפה, זה אומר שהמיכל יידלק. מעולם גם לא הייתה טענה שלכיפת ברזל אין שיעור זליגה. אם יורים לאזור מלא בצינורות, מיכלים ואלמנטים דליקים אחרים, זה יידלק.

"המסקנה העיקרית היא שאין כמעט סיכוי להגנה מלאה נגד פגיעה במתקן דלקים. חייבים למזג את זה עם מיגון מיכלים ופיזור שלהם. הפיזור חיוני כי הוא הכלי להתמודד עם סוגיית המטחים. שים אחד פה, אחד שם ואחד שם, ותקשה עליהם בצורה בלתי רגילה. לא כמטרה מקובצת כמו היום. לצערי, זה הכל טריוויאלי".

מה ישראל הייתה צריכה לעשות?
"לסלק את המתקנים הלא מוגנים למקומות מוגנים. אין ברירה. בדיוק כמו שלא אומרים לאנשים לחיות בלי ממ"ד, גם דלק לא יכול להיות בלי מיגון. דלק חייב להיות מאוחסן במיכלים מוגנים, וגם לפזר אותם".

האם רכשנו פחות מדי סוללות כיפת ברזל?
"זו בעצם שאלה כלכלית, של השקעה מול תמורה ונזק. בהגדרה יש תמיד תת-הצטיידות. כמו שהפגיעות יותר גבוהה במטחים, כך ההגנה גבוהה ככל שיש יותר סוללות. כשיורים שני טילים על מטרה, הסיכוי לפספוס יורד פלאים. כשיורים אחד, הסיכוי יותר גדול. יש מתמטיקה בסיסית, נגיד שהסיכוי לפספוס בסוללה אחת הוא 1 ל-10, בשתי סוללות הסיכוי לפספוס הוא 1 ל-100".

מה קרה עם מכתב ההתרעה שהפצתם למקבלי החלטות?
"נפגשתי עם אנשים מאוד בכירים בנושא. שרים וקצינים בכירים. לא היה אפילו אחד שחלק על הטיעונים והמסקנות שלנו. אבל לא קרה כלום בהמשך. כנראה המדינה רוויה בדברים אחרים. זה מה שמתסכל אותי. כולם הסכימו איתנו, אבל מה קרה בפועל? ראית אתמול".