דו"ח שפרסמה חברת המחקר והמידע הפיננסי S&P Global מצא ש-68 מיליארד דולר שהושקעו בהארכת חייהן של תחנות כוח בפחם ובגז בארה"ב נמצאים בסיכון להפוך ל"נכסים תקועים", כלומר להשקעות שלא יוחזרו במתקנים שהפסיקו להיות רווחיים ואין למי למכור אותם.

לפי הדו"ח, כמחצית מתחנות הכוח הפחמיות בארה"ב, עם הספק כולל של 130 ג'יגה-ואט, צפויות להשקיע בשנים הקרובות כ-34 מיליארד דולר בעיקר בתחום הפחתת פליטות.

אלא שייתכן ש"הגבינה כבר זזה", קצב הפריסה של אנרגיות מתחדשות ופעולתן של מכסות גזי החממה (מנגנון מחייב את בעלי התחנות לרכוש בכסף מכסות או להפחית פליטות)  מעמידים השקעות אלה בסכנה.

ככל שתכנית ההשקעות בתשתיות שמקדם הנשיא ג'ו ביידן תגביר את קצב פריסת ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות, התהליך הזה יואץ. תחנת כוח פחמית מחזירה את ההשקעה על פני זמן ארוך, 20-15 שנה. לכן, השקעה בהפחתת פליטות יכולה להיות יקרה יותר מסגירת העסק במקרים מסוימים.

מתחנות שמייצרות חשמל לתחנות שנותנות גיבוי

כבר היום חלק משמעותי מתחנות הכוח הפחמיות בארצות הברית שינו את המודל העסקי. הן לא מרוויחות כסף דווקא מייצור חשמל בפחם, אלא מהעמדת זמינות ייצור לרשת החשמל, שמגבה את שאר היצרנים. לפחם יתרון בתחום זה, בגלל שהוא נאגר בסמוך לתחנה עצמה בניגוד לצנרת גז שעלולה להיפרץ או לקפוא.

תחנות הכוח בגז צפויות להיפגע בגלל שיבושים במשטר ההפעלה שלהן. מה שהופך אותן מתחנות שבנויות לעבוד כל יום במשך רוב שעות היום, לתחנות שפועלות כגיבוי. תחנת הכוח במחזור משולב (שמשתמשת באדי שריפת הגז להנעת טורבינה בקיטור) La Paloma Generating Plant בקליפורניה כבר פשטה רגל בגלל הצניחה בשעות ההפעלה: מ-79% בשנת 2003 לפחות מ-20% בשנת 2018.

לא מדובר בתופעה ייחודית לארצות הברית. בשנה שעברה פרסם הארגון Carbon Tracker Initiative דו"ח על תעשיית הפחם העולמית. הדו"ח מנה שמונה השקעות בשווי 640 מיליארד דולר שנמצאות בסיכון להפיכה ל"נכס תקוע".

מדובר ב-499 ג'יגה ואט של תחנות פחמיות שנמצאות בתכנון, למרות שמדובר באחד ממקורות האנרגיה המזהמים ביותר שאחראי לפליטה גבוהה של גזי חממה.

בישראל אין סכנה ל"נכסים תקועים"

לעומת הערכות אלו, בישראל אין השקעות חדשות בפחם, וההשקעות בסיכון כבר נעשו בצורת 'סולקנים' להפחתת פליטות בחלק מתחנות הכוח הפחמיות, יחידות ייצור ללא סולקנים אמורות להיסגר בשנים הקרובות.

ב-2024 יחידות הייצור שנותרו אמורות לעבור הסבה לגז, הליך יקר שלא מאפשר ייצור חשמל ביעילות גבוהה. הסיבה לכך היא בעיקר היכולת של התחנות לספק גיבוי לרשת החשמל בלי צורך בהשקעות חדשות ברשת שכבר בנויה ליד התחנות הפחמיות באשקלון ובחדרה.

מכיוון שכל התחנות האלו נמצאות בבעלות חברת החשמל, הן זוכות לכיסוי תעריפי, כלומר עלותן מגולמת בתעריף שמשלם הצרכן. במצב כזה, חוסר יעילות כלכלית בהפעלתן מוטל על הציבור הרחב, ולא על בעלים פרטיים.

תחנות הכוח המונעות בגז בישראל כבר חוות שיבושים במשטר ההפעלה, בגלל התקדמות בפריסת האנרגיה הסולארית. נכון להיום, לא ידוע על סיכון משמעותי להפיכתן ל"נכס תקוע" בעתיד. לכל היותר תירשם פגיעה מסוימת ברווחיות שלהן. ככל שיפרסו בישראל יותר מתקני אגירת חשמל, יתאפשר משטר הפעלה סדיר יותר לתחנות בגז.

התקווה המפתיעה של תחנות הכוח המזהמות

לתחנות הכוח המזהמות והמתיישנות יש מושיע שלא נכלל בהערכות של חברות המחקר: תעשיית הקריפטו.

המודל העסקי לא מבוסס על מכירת חשמל לרשת, אלא על רווחים גבוהים בתחום כריית מטבעות קריפטו. במקום לענות על צרכי האוכלוסייה בחשמל, תחנות הכוח מייצרות חשמל עבור חוות מחשבים שעוסקות בכריית קריפטו. מדובר בפעילות שעלולה להיות כל כך רווחית, שהיא יוצרת מצב בו משתלם לזהם.

מדובר בגורם חדש, שלא מופיע בדו"חות שמנתחים את תעשיית האנרגיה בפרמטרים הקלאסיים. אלה עוסקים בייצור חשמל בעבור רשת החשמל, תוך התחשבות בעלויות של הפליטות או של הפחתתן.

הרווחיות הגבוהה, נכון להיום, של כריית קריפטו, יכולה להאריך את השימוש בטכנולוגיות מזהמות, בעיקר בשל אמינותן בעבודה מסביב לשעון כמעט ללא הפסקה. תנאי מבוקש של תעשיית הכרייה של מטבעות קריפטו.

על מנת לבצע מעבר אנרגטי, על הממשלות לתת את דעתן כיצד למנוע הנשמה מלאכותית כזאת לתחנות כוח שצורכות חשמל רב, עשיר בפליטות גזי חממה ומזהם במיוחד.