במשך 48 שנים, אף ספורטאי לא העז להרים את קול המחאה על פגיעה בזכויות אזרח ברחבי העולם. במכסיקו 68' אלו היו טומי סמית', ג'ון קרלוס ופיטר נורמן האוסטרלי האמריקאים שהעזו למחות נגד פגיעה בזכויותהם של האפרו-אמריקאים בארה"ב.

ביום ראשון האחרון, בקו הסיום של המרתון בריו, פייסה לילסה הרים את ידיו בתנועת איקס המסמלת את תנועת המחאה של בני שבט האורומו, כנגד דיכויים והפגיעה בזכויתיהם האזרחיות על ידי ממשלת אתיופיה. לילסה, מדליסט הכסף בריצת המרתון הפך בן רגע מגיבור לאומי לאוייב הממשל באתיופיה.

לילסה שייך לשבט אורומיה, השבט הגדול ביותר באתיופיה המונה כ-25 מיליון בני אדם, בעל השפה אורומו, השפה המדוברת ביותר באתיופיה (למרות שאמהרית היא השפה הרישמית). אתיופיה מחולקת לתשעה מחוזות והמחוז אורומיה הוא המחוז הגדול ביותר מביניהם. בכל אחד מתשעת המחוזות מתקיימת אוטונומיה לפי תרבות ושפת הקהילה לה שייך המחוז.

"הממשלה האתיופית רוצחת את תושבי אורומו ולוקחת את אדמותיהם ואת המשאבים שלהם. אני מאורומו ותומך במחאה של התושבים. הממשלה האתיופית הורגת את בני עמי ואני אעמוד לצידם ואפגין בכל מקום"

שורש המחלוקת התחיל בשנת 1886, אז הוקמה עיר הבירה של אתיופיה – אדיס אבבה, המחוז שנבחר היה מחוז אורומיה. עיר הבירה פועלת בנפרד ובניגוד לשלטון המחוזי, היא בעצם מתפקדת כאוטונומיה שלטונית נפרדת ומעל המחוז. במשך השנים העיר המשיכה לגדול ולהתפתח וככל שגדלה, כך גורשו מהאדמות בני שבט האורומו. בכלל, קהילת האורומו הייתה במשך השנים לאחת הקהילות היותר מדוכאות ונרדפות באתיופיה מבחינה פוליטית, תרבותית וכלכלית, למרות ואולי בגלל שהיא מונה כ-40% מאוכלוסיית המדינה.

מאז שנת 2014 מתקיים עימות בין השלטון המרכזי לבני השבט אורומיה סביב תוכנית חדשה שמטרתה להגדיל את העיר בירה על חשבון סילוק אלים של חקלאים מקרקעותיהם. בממשלה האתיופית טוענים שהתוכנית נועדה לפתח את העיר הגדלה בקצב מסחרר ומונה כבר כ-3.3 מיליון תושבים ושהרחבת העיר תעזור לקדם כלכלית את בני השבט שעיבדו את אדמותיהם. לעומת זאת בני השבט טוענים כי מאז שהחלה התוכנית, חקלאים רבים חוייבו למכור את קרקעותיהם ולעזוב אותן, מצב שהוביל לכך שקהילות שלמות הפכו לעניות וסבלו מקריסה כלכלית.

בשנת 2014 סטודנטים ברחבי אתיופיה, בני השבט האורומו, החליטו למחות נגד החלטת הממשלה. עשרות אלפים הפגינו ברחבי המדינה ועל פי סוכנויות לזכויות האזרח הרגו כוחות המשטרה עשרות ופצעו מאות מפגינים על ידי דיכוי אלים של ההפגנות. המחאות והאלימות נמשכות גם בשנתיים האחרונות והמצב באתיופיה בסכנת התדרדרות קשה. ה-8 באוגוסט 2016 היה יום שיא למארגני המחאה. הם הצליחו לארגן הפגנות ביותר מ-200 ערים וכפרים שבהם השתתפו מאות אלפי אנשים ולפי התקשרות המקומית יותר מ-100 מפגינים נהרגו בהתקלות אלימה עם המשטרה המקומית.

בתוך האווירה הקשה והאלימה החליט רץ המרתון פייסה לילסה, ספורטאי מצויין ולא מוכר בקרב חובבי הספורט העולמי, לנצל את הבמה התקשורתית הגדולה ולהעניק את קולו הייחודי לסבל של בני שבטו באתיופיה וכנגד הפגיעה הקשה בזכויות האזרח על ידי הממשלה האתיופית. בהענקת המדליות הרים לילסה שוב את ידיו שלובות בסמל המחאה ובשיחה עם התקשורת העולמית הסביר: "הממשלה האתיופית רוצחת את תושבי אורומו ולוקחת את אדמותיהם ואת המשאבים שלהם. אני מאורומו ותומך במחאה של התושבים. הממשלה האתיופית הורגת את בני עמי ואני אעמוד לצידם ואפגין בכל מקום. קרובי משפחה שלי בכלא, אם הם דורשים זכויות, רוצחים אותם. הנפתי את ידיי כדי לתמוך במחאה של אורומו".

בתקשורת האתיופית ערכו את הסרטון ולא הראו את מחאתו של לילסה, אך למרות זאת, בשביל בני שבטו הוא הפך לסמל. לילסה מבין שלמחאתו יהיו השלכות קשות, בראיון לניו יורק טיימס אמר שלעת עתה אין בכוונתו לחזור לאתיופיה: "אם אחזור הם יהרגו אותי, ואם לא יהרגו אז יכלאו אותי". בנוסף, המדליה בה זכה עלולה להשלל ממנו על ידי הוועד האולימפי האוסר באופן גורף כל אמירה פוליטית או מעשה מחאה. אך למרות הכל פייסה לילסה היה נחוש לעמוד ולמחות. "אין לי מה לעשות בנידון. עשיתי את מה שהרגשתי", אמר.