משרד האוצר מתכנן להכניס את העלאת גיל הפרישה לנשים לחוק ההסדרים, כך דווח בסוף השבוע. למהלך הבעייתי עלולות להיות השלכות קשות על נשים מבוגרות שעובדות במקצועות שוחקים.

אם אכן תיכלל העלאת גיל הפרישה בחוק ההסדרים ללא מתווה מסודר שמתייחס למקצועות שוחקים והכשרות מקצועיות רלוונטיות, עלולות נשים רבות להידרדר לחיים בעוני או להיאלץ להמשיך לעבוד במקצועות שדורשים עבודה פיזית קשה גם בגיל מבוגר. בין שרות הממשלה וחברות הכנסת, לרבות כאלו שנשאו בעבר את דגל השמירה על זכויות הנשים ברפורמת גיל הפרישה, לא נמצאה מי שיצאה כנגד המהלך.

המתווה שפורסם כולל העלאת גיל הפרישה לנשים בהדרגה ל-65 על פני עשר שנים. אין במתווה שפורסם כל התייחסות מיוחדת לנשים שנפלטו משוק העבודה לפני גיל הפרישה ולנשים במקצועות שוחקים כמו עובדות סיעוד, עובדות ניקיון, גננות ומטפלות. זאת בניגוד להצעת חוק שיזם בעבר חבר הכנסת משה גפני (יהדות התורה) כיושב ראש ועדת כספים, ואשר זכתה לתמיכת כלל הסיעות בכנסת, ובניגוד להמלצות ועדה מיוחדת לנושא שמינה שר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ.

מדובר באוכלוסיות שכבר היום סובלות מקשיים רבים בסמוך לגיל הפרישה, ועם דחיית מועד היציאה לפנסיה קשיים אלה צפויים להתעצם.

העלאת גיל הפרישה לנשים עלתה לכותרות בשנים האחרונות בשל החלטת האוצר לקשור בינה ובין גרעון אקטוארי בקרנות הפנסיה הוותיקות. הקיצוץ שדרשו באוצר בגלל שגיל הפרישה לא עלה נדחה מספר פעמים בשנתיים האחרונות בשל חוסר היציבות השלטוני.

הבעיות העיקריות בהעלאה גורפת של גיל הפרישה לנשים

בדיונים קודמים סביב העלאת גיל הפרישה פרסמו נעמת נייר עמדה שפירט את הסכנות שבהעלאת גיל הפרישה באופן גורף: דחיית זכאות לקצבת זקנה, חוסר התאמת שוק העבודה הנוכחי לנשים מגיל 45 ומעלה, ופגיעה פיזית ונפשית בעובדות במקצועות שוחקים.

העלאת גיל הפרישה לנשים תדחה את הזכאות שלהן לקצבת זקנה: העלאת גיל הפרישה תעלה את גיל הזכאות המותנית לקבלת קצבת זקנה, ותהווה פגיעה בנשים שנפלטו משוק העבודה בגילאי 54-45, שיאלצו להמתין שנים ארוכות עד שיהיו זכאיות לפנסיה ולקצבת זקנה (המגיעה להן היום בגיל 62). בקבוצת גיל זו שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה עומד על כ-78%, נמוך משיעורן של הגברים (כ-89%).  בגילאי 62-59 כ-40% מהנשים אינן עובדות. העלאת גיל הפרישה עלולה להרחיב את המצוקה הכלכלית ואת העוני בקרב אותן נשים.

נשים רבות נפלטות ו/או לא נמצאות בשוק העבודה לפני הגעתן לגיל פרישה: כבר בגילי 54-45, שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה עומד על כ-78%, והוא נמוך משמעותית מזה של גברים באותה קבוצת גיל (כ-89%). בגילאים 62-59, 40% מהנשים אינן עובדות. במצב הזה, העלאת גיל הפרישה תכניס נשים רבות במצב כלכלי קשה, ללא מקורות הכנסה – לא מעבודה, לא מפנסיה, ולא מקצבת זקנה שנים רבות. לכן מהמהלך נשקפת סכנה שהעלאת גיל הפרישה תרחיב משמעותית את המצוקה הכלכלית והעוני בקרב הנשים המבוגרות. בנסיבות אלה, העלאת גיל הפרישה רק תעמיק את האפליה נגדן, ולא תתקן אותה.

פגיעה בנשים העובדות במקצועות שוחקים: עבודה במקצועות פיזיים שוחקים בגילאים מבוגרים העלולה לפגוע בבריאות הפיזית והנפשית של נשים. נשים מועסקות בשיעור גבוה יותר מאשר גברים במקצועות שוחקים בשכר  נמוך, כגון אחיות, מורות, מטפלות בילדים, מטפלות בסיעוד, קופאיות, עובדות-ניקיון ומטבח. רבות מהן מועסקות דרך חברות כוח אדם. העלאת גיל הפרישה ללא צעדים משלימים, כמו החרגה של מקצועות אלו, תחייב נשים אלו להמשיך לעבוד בעבודות השוחקות בגילאים מבוגרים ועשויה לפגוע בהן מבחינה פיזית ונפשית.

הטענה שנשמעת על ידי תומכים בהעלאת גיל הפרישה, לפיה הדבר יגדיל את שיעור הנשים המבוגרות העובדות אינה רלוונטית. זאת מאחר שלנשים ממילא קיימת כבר כיום הזכות להמשיך לעבוד עד גיל 67. לכן, העלאת גיל הפרישה לא מרחיבה את הזכות הקיימת, אלא רק פוגעת בזכויות של נשים שלא מצליחות לשרוד בשוק העבודה בגיל מבוגר.

הבעייתיות בהעלאת גיל הפרישה ידועה והוצגה פעמים רבות בשנים האחרונות. כעת,  כששוק העבודה והמצב הכלכלי הושפעו באופן קשה מהקורונה, על האוצר להתייחס באופן רגיש למצבן של נשים מבוגרות בשוק העבודה, וליצור מתווה שמתייחס לנתונים ולמציאות של אותן נשים.