כדי לממש את תכנית ההשקעות, יצטרך ביידן לגייס תמיכה מספיקה בקונגרס. הדמוקרטים אמנם מחזיקים ברוב בשני בתי הנבחרים, אך מדובר ברוב קטן בבית הנבחרים, וברוב זעום בסנאט. כדי לאשר את החוק באמצעות תמיכה של חברי הקונגרס הדמוקרטיים בלבד, יצטרך ממשל ביידן להתפשר עם האגף השמרני יותר במפלגה שלו, מה שידרוש ממנו ככל הנראה להפחית את גודל החבילה המוצעת.

כחלק מהדיון, הגישה המפלגה הרפובליקנית תכנית השקעות מצומצמת בהרבה מזו של הדמוקרטים, 800 מיליארד דולר בלבד לעומת 2.3 טריליון הדולר שהוצעו על ידי ממשל ביידן. ההצעה הרפובליקנית אמנם קטנה יותר, אבל המשמעות אינה בהכרח שהיא מכוונת להיקף קטן יותר של השקעות. זה אכן עשוי להיות המצב, אבל נכון להיום ניתן רק לשער כיוון שהרפובליקנים עוד לא חשפו את רשימת יעדי ההשקעה בתכנית שלהם.

הבדלים באופן המימון

עם זאת, ניתן כבר להצביע על הבדלים בין התכניות באופן המוצע למימון ההשקעות. הרפובליקנים מכוונים להיקף גדול בהרבה של תכניות מסוג "שותפות ציבורית-פרטית" (PPP). פעמים רבות בשותפויות כאלו היזם הפרטי שם חלק מההון הנדרש לפרויקט, ולכן העלויות למדינה נמוכות יותר.

אבל לפרויקטים מסוג PPP יש גם תנאים מהם ממשל ביידן עשוי לנסות להימנע. למשל, פעמים רבות החוזה מעניק לחברה הפרטית את הזכויות בניהול התשתית, ואת הזכות להפיק ממנה רווחים. המשמעות היא שלעיתים קרובות אותן חברות גובות אגרה על שימוש בתשתיות שלהן, בין אם מדובר בתשלום הנדרש מהצרכנים עצמם, או מהרשויות המקומיות בהן התשתית ממוקמת. ברור למה משקיעים פוטנציאליים עשויים להעדיף את המבנה הזה, אבל המפלגה הדמוקרטית התחייבה כבר שלא לבסס את תכנית ההשקעה שלה על המגזר הפרטי.

שאלת המימון היא ככל הנראה השאלה הדרמטית ביותר בנוגע לתכניות החילוץ וההשקעה בארה"ב. מיטש מקונל, מנהיג המפלגה הרפובליקנית בסנאט, אמר השבוע שהעלאת המסים היא "קו אדום" בעבור המפלגה, והבהיר שהוא מתכוון לפעול נגד כל ניסיון להחזיר אחורה את רפורמות המיסוי של טראמפ. ההתנגדות הרפובליקנית לתכנית ההשקעות של ביידן מתמקדת כמעט ורק בנושא הזה, שאלת המימון דרך העלאת מסים.

לכאורה, שאלת המימון נפרדת משאלת התכנית עצמה. למעשה, בשתי המפלגות ברור הצורך הקריטי בהשקעה בתשתיות האמריקאיות, ואפילו בחלקים מהמפלגה הרפובליקנית מתחילה להתגבש ההבנה שמשבר האקלים לא משאיר יותר מקום לחוסר הפעולה המוחלט שאפיין את עמדת המפלגה בעשורים האחרונים. בעוד הרפובליקנים מתנגדים באופן נחרץ למרכיבי תכנית ביידן העוסקים בביטחון סוציאלי, אליהם הם מתייחסים בגלוי כ"בזבוז משאבים", ישנה הסכמה יחסית על הצורך בהשקעה בתשתיות והמחלוקת נסובה סביב אופן מימונה.

רק סין וברני סנדרס

ההחלטה לפעול לביטול רפורמות המס של טראמפ היא עניין נפרד, שהמפלגה הדמוקרטית בחרה להצמיד לתכנית ההשקעות. לכאורה, המומנטום שנתן משבר הקורונה ותמיכת הגופים הפיננסיים העולמיים בהרחבת יחס החוב תוצר היו יכולים לספק למפלגה הדמוקרטית את הגיבוי לממן את התכנית ללא העלאת מסים, אבל מדובר בחלק מרכזי מהבטחת המפלגה הדמוקרטית לבוחריה: העלאת מס החברות מ-21% ל-28%, והחזרת מדרגת המס העליונה ל-39.6%.

חלק קטן מחברי הקונגרס הרפובליקנים אמנם הביעו תמיכה בביטול חלקים מצומצמים מרפורמת המס של טראמפ, בייחוד המגבלה על הטבות המס שיכולות להעניק הרשויות המקומיות למשפחות ממעמד הביניים. עם זאת, הסיכויים שהמפלגה תסכים לשתף פעולה עם תכנית ההשקעות כל עוד רפורמת המס מהווה חלק ממנה נראים קלושים.

"תכנית המס של ג'ו ביידן היא תכנית שרק סין וברני סנדרס היו רוצים" אמר ביירון דונלדס, חבר קונגרס רפובליקני, בשבוע שעבר.

למעשה, הנשיא ביידן נמצא במרוץ נגד הזמן לאשר את התכנית לפני "בחירות האמצע" ב-2022, אז המפלגה הדמוקרטית עלולה לאבד את הרוב הזעום שבו היא מחזיקה בקונגרס. אם התכנית לא תאושר לפני כן, הסיכויים של ביידן לאשר אותה במתווה שפורסם כמעט ייעלמו, והוא ידרש לוויתורים דרמטיים ביותר מול המפלגה הרפובליקנית. העובדה הזו עלולה להביא את ביידן לשאוף להסכם עם חלק מחברי הקונגרס הרפובליקנים המתונים יותר כדי להשיג את תמיכתם בתכנית לפני הבחירות, גם אם ידרשו מצדו ויתורים מסוימים.