הממשלה החליטה אתמול (א׳) על קיצוץ של כחצי מיליארד שקלים מתקציב המדינה בשביל לממן את קליטת העולים מאוקראינה. ההחלטה עברה בלי הרבה רעש או בולטות, אבל יש לה חשיבות עקרונית. האוצר שוב מנסה לחנך את השרים, למרות שהכנסות המדינה שחצו מזמן את הצפי, יכולות לממן את כל תכניות הקליטה והרבה מעבר לזה.
על פי דיווחים, לפיד אמנם הצליח למתן את גודל הקיצוץ מכ-4.5 מיליארד שקלים – כוונתו הראשונית של שר האוצר – לכחצי מיליארד שקלים; הרוב של הקואליציה בוועדת הכספים רופף; ושרי מרצ הצביעו נגד בישיבת הממשלה. ספק אם הקיצוץ אכן יעבור בסוף. אבל האוצר מוסיף להציב ברירת סדום לשרים: או תקציב שלם למשרדי הממשלה, או תקציב לקליטת עולים. אי אפשר לקבל את שניהם.
***
העולים מאוקראינה ומרוסיה זקוקים לכסף, אבל לא במתכונת של קיצוץ תקציבי. אם ההצעה תאושר, המשמעות תהיה שבישראל יחיו יותר אזרחים, אבל הם יחיו מאותה עוגת תקציב שלא גדלה. לכן, כלל האזרחים יקבלו פחות ביטחון, פחות תחבורה, פחות משטרה, פחות חינוך, פחות שירותי תעסוקה ורשתות ביטחון מביטוח לאומי. למעמדות המבוססים יש חסכונות וידם משגת לשירותים הפרטיים, העשירונים הנמוכים שוב יפגעו כלכלית.
כיצד נולדה ברירת האו-או, אותה מחייב האוצר? או קליטת עלייה או תקציב לשירותי המדינה? אם הכנסות המדינה ממסים גדלו, הצמיחה עלתה והגרעון הצטמצם לרמתו הנמוכה מ-2008, מדוע צריך לקצץ ולא להגדיל את העוגה?
ליברמן מתגאה בנתוני המקרו של ישראל, ובצדק. בחודש מרץ לבדו נרשם עודף תקציבי של כ-0.7 מיליארד שקלים. מתחילת השנה נרשם באופן חריג עודף של 23.4 מיליארד שקלים בקופת המדינה. הפעם האחרונה בה היה עודף תקציבי ברבעון הראשון של השנה, היתה ב-2007. יש כסף, אז מדוע לא ישמש לקליטת עלייה?
למעשה, יש כל כך הרבה כסף, שליברמן מתחיל לוותר על הכנסות מדינה באמצעות הורדת מסים, כמו הפחתת המס על הדלק והטבות מס לעשירונים הגבוהים.
***
הסיבה היא אידיאולוגית. לתפיסתו השמרנית של שר האוצר, כל הוצאה חדשה תמיד צריכה לבוא על חשבון הוצאה אחרת, גם כשאין בכך שום צורך או היגיון כלכלי.
את חוק ״תקרת ההוצאה״ העביר שר אוצר אחר, בנימין נתניהו, בשנת 2004. המטרה היתה להגביל תמיד את גודל העוגה, גם כשיש כסף. כיום ליברמן ונתניהו יריבים פוליטיים, אבל הם שותפים אידיאולוגיים. ליברמן הולך בדרך מורו. מפלגות השמאל בקואליציה לא רואות לנכון לפרק על האידיאולוגיה הזו את החבילה.
