דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ז בתשרי תשפ"ב 23.09.21
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

איך הגיע לעולם נגיף הקורונה?

איש ביטחון מרחיק עיתונאים ממכון ווהאן לווירולוגיה, לאחר הגעה של צוות מארגון הבריאות העולמי למקום. במסגרת העבודה המחקרית במכון נערכו מחקרים שכללו יצירת "כימרות" נגיפיות – וירוסים המכילים מטען גנטי של מספר זנים (AP Photo/Ng Han Guan, File)

חקירה בינלאומית בלתי תלויה למציאת מקור מגפת הקורונה, הכרחית למניעת מגפות עתידיות. על ממשלות ארה"ב וסין לשתף פעולה עם חקירה כזו, אבל נדמה שהן מסתירות יותר משהן מגלות | פרופ' ג'פרי ד. סאקס, יו"ר רשת הפתרונות ברי הקיימא של האו"ם, מזהיר מפני אי הוודאות וחוסר השקיפות בנוגע לאופן בו הגיע לעולם נגיף הקורונה

ג'פרי ד. סאקס

ניו יורק – מאיפה הגיע נגיף הקורונה? למציאת מקור המגפה יש חשיבות עצומה. אבל יותר מ-18 חודשים לאחר גילוי ה-SARS-CoV-2 (הנגיף שגורם למחלת הקורונה) שאלת מקור הפתוגן (מחולל המחלה) עדיין לא קיבלה תשובה וודאית. שקיפות גדולה יותר, וודאות גבוהה יותר, יאפשרו לנהל את הדיון הזה באופן מושכל יותר, לאתר את המקור ולמנוע מראש מגפות עתידיות.

יש שתי השערות עיקריות. הראשונה היא השערת ההופעה הטבעית. לפיה, הנגיף עבר מבעלי חיים לבני אדם באופן טבעי, בסביבה כמו חווה חקלאית או שוק מזון. ההשערה השנייה היא הדבקה הקשורה במחקר של נגיפים דמויי SARS, כלומר כאלו הקרובים לווירוס הסארס שגרם למגפה ב-2004-2002. אם ברצוננו למנוע התפרצויות עתידיות, זיהוי מקור ההתפרצות הנוכחית צריך לקבל עדיפות גבוהה.

בטבע או במעבדה

שתי ההשערות, מצביעות על שני מערכים של סיבות לדאגה ואמצעי מדיניות, שכל אחד מהם ראוי לתשומת לב. מחלות שנובעות מהעברת וירוסים מבעל חיים לבני אדם (תהליך שנקרא זואונוזיס טבעי) מחייבות אמצעי זהירות באינטראקציות בין בני אדם לריכוזים של חיות שעשויות להוות מאגרים של פתוגנים קטלניים, כדוגמת ביעור יערות, חקלאות, צריכת בשר ציד וגידול חיות משק. אירועים זואונוטיים טבעיים גרמו למגפות קטלניות רבות בעשורים האחרונים, לרבות מגפת האיידס הנגרמת מנגיף ה-HIV, האבולה, הסארס וה-MERS.

מחלות מדבקות גם עשויות להופיע במהלך מחקר על נגיפים או על מחוללי מחלה אחרים. ישנו תיעוד היסטורי עשיר של מדענים ועובדי מעבדה שנדבקו בפתוגנים בזמן שחקרו אותם. במקרה של נגיף הקורונה, הדבקה הקשורה במחקר היתה עשויה להתרחש במספר דרכים. יתכן שחוקר נדבק בזמן שאסף דגימות של נגיפים וחלקיקי נגיפים בסביבה טבעית של פרספים, סוג של עטלפים שוכני מערות, או חיות אחרות שהנגיף יכל להתפתח בקרבן.

חוקרים במכון ווהאן לווירולוגיה, מאי 2020. הזיהום יכל להתרחש במעבדה (Chinatopix via AP

לחלופין, הזיהום יכל להתרחש במעבדה, בזמן שמדענים עבדו עם דגימות כאלו או עם נגיפים שבודדו מהן. תרחיש אחר עשוי לכלול הדבקה של איש מחקר על ידי וירוסים שנאספו ממקור טבעי, אבל עברו הנדסה גנטית במעבדה, לרבות שינויים שיכולים להפוך נגיף המדביק עטלפים לכזה שיכול ביתר קלות להדביק בני אדם.

שתי השערות תקפות

שתי ההשערות, זואונוסיס טבעי והדבקה קשורת-מחקר, הן השערות תקפות בשלב זה של החקירה. מי שטוענים שהדבקה ממקור טבעי היא האפשרות היחידה מתעלמים פעילות מחקר ענפה בנגיפים דמויי סארס, שהתקיימה הן בשדה והן במעבדות, לרבות באזור ווהאן בסין שם זוהה הנגיף לראשונה וכן בארצות הברית.

מי שטוענים שהדבקה במסגרת מחקר היא החלופה המציאותית היחידה, מתעלמים מהשכיחות של אירועי הדבקה זואונוטיים, כמו מגפת הסארס. ישנן דרכים רבות בהן מגפת הקורונה היתה עשויה להתחיל מאירוע טבעי במקום כלשהו בסין, ואז להגיע לווהאן בין אם דרך הדבקת בני אדם או דרך בעל חיים שהגיע לשוק המזון המקומי.

מוכר בשוק מזון סגור למחצה בעיר ווהאן בסין, אפריל 2020. ישנן דרכים רבות בהן מגפת הקורונה היתה עשויה להתחיל מאירוע טבעי במקום כלשהו בסין, ואז להגיע לווהאן (AP Photo/Ng Han Guan)

ריבוי הדרכים בהן יכלה המגפה להתחיל יצר בלבול רב, וטעויות בהבנה שנבעו מזיהוי ההשערה שמקור הנגיף בפעילות מחקר עם גרסה אחת של ההשערה – זו לפיה הנגיף נוצר במעבדה, בתהליך מכוון שנועד להגביר את הסתגלותו להדבקת בני אדם, ומשם נפוץ ברחבי העולם.

מאז החלה המגפה, תומכי כל אחת מההשערות פרסמו טענות מוגזמות, מוקדמות ובלתי מוצדקות. בימים הראשונים של המגפה, הכריזו מדענים שישנן ראיות חותכות המעידות שהנגיף הגיע מבעלי חיים, וכי טענות סותרות, לפיהן מקורו במעבדה, הן לא יותר מ"תאוריות קונספירציה". גורמי מדע אחרים, ובעקבותיהם מספר פוליטיקאים אמריקאים לרבות נשיא ארה"ב דאז דונלד טראמפ, מזכיר המדינה מייק פומפאו וחברי קונגרס שונים, טענו שישנן ראיות רבות עוצמה לכך שהנגיף שוחרר ממעבדה, והצביעו על פעילות מחקרית שהתקיימה באותה עת במעבדות בווהאן.

תמונת המצב של הוויכוח

כמה מדענים הצביעו כבר בתחילת הדרך על כך ששתי ההשערות מתקבלות על הדעת. מחקר שהתקיים מאז בנוגע למקור המגפה לא הניב תוצאות חד משמעיות. שתי ההשערות המרכזיות, אם כך, עדיין "בחיים", וטענות פזיזות של תומכי כל אחד מהמחנות התבררו כלא נכונות. במקור, היו שקיוו שהתשובה לשאלת מקור הנגיף מסתתרת בקוד הגנטי שלו. זה היה עשוי להתרחש על ידי זיהוי נגיף בעל גנום כמעט זהה בטבע (לדוגמה בריכוזים של פרסנים או של פנגולין (מין יונקים מכוסה שריון הנפוץ באסיה שהועלה כמקור אפשרי לנגיף) או במידה והרצף הגנטי היה מכיל עדויות מכריעות למניפולציה במעבדה. התקוות האלו לסיום מהיר של הוויכוח לא התממשו.

הרצף הגנטי של נגיף ה-SARS-CoV-2 עולה בקנה אחד הן עם התפתחות טבעית והן עם הופעה במסגרת פעילות מחקר. זה גם מן הסתם המצב במידה וחוקר נדבק בעודו אוסף דגימות נגיף בשדה, כיוון שאז הנגיף נוצר בקרב בעלי חיים בסביבה טבעית, אבל הדביק בני אדם במסגרת פעילות מחקר כך שהמקור ייחשב מחקרי.

חוקר בודק עטלף במערה בתאילנד, יולי 2020. יתכן שחוקר שנדבק באופן כזה לא פיתח כל תסמינים, והעביר את הנגיף לעמיתיו ולבני אדם אחרים באופן ישיר, מבלי שאיש מהם יהיה מודע לכך שנדבק (AP Photo/Sakchai Lalit)

כדי להוסיף לקושי בזיהוי המקור, יש לזכור שיתכן שחוקר שנדבק באופן כזה לא פיתח כל תסמינים, והעביר את הנגיף לעמיתיו ולבני אדם אחרים באופן ישיר, מבלי שאיש מהם יהיה מודע לכך שנדבק בזן חדש של מחלה. מאידך, הרצף הגנטי של נגיף הקורונה גם לא מכיל כל "טביעת אצבע" גנומית מובהקת של מניפולציה מלאכותית, כגון שילוב של חומר גנטי שלא היה עשוי להתרחש באופן טבעי.

מנקודת מבטם, קיוו הטוענים שמקור הנגיף הוא בהתפרצות טבעית, שבעל החיים שאכלס את הנגיף החדש יזוהה במהרה בחווה או בשוק כלשהו, או שהנגיף יזוהה באופן ישיר בקרב פרסנים או בעלי חיים אחרים. גם תקווה זו נכזבה, לפחות עד כה. תגליות מסוג זה יכולות להתרחש גם שנים אחרי ההתפרצות המקורית. בינתיים, העובדה היא שמדענים טרם זיהו מאגר של הנגיף באוכלוסיית עטלפים או בקרב יונק אחר שיכל לשמש כ"מארח" עד הדבקה של בני אדם.

העובדות הידועות מדאיגות

למרות חוסר הוודאות שסיפק עד כה המחקר אודות מקור המגפה, ישנן כמה עובדות חשובות ומדאיגות ביותר, שהתגלו במהלך השנה וחצי האחרונות, הקשורות בסוגיה. הציבור, כמו גם קובעי המדיניות, הפכו למודעים יותר ויותר למחקר האינטנסיבי המתקיים בנגיפים דמויי סארס בארה"ב, בסין ובמקומות אחרים. מחקר זה כולל איסוף דגימות נגיפיות בשדה ובחינת שיעור ההדבקה שלהן והפוטנציאל שלהן לגרום למחלה במעבדה.

למדנו גם שחלק לא מבוטל מעבודת המחקר הזו נופלת תחת הקטגוריה של מחקר "הגברת אלימות" (Gain of Function, או בקיצור GoF), מונח גנרי המתאר שינוי וירוסים כך שיירכשו תפקודים ביולוגיים חדשים. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לקטגוריה של "מחקרי הגברת אלימות מעוררי דאגה" ( הנקראים GoF Research of Concern או בקיצור GOFROC). מחקרים אלו כוללים פרוצדורות שעשויות להגביר את פוטנציאל ההדבקה או את חומרת תסמיני המחלה בבני אדם.

תמונה של נגיפי הקרונה (בצהוב) מגיחים מפני השטח של תאים נגועים, צולמה בעזרת מיקרוסקופ סורק אלקטרונים על ידי המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב. מחקרים אלו כוללים פרוצדורות שעשויות להגביר את פוטנציאל ההדבקה או את חומרת תסמיני המחלה בבני אדם (NIAID-RML via AP)

ניסויים שנערכו במכון ווהאן לווירולוגיה (ה-Wuhan Institute of Virology, או WIV בקיצור), שעיקרם שינויים בקוד הגנטי של נגיפי קורונה שמקורם בעטלפים כך שיפעילו חלבונים שונים באופן שסביר שיגביר את יכולתם להדביק תאים אנושיים, עונים בדיוק להגדרה של GOFROC.

מומחים רבים מתחום הביו-בטיחות טוענים כבר זמן רב שעבודה מדעית מסוג זה – המשמשת לגילוי מארחים אפשריים של הווירוסים באופן מהיר יותר, לשיפור החיזוי של התפרצויות, ולפיתוח של חיסונים ותרופות – דורשת פיקוח ובקרה הדוקים יותר; וקפדנות גדולה יותר לרבות בנושא שקיפות לציבור של עבודת המחקר. בארה"ב, הנחיות המכונים הלאומיים לבריאות (National Institutes of Health, או NIH בקיצור) כוללות סעיף לפיו "המנגנונים של הסוכנויות השונות לבקרה גורמי מגפה פוטנציאליים שעברו תהליך חיזוק, צריכים לספק שקיפות לציבור בנוגע למיזמים ממומנים המעורבים ביצירה, העברה או שימוש בגורמי מגיפה פוטנציאליים מחוזקים אלו, במידה המרבית האפשרית".

דבר נוסף שלמדנו בתקופה הזו הוא שה-NIH מימן מדענים אמריקאים וסינים שעבדו במשותף על איסוף דגימות של נגיפים דמויי סארס בשטח, והבאתם ל-WIV לצורך ניתוח גנטי מתקדם. במסגרת העבודה המחקרית ב-WIV, נערכו מחקרים שכללו יצירת "כימרות" נגיפיות – וירוסים המכילים מטען גנטי של מספר זנים של נגיפים דמויי סארס – במטרה לחקור את יכולתם להדביק תאים אנושים ולגרום למחלה. חלק מעבודת שכפול הנגיפים הזו התרחשה, כך למדנו, במתקני BSL2. במתקנים אלו, לטענת מדענים רבים, אין בהם יכולת לספק הגנות מתאימות כנגד שחרור של נגיפים מהמעבדה ובכל זאת WIV מאשר את השימוש בהם לצרכים אלו.

מדע או סודיות

הרשויות בסין ובארה"ב כאחד, לא היו פתוחות מספיק, עד כה לפחות, על מנת לאפשר לחוקרים לקדם את ההבנה בדבר מקור נגיף הקורונה. המרכזים הלאומיים לבריאות בארה"ב הכריזו לאחרונה שהם לא תמכו במחקר GoF שעשוי היה להביא להתפרצות הקורונה, באומרם שהם מעולם לא "אישרו מענק כלשהו שנועד לתמוך במחקר הגברת אלימות של נגיפי קורונה שהיה אמור להגביר את יכולתם להדביק בני אדם או את קטלניותם".

לרוע המזל, המכונים טרם חשפו את פרטי המחקרים שהם כן מימנו ותמכו בהם. למען האמת, זהו ידע נפוץ בקרב הקהילה המדעים בארה"ב שה-NIH תמכו בפועל במחקרים של שילובים גנטיים של נגיפים דמויי סארס, הנחשבים בעיני מדענים רבים למחקרי GOFROC. תוצאותיהם של מחקרים על שילובים גנטיים של זני נגיפים דמויי סארס, שמומנו על ידי המכונים, דווחו בפרסומים מדעיים שעברו ביקורת עמיתים. אבל הליך בקרת הבטיחות בניסויים אלו לא ברור, אינו חושף לציבור את שמותיהם והכשרתם של המעורבים בתהליך הבקרה, את תוכן דיוניהם, או אפילו את שמות החוקרים שעבודתם נמצאת בתהליך בקרה.

נגיף הקורונה במיקרוסקופ אלקטרוני. "לרצף את הקוד הגנטי הקשור בחלבוני ה"קוצים" של הנגיפים לזיהוי הזנים בעלי הפוטנציאל הגבוהה ביותר להדבקת בני אדם" (צילום: NIAID-RML/AP)

באופן ספציפי יותר, ברור שמחקרים שמומנו במשותף על ידי המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב, שהתקיימו במכון לווירולוגיה בווהאן, מצדיקים ביקורת קפדנית תחת ההשערה שההתפרצות מגפת הקורונה קשורה לשחרור הנגיף ממעבדה. המחקרים האלו כללו איסוף של נגיפים מסוכנים באופן פוטנציאלי מסוג סארס בסביבות טבעיות, וניסויי הדבקה באותם נגיפים שהניבו פרסומים מדעיים שעברו ביקורת עמיתים. במסגרת אישור שניתן בזמן האחרון למענק של ה-NIH לטובת מימון משותף של עבודה מחקרית ב-WIV, הוגדרו בין היתר מטרות המחקר הבאות:

  • לאפיין את המגוון והתפוצה של נגיפי קורונה מסוג סארס, שיש להם פוטנציאל גבוה לגרום להדבקה של בני אדם, בקרב עטלפים בדרום סין; ולרצף את הקוד הגנטי הקשור בחלבוני ה"קוצים" של הנגיפים לזיהוי הזנים בעלי הפוטנציאל הגבוהה ביותר להדבקת בני אדם בכדי שיכללו בחקירה הניסויית.
  • אפיון של סיכון ההדבקה של הנגיפים במבחנה וביצורים חיים, בשילוב ניתוח מבני ופילו-גנטי לזיהוי אזורים וזני נגיפים שיש בהם סיכון לבריאות הציבור.

בנוסף, ברור שלמדענים האמריקאים והסינים שקיבלו מימון מהמרכזים יש הרבה מידע נוסף לחלוק בנוגע לאופי העבודה שביצעו. מידע זה כולל תיעוד של ביקורים באתרי מחיה טבעיים של עטלפים פרסנים כמו גם לבתי גידול של בעלי חיים אחרים במטרה לאסוף דגימות נגיפים; אמצעי בטיחות שננקטו או שלא ננקטו במהלך ביקורים אלו; ופרטים על מאגר דגימות הנגיפים, הנגיפים החיים, הרצפים הגנטיים שנדגמו ומידע גנטי רלוונטי נוסף. המידע כולל גם את התיקים המכילים תיעוד של ניסויים על נגיפים דמויי סארס, לרבות נגיפים "כימריים" שיוצרו, נבדקו והורבו במעבדות; אמצעי הבטיחות שננקטו או שלא ננקטו במהלך המחקרים; נתונים אחרים מהמעבדה; ותיעוד מלא של מקרי זיהום והדבקה אפשריים בקרב עובדי WIV.

החוקרים במיזמי WIV הצהירו באופן גורף שלא עבדו על  נגיפים קרובים ל-SARS-CoV-2. כל רשימות המעבדה ומידע רלוונטי נוסף צריך להיחשף על ידי המדענים האמריקאים והסיניים שערכו את המחקרים ולהימסר לבחינה מדוקדקת על ידי מומחים בלתי תלויים.

העניין האמיתי

שאלת מקור נגיף הקורונה היא לא שאלה על ממשלה כזו או אחרת, ועוד פחות מכך סוגיה גאופוליטית הקשורה בהטלת האשמה על סין או זיכוי ארצות הברית מאשמה. אם אכן התרחש שחרור ממעבדה של הנגיף שקרם למגפת הקורונה, הוא היה עשוי בהחלט להתרחש בפרויקט שמומן על ידי ממשלת ארה"ב, תוך שימוש בשיטות שפותחו והונהגו על ידי מדענים אמריקאים, כחלק מתוכנית בהובלה ומימון אמריקאים לאיסוף וניתוח נגיפים בעלי פוטנציאל מסוכנות, כולל בסין.

בכדי ללמוד את כל שניתן על מקור המגפה, נדרשת בדחיפות חקירה בינלאומית ובלתי תלויה שתבחן את ההשערות המתחרות, ועל ממשלות ארה"ב וסין לשתף פעולה באופן מלא ובשקיפות מלאה עם חקירה כזו. בינתיים, על מדענים, פוליטיקאים, מומחים מטעם עצמם והמשתתפים בדיונים הסוערים ברשתות החברתיות להכיר בחוסר הוודאות הקיימת.

מכון החקר הרפואי של צבא ארה"ב בפורט דיטריק. הסיכונים הופכים מורכבים יותר ככל שמדובר בתוכניות סודיות לפיתוח נשק ביולוגי הממומנות על ידי כמה ממשלות (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

על כולם להכיר גם בכך שהטרגדיה של המגפה כבר שפכה אור על הדרכים בהן ניתן למנוע התפרצויות מחלה ומגפות עתידיות. כיוון שאירועים זואונוטיים עתידיים הם בלתי נמנעים, עלינו להקים מערכות מעקב ואזהרה טובות יותר, וכמובן מערכות תגובה מוקדמת שיוכלו להיכנס לפעולה במקרה של התפרצות. אנו זקוקים לערוצי תקשורת אמינים שימנעו הדבקה עולמית מהירה במחלות זואונוטיות חדשות, ועלינו ליצור מנגנונים מוסדיים שיאפשרו את החיפוש המהיר ביותר האפשרי של דרכי טיפול, כלי אבחון, חיסונים וכלים נוספים; וכן פרקטיקות יעילות להכלת ההתפרצות. בקיצור, עלינו להיות מוכנים באופן טוב יותר לחלוק בידע מדעי וטכנולוגי רלוונטי; וכנים, שקופים ואמינים יותר מכפי שהיינו במגפה הנוכחית.

ועם זאת, קיים גם הסיכון להתפרצות של מגפות הקשורות במחקר. ממשלות צריכות לשדרג את מנגנוני השקיפות, הפיקוח והביו-בטיחות הנהוגים בכל מיזם הקשור בחיפוש פעיל אחר מחוללי מחלה מסוכנים בטבע ובהחזרתם למעבדה, תוך הכרה בסיכונים המרובים המעורבים בכל מחקר כזה. באופן דומה, כלים של מניפולציה גנטית התקדמו באופן כה מהיר, עד שהפוטנציאל של יצירת מחוללי מחלה מסוכנים חדשים במעבדה ושחרורם בטעות, או אפילו בכוונה, צריך להוות דאגה רצינית. העולם חסר נכון להיום באמצעים לאומיים ובינלאומיים מספקים לאבטחה ולהבטחת שקיפות בעבודה מדעית מסוכנת כזו, והסיכונים הופכים מורכבים יותר ככל שמדובר בתוכניות סודיות לפיתוח נשק ביולוגי הממומנות על ידי כמה ממשלות, ואשר מסייעות לשימור הפרקטיקות המדעיות המסוכנות.

ועדת ה"לנסט" לקורונה (The Lancet COVID-19 Commission) שאני עומד בראשה, תבחן באופן קפדני את הנושאים האלו טרם שתגיש את הדוח המסכם שלה באמצע 2022. מטרת העל של הוועדה היא להמליץ על מדיניות למניעת והכלת התפרצויות עתידיות של מחלות, והעבודה הטכנית שלה תתבצע על ידי מומחים בלתי תלויים שלא היו מעורבים בעצמם באופן ישיר במחקר האמריקאי-סיני. מדענים שכן היו מעורבים, יסבירו באופן מלא את טיב עבודתם. בינתיים, הוועדה תיעזר במומחי ביו-בטיחות במטר להעריך את הרלוונטית של ההשערות השונות בנוגע למקור מגפת הקורונה, ותמליץ על דרכים ואמצעים למנוע ולהכיל התפרצויות, בין אם מקורן זואונוטיקה טבעית או פעולות הקשורות במחקר מדעי.

ג'פרי ד. סאקס הוא פרופסור באוניברסיטת קולומביה, מנהל המרכז לפיתוח בר קיימא באוניברזיטת קולומביה ונשיא רשת הפתרונות לפיתוח בר קיימא של האו"ם. הוא שירת כיועץ לשלושה מזכירים כלליים של האומות המאוחדות, ומשרת נכון להיום כיועץ למטרות פיתוח בר קיימא למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש. ספרו האחרון הוא The Ages of Globalization והוא פרסם בין היתר את הספרים:

 The End of PovertyCommon WealthThe Age of Sustainable DevelopmentBuilding the New American EconomyA New Foreign Policy: Beyond American Exceptionalism, and, most recently, The Ages of Globalization.

©project Syndicate, 2021

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
עוד על מגזין דבר:
רמאים קטנים במגפה גדולה
"אנחנו באמת משפחה פה"
בית הכנסת המחבק
תגובות