בכל שנה נהרגים בישראל עשרות עובדי בניין כתוצאה מליקויי בטיחות. למרות המציאות העגומה ותחושת חוסר האונים, יש מה לעשות כדי למנוע את הטרגדיות האלו; יותר מפקחים, יותר הרתעה מול מזייפי תעודות המקצוע. יותר הכשרות בתחום הבטיחות, יותר אכיפה ויותר ענישה. שר העבודה הנכנס חיים כץ יכול להיות חתום על הצלת חיים ושיקום ענף הבניין המדמם. ואלו עשרת בדיברות שיוכלו לעזור לעשות זאת

1. הכשרה מקצועית של עובדים בכל תחומי הענף – מדינת ישראל חייבת לקחת אחריות על ההכשרה המקצועית של עובדי הבניין. למרות שהענף בישראל מתקדם מאוד, כל ההכשרות בסופו של דבר קורות בחו"ל והמדינה נשענת פעם אחר פעם על הכשרה של עובדים זרים ועל כוונה להביא חברות בנייה זרות לאתרי בנייה ישראלים. יש פער רציני בין הקדמה הטכנולוגית הקיימת אל מול ההכשרה המקצועית בישראל. ממשלת ישראל חייבת לשנות גישה, ולראות באלפי הישראלים הצעירים המעוניינים להשתלב בענף הבנייה את הפוטנציאל העצום שיש בהם לתרומה לענף.אין בישראל מספיק הכשרה מקצועית, אין מספיק מורים שילמדו ואין בתי ספר כדי לענות על הדרישה לאלפי העובדים ומנהלי העבודה בענף. היעדר תכנית אמתית להכשרה מקצועית והזרמת אלפי עובדים מקצועיים לשוק, פוגעת לא רק ברוכשי הדירות שנפגעים מהעלות הגבוהה של כוח עבודה זר, אלא גם באלפי עובדי ישראלים שמחפשים את עתידם המקצועי בענף ולא יכולים לרכוש בארץ הכשרה אמתית. יש לבנות תכנית חומש מסודרת להכשרה, יש לתת מענה ל-42 מקצועות בענף הבניין ולעדכן את הקורסים ואת חומרי הלימוד בהתאם לתקופה.
2. לא יתחיל עובד את עבודתו באתר בנייה בלי שעבר הכשרת בטיחות – מה יותר בסיסי מזה? אם הדבר כתוב בחוק, כל מה שנותר זה להקפיד ולאכוף אותו. כל קבלן או מנהל אתר בנייה בו יש עובדים שלא עברו הכשרת בטיחות, יקבל קנס גבוה. האחריות צריכה להיות על המעסיק, לא על העובד. בנוסף יש להקים מועצה עליונה שכוללת את משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד העבודה, הפרקליטות והתאחדות בוני הארץ שתדון ותהיה אחראית לטיפול בכל נושא הבטיחות באתרי הבנייה.
3. טיפול יסודי בכל מה שנוגע לרישיונות המזויפים – בגלל שאין הכשרה מקצועית ובגלל שאין עובדים בענף, החברות נאלצות להעסיק עובדים לא מקצועיים ובאמצעות חברות כוח אדם ולא בהעסקה ישירה. שוק הבנייה היום מוצף בעובדים ללא רישיון, משרד הכלכלה מעסיק מפקחים בודדים והתוצאה היא תאונות קטלניות. יש הרבה קבלנים לא רשומים, שמעסיקים בעלי רישיונות מזויפים, והרבה חברות כוח אדם הן אלו שמתווכות ומעסיקות את העובדים, כך שאם עובד מעז להתלונן, הוא מיד מוחלף בעובד צייתן אחר, ואיש לא לוקח אחריות. בפועל עובדים אלפי מפעילי מנוף ללא הסמכה וללא רישיון. כל מי שרוצה רישיון כזה, יכול להתקשר ולהזמין תעודה מזויפת תמורת כמה מאות שקלים. הדבר נכון גם לרישיונות לציוד מכני כבד. צריך להגביר את האכיפה, ההתרעה והענישה- רק כך נצמצם משמעותית את התופעה.שיטת העסקת עובדים דרך חברות כוח אדם, לרבות עובדי הבניין והעגורנים, היא אחת הרעות החולות והמסוכנות של עשרות השנים האחרונות, עד אבדן חיי אדם, לא פחות. כל עוד העובדים חוששים להתלונן על בטיחות לקויה, כי הם יודעים שיוחלפו מיד על ידי חברות כוח האדם שמעסיקות אותם, לא נוכל לוודא שמירה על כללי הבטיחות.
4. טיפול בקבלנים לא רשומים – לצד אלפי הקבלנים שפועלים בצורה חוקית ומסודרת יש מאות קבלנים שעובדים ללא אישור ורישיון קבלן. רישום הקבלנים הפך לטופס חסר משמעות, מאחר והמדינה לא אוכפת את החוק. כתוצאה מכך יש קבלנים שעובדים ללא רישיון בכלל ואין מי שבודק אותם. חוסר הטיפול בתופעה יוצר אי שוויון ופוגע מאוד בחברות המסודרות שפועלות כראוי ובצורה חוקית.
5. גיוס מפקחים למשרד העבודה – בישראל פועלים כיום אלפי אתרי בנייה, בהם מועסקים עשרות אלפי עובדים. לא ייתכן שיש רק 17 מפקחים של משרד העבודה שאמורים לאכוף את החוק בשוק הרחב הזה. חלקם אף נאלצים להגיע לאתרי הבנייה בתחבורה ציבורית, דבר שגוזל מהם זמן רב ומונע מהם להגיע לאתר מיד לאחר תאונה, ובטח גם לא מאפשר להם לפקח על מספיק אתרים במהלך העבודה. המוסד לביטוח לאומי מוציא מדי שנה יותר מארבעה מיליארד ש"ח בגין תאונות בענף הבניין. בעשירית מהסכום הזה ניתן היה להעסיק עשרות מפקחים על אתרי בנייה, אך המשרד האחראי על התחום, לא מקדם את הנושא למרות שכל הגורמים המקצועיים והפוליטיים מסכימים שללא תוספת פיקוח, לא יקרה שינוי. משרד האוצר צריך להכפיל ולשלש את תקציב הפיקוח על אתרי הבניה ולהביא לכך שאתרי הבנייה יהיו מקומות עבודה בטוחים.
6. גיוס מפקחי בדיקה לציוד כבד ומנופים – המצב גרוע פי כמה כשבוחנים את מצב בודקי המנופים בישראל. 13,000 אתרי בניה פזורים היום ברחבי המדינה, מצפון לדרום, בהם אלפי מנופים ישנים ולא בטיחותיים. משרד הכלכלה מעסיק שמונה בודקי מנופים בלבד. הם אלו שמאשרים את תקינות המנוף. עשרות פניות של מפעילי מנופים חושפות את העובדה שמנופים עובדים ללא אישור כחוק, תאונות רבות קורות כל יום בדיוק מסיבה זו.
7. הורדה של מנופים לא תקניים בענף – מאות מנופים ישנים יובאו לישראל בצורה פרטית וללא כל פיקוח על בטיחותם. מנופים שכבר הוצאו מעבודה במדינות אירופה, מגיעים לכאן ומשמשים את אתרי הבנייה.
8. פתיחת קורסים לקבלני שיפוצים ומיסוד התחום – איש לא יודע להסביר כיצד עובדים עשרות אלפי שיפוצניקים בישראל ואין שום רישום מסודר שלהם. כבר יותר משנה אין מבחנים לקבלן רשום 131. קבלני השיפוצים הקימו ארגון, בשיתוף בוני הארץ והסתדרות עובדי הבניין, אך המדינה, שאמורה לפקח ולאכוף את החוק, שוב לא עושה את תפקידה, והמצב בשטח הוא שהענף לא מסודר, אין הכשרות מקצועיות והישראלים מעסיקים קבלני שיפוץ מבלי לדעת אם הם עומדים בדרישות המקצועיות בכלל.
9. הפרדה בין תפקידי מנהל העבודה באתר ואחראי הבטיחות – החוק קובע שבכל אתר יהיה ממונה על הבטיחות. אך הממונה על הבטיחות תלוי לפרנסתו במנהל האתר. כך שאם יש ליקוי בטיחות, הפסקת העבודות עד לתיקונן, מסכנת את פרנסתו של אחראי הבטיחות, מכייון שמנהל האתר יכול פשוט להחליף אותו.המדינה חייבת להפריד את תחום הבטיחות מניהול האתר, הבטיחות צריכה להיות בלתי תלויה ובאחריות המדינה.
10. אכיפת חוקי העבודה, הסכם העבודה הקיבוצי ושעות העבודה למנופאים – חוסר אכיפת חוקים היא אחת התופעות המסוכנות בישראל. גם מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית. בענף הבניין, למשל, יש תשתית חוקית נפלאה. חוק הגנת השכר וחוק פנסיה חובה, שאמורים להסדיר את דרך העסקת העובדים בענף וגם להבטיח את עתידם, שכר מינימום הגבוה במשק, עיגון תנאים סוציאליים מלאים לכל העובדים, השוואת תנאי העסקה בין עובדים ישראלים לעובדים זרים ופלסטינים ועוד.אם תהיה אכיפה ראויה של חוקי העבודה אפשר יעבדו בענף הבנייה 182 שעות חודשיות, כפי שמורה צו ההרחבה להסכם הקיבוצי ולא 260 שעות כפי שקורה היום. בפועל, אנחנו חיים בכאוס תמידי שמשרת את העוברים על החוק, ואיש ברשויות האכיפה לא זועק ומתקומם.

יצחק מויאל הוא יושב ראש הסתדרות עובדי הבניין והעץ