אתונה – כך מגיע הקפיטליזם אל קיצו: לא ברעש גדול של מהפכה, אלא בקול ענות חלושה של שינוי הדרגתי. ממש כמו שהוא החליף את הפיאודליזם בהדרגה, בחשאי, עד שיום אחד רוב היחסים בין בני אדם היו מבוססי-שוק והפיאודליזם נדחק הצידה, כך מובס בימינו הקפיטליזם על ידי שיטה כלכלית חדשה: טכנו-פיאודליזם.

הטענה הגדולה הזו באה בעקבות תחזיות רבות שבישרו מוקדם מדי את קץ הקפיטליזם, במיוחד מן השמאל. אבל הפעם יתכן שזה נכון.

הפגנת אקלים בקנדה, 2019. "לסיים את הקפיטליזם לפני שהוא יגמור אותנו" (צילום: shutterstock)

הסימנים היו גלויים לעין כבר זמן מה. מחירי איגרות החוב והמניות, שאמורים לנוע בכיוונים מנוגדים לחלוטין, הרקיעו שחקים יחד, מפעם לפעם צנחו, אבל תמיד בהתאמה מוחלטת זה לזה. בדומה לכך, עלות ההון (ההחזר שנדרש כדי להיות בעלים של נייר ערך) אמורה לצנוח בתנודתיות; במקום זאת, היא נמצא במגמת עלייה והחזרים עתידיים נעשים פחות בטוחים.

אולי הסימן הברור ביותר לכך שמשהו רציני מתרחש הופיע ב-12 באוגוסט אשתקד. באותו יום, גילינו שבשבעת החודשים הראשונים של 2020, ההכנסה הלאומית של הממלכה המאוחדת צנחה במעל 20%, הרבה מעל התחזיות הקודרות ביותר. כמה דקות לאחר מכן, הבורסה של לונדון זינקה במעל 2%. מעולם לא קרה דבר דומה לזה. העולם הפיננסי התנתק לחלוטין מהכלכלה האמיתית.

משהו מהותי ומטריד בעליל

האם נובע מכך שאנחנו כבר לא חיים תחת הקפיטליזם? אחרי הכל, הקפיטליזם כבר עבר שינויים יסודיים בעבר. האם לא כדאי שפשוט נתכונן להתגלמות החדשה שלו? לא, אני סבור שלא. מה שאנחנו רואים הוא לא סתם עוד גלגול של הקפיטליזם. אלא משהו מהותי יותר ומטריד בעליל.

נכון, הקפיטליזם עבר מהפכים קיצוניים לפחות פעמיים מאז סוף המאה ה-19. השינוי הגדול הראשון שחל בו, המעבר ממראית עין של תחרות בין יצרנים לשליטה אוליגופולית של חברות ענק, התרחש יחד עם המהפכה התעשייתית השנייה כאשר טכנולוגיית הרדיו הובילה לעלייתן של רשתות גדולות של תאגידים ולעליית המגה-בנקים שהיו נחוצים כדי לממן אותן.

פורד, אדיסון וקרופ החליפו את האופה, מבשל השיכר והקצב של אדם סמית בתור הכוח המניע העיקרי של ההיסטוריה. המעגל הסוער של מגה-חובות ומגה-החזרים שנוצר כתוצאה מכך הוביל בסופו של דבר לקריסה של 1929, ל"ניו דיל", ולאחר מלחמת העולם השנייה, למערכת ברטון-וודס – שעם כל האילוצים שהטילה על העולם הפיננסי, סיפקה תקופה נדירה של יציבות.

מפעל פורד, 1913. "פורד, אדיסון וקרופ החליפו את האופה, מבשל השיכר והקצב בתור הכוח המניע העיקרי של ההיסטוריה" (צילום: ויקיפדיה)

סופה של ברטון-וודס ב-1971 עורר את השינוי השני בדמותו של הקפיטליזם. בעוד הגירעון המסחרי הגדל של אמריקה הפך לספק שענה על הביקוש המצרפי של העולם – ושאב אל תוכו את הייצוא הנקי של גרמניה, יפן, ומאוחר יותר גם סין – ארה"ב היא שהניעה את שלב הגלובליזציה הנמרץ ביותר של הקפיטליזם, באמצעות זרימה יציבה של רווחים גרמניים, יפניים, ומאוחר יותר סיניים שהתנקזו בחזרה אל וול סטריט ומימנו את כל העסק.

עם זאת, כדי למלא את תפקידם, אנשי וול סטריט דרשו להשתחרר מכל כבלי ה"ניו דיל" וברטון-וודס. באמצעות דה-רגולציה, הקפיטליזם של חברות הענק שינה את צורתו לקפיטליזם ממומן. ממש כמו שפורד, אדיסון וקרופ החליפו את האופה, מבשל השיכר והקצב, כך הגיבורים החדשים של הקפיטליזם היו בנקי ההשקעות של גולדמן זקס, ג'יי. פי. מורגן ו"ליהמן ברדרס".

הרווח הפרטי נותר המניע

אף שלשינויים רדיקליים אלה היו השלכות משמעותיות ביותר (השפל הגדול, מלחמת העולם השנייה, המיתון הגדול, והקיפאון הגדול של אחרי שנת 2009), הם לא שינו את המאפיין העיקרי של הקפיטליזם: מערכת שהכוחות המניעים מאחוריה הם הרווח הפרטי ודמי שכירות שנגבים דרך שוק כזה או אחר.

נכון שהמעבר מהקפיטליזם שדימה אדם סמית לקפיטליזם אוליגופולי הזניק את הרווחים באופן מופרז ואיפשר לקונגלומרטים להשתמש בכוח השוק המסיבי שלהם (דהיינו, בחירות החדשה שלהם מהתחרות) כדי להפיק מהצרכנים רווחים מופרזים. נכון שוול סטריט הרוויח על ידי ניצול באמצעות שיטות מבוססות-שוק של שוד לאור יום. ואף על פי כן, הקפיטליזם האוליגופולי והקפיטליזם המתוקצב הונעו שניהם על ידי רווחים פרטיים שהוגדלו באמצעות ניצול שוק כזה או אחר – למשל שוק שהשתלטה עליו "ג'נרל אלקטריק" או "קוקה-קולה", או שוק שנוצר יש מאין על ידי גולדמן זקס.

בניין הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב. "אחרי 2008 הכל השתנה" (צילום: shuttterstock)

ואז, אחרי 2008, הכל השתנה. מאז שהחליטו הבנקים המרכזיים של ה-G7 באפריל 2009 לעשות שימוש ביכולת הדפסת הכספים שלהם על מנת לאפשר לעולם הפיננסים הגלובלי להרים את הראש מעל המים, התעוררה אי-רציפות עמוקה. כיום, הכוח המניע מאחורי הכלכלה הגלובלית הוא היצירה הבלתי פוסקת של כסף של הבנק המרכזי, ולא רווח פרטי. במקביל, יצירת הערך התרחקה יותר ויותר מהשווקים לכיוון פלטפורמות דיגיטליות, כמו פייסבוק ואמזון, שכבר לא פועלות כמו חברות אוליגופוליסטיות אלא יותר כמו נחלות או אחוזות פרטיות.

מרווחים פרטיים למאזני הבנקים

העובדה שדו"חות המאזן של הבנקים המרכזיים, ולא הרווחים, הם אלה שמניעים את המערכת הכלכלית מסבירה את מה שהתרחש ב-12 באוגוסט 2020. כששמעו את החדשות המרות, בעלי ההון חשבו: "נהדר! הבנק של אנגליה בפאניקה ולכן ידפיס אפילו יותר כסף וינתב אותו אלינו. עכשיו הזמן לקנות מניות!".

בנקים מרכזיים ברחבי העולם המערבי מדפיסים כסף, ובעלי ההון מלווים אותו לתאגידים, ואז התאגידים משתמשים בו כדי לקנות בחזרה את המניות שלהם (שמחיריהן התנתקו מהרווחים). במקביל, פלטפורמות דיגיטליות החליפו את השווקים בתור הזירה שבה מתבצעת גביית העושר הפרטי.

גוגל מפות. "כמעט כולם מייצרים בחינם את ההון של תאגידים גדולים" (צילום: shutterstock)

לראשונה בהיסטוריה, כמעט כולם מייצרים בחינם את ההון של תאגידים גדולים. זה מה שקורה כשאנשים מעלים תכנים לפייסבוק או מסתובבים בעולם כשהם מחוברים ל-Google Maps.

מובן שהמגזרים הקפיטליסטיים המסורתיים לא נעלמו. בתחילת המאה ה-19, מערכות יחסים פיאודליות רבות עדיין היו קיימות, אבל היחסים הקפיטליסטיים החלו למשול בכיפה. כיום, מערכות היחסים הקפיטליסטיות עדיין קיימות, אבל היחסים הטכנו-פיאודליסטיים החלו לתפוס את מקומן.

עבודה חקלאית באחוזה פיאודלית, ציור מהמאה ה-14. "בתחילת המאה ה-19, מערכות יחסים פיאודליות רבות עדיין היו קיימות, אבל היחסים הקפיטליסטיים החלו למשול בכיפה"

אם אני צודק בדבריי, כל תוכנית תמריצים תהיה בו זמנית גדולה מדי וקטנה מדי. שום שיעור ריבית לעולם לא יעלה בקנה אחד עם תעסוקה מלאה בלי לחולל שורה של פשיטות רגל תאגידיות בזו אחר זו. והעידן של פוליטיקה מבוססת-מעמד שבה צדדים שמעדיפים את ההון מתחרים נגד צדדים שתומכים בכוח העבודה הסתיים.

אך למרות שהקפיטליזם עשוי לעבור מן העולם בקול ענות חלושה, יתכן שבמהרה יגיע גם הרעש הגדול. אם הקורבנות של הניצול הטכנו-פיאודלי ושל חוסר השוויון המשווע יזעקו יחד בקול אחד, הרעש הזה עתיד להיות חזק ביותר.

יאניס ורופאקיס, לשעבר שר האוצר של יוון, הוא מנהיגה של מפלגת ה-MeRA25 ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת אתונה

© Project Syndicate, 2021