ההיסטוריון הכלכלי ניל פרגסון נאלץ, לפני קצת פחות מעשור, להתנצל על דברים שאמר על כלכלן שמת באמצע המאה הקודמת. "דבריי היו טפשיים וחסרי טאקט", כתב פרגסון, "לכל הקולגות שלי, סטודנטים וחברים, הומואים וסטרייטים, יש כל זכות להתאכזב ממני".

פרגסון, היסטוריון כלכלי שמרן מאוניברסיטת הרווארד, שחלק מספריו הפכו לרבי מכר, כשל בלשונו כשניסה לפרש את אחד המשפטים המוכרים והשנויים ביותר במחלוקת של ענק הכלכלה הבריטי, ג'ו מיינרד קיינס: "בטווח הארוך כולנו מתים".

במקור, פרגסון העלה את האפשרות ש"קיינס היה אדיש לטווח הארוך, בגלל שלא היו לו ילדים, או שלא היו לו ילדים כי הוא היה הומו".

ג'ון מיינרד קיינס: "כלכלנים מייצרים לעצמם משימה קלה מידי" (צילום: ויקימדיה)

"התבקשתי להגיב על האמירה המפורסמת של קיינס. הנקודה שהעליתי היא שבטווח הארוך הילדים והנכדים שלנו והנינים שלנו יתמודדו עם ההשלכות של המעשים שלנו", כתב פרגסון במכתב, שבו חזר בו מדבריו.

"זו הייתה טיפשות כפולה", כתב, והתייחס גם לטעות העובדתית (קיינס ניהל מערכות יחסים עם גברים ונשים, התחתן עם אישה ואף תכנן להביא ילדים), ובעיקר לאמירה הפוגענית לפיה אנשים ללא ילדים לא מתעניינים בגורל הדורות הבאים.

זו לא היתה הפעם הראשונה שהקביעה הקיומית של קיינס, שמופיעה בספר שכתב על מדיניות מוניטרית ב-1923, מושכת אש. במשך השנים כלכלנים רבים, בעיקר בצד הימני של המפה, ראו בה עדות לחוסר האחריות ולתפיסת "לחיות את הרגע" של הכלכלה הקיינסיאנית, או בגלגולה האחר, מדינת הרווחה.

"אני חושב שהמאמינים בעקרון של 'אחריי המבול' יקבלו את מה שביקשו, מוקדם יותר מהצפוי", אמר הכלכלן האוסטרי, ואחד מהוגי הקפיטליזם הניאו ליברלי, פרידריך הייק, בהתייחס לציטוט זה.

"הטווח הארוך הוא מדריך בעייתי"

כדי להבין למה באמת התכוון קיינס, כדאי לקרוא את הציטוט בהקשרו המקורי. "הטווח הארוך הוא מדריך בעייתי לעניינים עכשוויים", כתב קיינס, "בטווח הארוך כולנו מתים. כלכלנים מייצרים לעצמם עבודה קלה מדי, משימה חסרת תועלת, אם בזמן שמזג האוויר סוער הם יכולים רק להגיד לנו שאחרי שהסערה תחלוף האוקיינוס יהיה שקט שוב".

יותר מאשר אמירה קיומית או קריאה "לחיות את הרגע", תוקף קיינס את הכלכלנים שמפנים את הזרקור תמיד לטווח הרחוק. הוא תובע ממדע הכלכלה להתייחס לבעיות הקיימות בהווה, ממש עכשיו, במקום לאותו זמן רחוק מופשט (שתמיד נשאר רחוק) שבו יפתרו כל הבעיות.

"קיינס חזר והכניס את גורם הזמן לתאוריה הכלכלית", הסבירה ג'ואן רובינסון, אחת מממשיכות דרכו של קיינס, וכלכלנית פורצת דרך בעצמה, "הוא העיר את הנסיכה הרדומה מהשינה הארוכה, שאליה נידונה על ידי 'שיווי המשקל' ו'החיזוי המושלם', והוציא אותה לאור העולם".

ג'ואן רובינסון: "קיינס החזיר את גורם הזמן לתאוריה הכלכלית (צילום: The Denver Post via Getty Images)

התאוריה הקלאסית מניחה שבטווח הארוך יושג באופן טבעי שיווי משקל, על ידי מנגנון השוק או ה"יד הנעלמה", ועל כן המדינה צריכה להימנע מהתערבות. התאוריה של קיינס "כפרה בהשלמה אוטומטית בין אינטרסים מסוכסכים ובהתגלגלותם לשלמות ההרמונית, ובכך היא העמידה בגלוי את בעיית הברירה והשיפוט, שהאסכולה הניאו קלאסית הצליחה לדחוק", כתבה רובינסון, "הכלכלה חזרה להיות כלכלה מדינית".

"היד הנעלמה אינה יכולה להאכיל פעוט"

שר האוצר אביגדור ליברמן קיבל מייד עם כניסתו לתפקיד שתי החלטות: הפסקת סבסוד מעונות יום למשפחות אברכים, ועצירה מהירה של תכנית החל"ת. בשתיהן העדיף קיצוץ מהיר על פני הפסקה מדורגת, כפי שנעשה ב-2013 במעונות, וכפי שהיה בתכנית המקורית של הפסקת החל"ת.

בשתיהן רצה ליברמן ליצור במהירות מצב של "אין ברירה" כלכלי, זעזוע אישי ומשפחתי, כדי להשיג יעדים כלכליים – השתלבות בשוק העבודה והגברת הצמיחה במשק. בשתי ההחלטות, הקשיים בטווח הקצר והארוך יסתדרו בזכות דרישות השוק החופשי.

הפגנה נגד ביטול סבסוד המעונות לילדי אברכים (צילום ארכיון: יונתן זינדל/פלאש 90)

האם התכנית הצליחה? את הפסקת הבזק לסבסוד המעונות בלם בג"ץ, שדווקא כן נכנס לפרטים, וביקש להבין מה אמורה משפחה שהסבסוד שלה מופסק באופן מיידי לעשות. "'היד הנעלמה' של אדם סמית אינה יכולה להאכיל פעוט, לחנכו ולספק לו את צרכי היומיום", קבע השופט אלכס שטיין, ודחה את ההחלטה לשנת הלימודים הבאה.

בנוגע לחל"ת, האבטלה אמנם ירדה, אבל גם באוצר לא מעריכים שלעצירת הסיוע היה תפקיד מרכזי בכך, אלא לתהליך חזרת המשק לשגרה. להפסקת הסיוע כן היה תפקיד מרכזי בכך שב-2021 הפערים והעוני גדלו, בשונה מהשנה שלפניה, בשיא משבר הקורונה.

גם אם הפסקת הסיוע יכולה לסייע לחזרת המשק לשגרה, הנזק החברתי שנגרם למשפחות, שמקור הכנסתן נגדע, מתרחש כאן ועכשיו. הוא אולי לא מתבטא תמיד בגרף האבטלה, אבל הוא משפיע על עתידן ועל היכולת שלהם להשתלב בצורה מיטבית ומועילה בחברה.

לפי מחקר שפורסם לאחרונה, קצבאות שניתנו לאימהות עניות השפיעו לחיוב על ההתפתחות המוחית של התינוקות שלהן, בגילאי לידה עד שנה. אומת ההיי-טק, שסובלת מפערים גדולים ביכולות ומחסור בעובדים מיומנים, יכולה אולי להרוויח מ"לשפוך כסף בלי הבחנה" מדי פעם, כפי שהגדיר זאת שר האוצר.

שר האוצר אביגדור ליברמן (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש 90)

תשתיות חברתיות לא פחות חשובות מאינטרנט מהיר

בדיון לקראת תקציב המדינה ל-2023 מצטיירים שני "מחנות כלכליים": משרד האוצר, שמעוניין בתקציב קטן ככל האפשר; ובנק ישראל, ולצדו כלכלנים רבים אחרים, שקורא להרחבה זהירה, כל עוד היא משמשת להשקעה בתשתיות ש"תחזיר את עצמה". תחת ההגדרה הזו, מתכוון הבנק בעיקר לתחבורה, תשתית טכנולוגית וחינוך. לשיטתם, אפשר לחיות עם קצת גרעון, כל עוד הוא תומך במטרות ארוכות טווח.

הפער בין הצדדים משמעותי, אבל במושגים של השיח הכלכלי העולמי כיום אפשר למקם את בנק ישראל במרכז השמרני, ואת משרד האוצר כימין מובהק. דוגמה לשיח כלכלי אחר אפשר למצוא בארה"ב בעיקר, ובמדינות אחרות, בהן רעיונות חדשים תופסים תאוצה. גם שם מדברים על השקעה בתשתיות, אבל באופן שמרחיב את משמעות המושג, ואולי מפרק חלק מהדיכוטומיה בין הטווח הקצר לארוך.

אחד הדגשים בתכנית "לבנות מחדש טוב יותר" של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, שנתקלת כיום בקשיים פוליטיים משמעותיים, הוא השקעה ב"תשתיות חברתיות". הגדרה זו כוללת את כלכלת הטיפול – שיפור שכרן של עובדות סיעוד, חינוך חינם לגיל הרך ועוד.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן חותם על חוק התשתיות הדו מפלגתי. תכנית הדגל שלו טרם יצאה לפועל (צילום: AP)

לפי התפיסה הזו, שירותים חברתיים אלה הכרחיים, לא פחות מכבישים או אינטרנט מהיר, כדי שהחברה והכלכלה יתפקדו בצורה טובה. בישראל הפער בולט במשבר הסייעות בגני הילדים: השכר הנמוך מקשה על איוש המשרות שאמורות לאפשר להורים לצאת לעבודה. במובן עמוק יותר, הוא גם מוריד את איכות החינוך ופוגע בהון האנושי.

במשבר הקורונה התברר גם עד כמה שירותי הבריאות, הרווחה והרפואה הכרחיים לתפקודה של המדינה והחברה. גם רשתות ביטחון וקצבאות, שמאפשרות לציבור אוויר לנשימה ומונעות עוני, תומכות בשגשוג של היחיד והחברה.

הניגוד המדומה בין טובת הכלכלה לטובת החברה, מתגלה במלוא האבסורד שלו ברגע שמניחים את התפיסות הכלכליות השמרניות בצד. במקום לקוות לעתיד טוב יותר בטווח הארוך, אולי הגיע הזמן להתחיל לחשוב גם על הטווח הקצר.