גל שביתות בארצות הברית מראה שיחסי הכוחות בין עובדים למעסיקים השתנו, והעובדים לא מבליגים על פגיעה בזכויותיהם. הקורונה הביאה קבוצת עובדים חדשה לקדמת הבמה: העובדים החיוניים. הכרת החברה בפועלם העלתה את ערכם מול עצמם ומול המעסיקים. בנוסף, מחאות רבות לא מתארגנות באמצעות איגודים מקצועיים, מה שמראה על סביבה חברתית שמצמיחה שיח של צדק ודרישה לשינוי חברתי. גם הרוח הגבית שהנשיא ג'ו ביידן נותן לעובדים עוזרת. העובדים משתמשים באמצעי שביתה יותר מבעבר.
10,000 עובדי ג'ון דיר בארה"ב שבתו בשבוע שעבר בעיר ווטרלו באייווה. ביום רביעי קצת לפני חצות החלו עובדי הייצור לסגור את המפעל, כשהנהגת העובדים אמרה לעובדי משמרת הלילה להישאר בבתים ולא להגיע למשמרת. שלושה ימים קודם לכן, חברי איגוד עובדי הרכב UAW, בפגישת עובדים משותפת של מדינות אייווה, אילינוי וטקסס, הצביעו ברוב גדול על דחיית ההצעה של ג'ון דיר להעלאת שכר שהם הגדירו אותה לא תואמת את האינפלציה, ודחיית ההצעה של ביטול הפנסיה לכל המועסקים החדשים. זאת השביתה הראשונה בג'ון דיר מזה 35 שנה.
שביתה זו מצטרפת לשובתים של החודש האחרון: 2,000 עובדי בית חולים בבאפלו ניו יורק, 1,400 עובדי ייצור של קלוגס בארבע מדינות, 450 עובדי פלדה בהנטינגטון מערב וריג'יניה, ושביתה בת יום אחד של עובדי התקשורת בקליפורניה, כולם מתחילת אוקטובר. 1,000 כורי פחם באלבמה, 700 אחיות במסטצ'וסטס, 400 יצרני ויסקי בקנטקי ו-200 נהגי אוטובוסים ברנו, נבאדה, כבר היו בשביתה, בנוסף לשביתות שהובילו להסדרת יחסי העבודה לאחרונה, של 2,000 נגרים בוושינגטון, 600 עובדי פריטו-ליי בקנזס ו-1,000 עובדי מפעלי נביסקו בחמישה מפעלים ברחבי המדינה.
עשרות אלפי עובדים נמצאים בסכסוכי עבודה: 37 אלף עובדי בריאות בקייזר באורגון, בקליפורניה ובהוואי אישרו שביתה או שעומדים לאשר, כמו גם כמה איגודים גדולים של עובדים אקדמיים. יותר מ-60 אלף עובדי קולנוע וטלוויזיה, רובם בהוליווד, היו מוכנים לצאת לשביתה, כש-98% מעובדי הבמה התיאטרלית (IATSE) הצביעו בעד שביתה, לפני שהושג הסכם טנטטיבי בשבת. הצבעה על אשרור ההסכם תתקיים בשבועות הקרובים.
לא רק האיגודים, גם תנועות חברתיות
העובדים הופכים ללוחמניים יותר ויותר, כלומר אינם מוכנים לקבל תנאי העסקה גרועים, אבל הם לא בהכרח מאורגנים במיוחד. כשהחברות באיגוד מקצועי נמצאת בשפל היסטורי, האיגודים ממלאים תפקיד מעורר השראה, אבל הם לא מקור הפעולה היחיד.
ב-2013 קמה תנועת "נאבקים למען ה-15" שנאבקה על שכר מינימום של 15 דולר, כפול מהשכר הפדרלי שעומד על 7.25 דולרים. מה שהתחיל כסכום לא מתקבל על הדעת הפך לדרישה של המיינסטרים, כשמיליוני עובדים בארצות הברית הבינו שזה מה שצריך לכוון אליו. בארצות הברית הגדילה של הרשתות הגדולות כמו אמזון, וולמארט ומקדונלדס הפכה את פעולת האיגוד המקצועי למאתגרת יותר. המקום של תנועת עבודה ומחאות לא בהכרח קשור להצטרפות לאיגוד. הסטנדרט של 15 דולר והמאבק עליו שייך לתנועה חברתית רחבה.
שוק עבודה לקראת פיצוץ הבועות
שוק העבודה בארצות הברית צומח כבר למעלה מעשור על משרות שכר מינימום נמוך, שלא דורשות עובדים מיומנים. מקומות אלו צומחים מהר יותר ממה שעובדים רוצים לעבוד, ובכל התעשיות, משירותי בריאות, ללוגיסטיקה ועד ייצור מזון, סובלים ממחסור בעובדים, מה שמוביל לעבודה בשעות נוספות בכפייה ושחיקה גדולה.
מגפת הקורונה הוסיפה לעובדים גם סיכון תעסוקתי, וכיוונה זרקור על עובדים שקיבלו התייחסות הירואית: "גיבורים", "עובדי קו החזית", "עובדים חיוניים". המצב התהפך עד כדי כך שב-2020 עובדת סיעוד הפכה לעבודה המסוכנת באמריקה.
עליית ערך העובדים בחברה העלתה גם את הערכתם העצמית. הם כבר לא מוכנים להתפשר על תנאי עבודה מינימליים.
על פי דיווחים באתר החדשות לייבור נוט, במשא ומתן עם חברות ג'ון דיר, קלוגס וקייזר, העובדים דרשו לבטל את החוזים כפולים. הם מתנגדים למתן זכויות לוותיקים שימכרו את תנאי החדשים.
גם עליית יוקר המחייה גורמת לעובדים לשאוף לשכר שניתן לחיות ממנו. האינפלציה הגדולה מגדילה את הקושי להתפרנס בכבוד ולהתקיים מהשכר הנמוך. ההצעות להעלאת שכר במעט כבר לא מתקבלות.
רוח גבית מהנשיא ביידן
ברקע עליית השביתות נמצא גם הנשיא ביידן, שלהבדיל מקודמו מביע תמיכה ציבורית בעובדים ובזכותם להתקיים בכבוד. ביידן מתכנן להשקיע במערכת הרווחה 1.35 טריליון דולר. בנוסף, מועצת יחסי העבודה בארצות הברית עברה שורת מינויים שמטים את המועצה לכיוון דמוקרטי. המועצה מאשרת סכסוכי עבודה, והיא זו שנתנה חותמת גם לשביתות האחרונות.
