סערה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת: הפעיל החברתי אלי יוסף, שהשתתף היום (שני) בדיון במכירת נשק למשטרים דיקטטוריים, הוצא בכוח מהחדר כ-30 שניות לאחר שניתנה לו זכות הדיבור, אחרי שהאשים את ישראל במכירת נשק לסודאן הדרומית.

רוב דיוני הוועדה מתקיימים בדלתיים סגורות, אבל הדיון היום היה פתוח לציבור. הדיון הפתוח התאפשר, לדברי יו"ר הועדה רם בן ברק (יש עתיד), תוך איסור על ציון מפורש או מרומז של כל צד בעסקאות נשק, כולל שם מדינה, חברה מסחרית או סוחרים.

סודאן הדרומית היא המדינה הצעירה בעולם, ומלחמת האזרחים שאירעה בה ב-2020-2013 גבתה את חייהם של כ-383 אלף בני אדם, מחציתם נרצחו ומחציתם מתו מרעב, מחלות וזיהומים שנגרמו כתוצאה ישירה מהמלחמה. נוסף על כך, כשליש מתושבי המדינה, 3.5 מיליון בני אדם, נעקרו מבתיהם.

"ניסיתי לספר על שתי נשים אמריקאיות", אומר יוסף ל'דבר', "סמנתה פאוור וניקי היילי, שתי השליחות האמריקאיות למועצת הביטחון של האו"ם. הראשונה דמוקרטית והשנייה רפובליקנית. שתיהן פעלו להטיל אמברגו נשק על סודאן הדרומית בשל הזוועות שהתחוללו שם. ומי הפר את האמברגו הזה? כל מה שרציתי לומר זה שאנחנו חבורת פחדנים. אין לנו אומץ להביט בסבל שאנחנו שותפים ביצירתו".

בוועדה השתתפה מטעם משרד הביטחון רחלי חן, שעומדת בראש אפ"י (אגף הפיקוח על ייצוא בטחוני). חן הציגה את הפעילות של אפ"י בעיקר מתוך ספר החוקים שעליהם מבוסס הפיקוח על 'הייצוא הביטחוני' (מכירת נשק מחוץ לישראל), וטענה שהסיבה שיותר מ-90% מהבקשות לשיווק ויותר מ-98% מהבקשות לייצוא מאושרות בסופו של דבר, היא שמלכתחילה מי שיודע שאין לו סיכוי נמנע מלהגיש בקשה.

חן טענה שהשתמשה בכלי האכיפה והקנסות שהחוק מתיר לה נגד יצואני נשק שעברו על התקנות "פעמים רבות". אולם בדבריה לא חידשה דבר, ולא התמודדה עם הטענות שישראל מוכרת נשק למשטרים רצחניים. היא סירבה להשיב לשאלה ח"כ גבי לסקי (מרצ) אם ישראל מוכרת נשק למשטרים דיקטטוריים.

מדינה נוספת ששמה עלה בדיון למרות האיסור החמור היא מיאנמר. כששמה עלה, הכחישה חן שישראל, או ישראלים, מוכרים נשק למדינה הדיקטטורית שבה התרחש בשנים האחרונות רצח עם של בני מיעוט אתני ששמו רוהינגיה. מיאנמר (בורמה לשעבר) הייתה עד לפני כמה שנים 'לקוח שמן' של תעשיית הנשק הישראלית, וגם אחרי שהדיווחים על רצח העם הופיעו בכל כלי התקשורת הגדולים בארץ ובעולם, התגאתה ממשלת ישראל בהסכמים חדשים שעליהם חתמה עם הדיקטטורה החשוכה.

"המדינה שקלטה אותי ייצרה את הנשק שבו נרצח אבי"

אחרון הדוברים בוועדה היה דניאל סילברמן, פעיל במאבק על מכירת הנשק לדיקטטורות, שאביו נרצח לפני 50 שנה בנשק ישראלי בצ'ילה. "הגעתי לארץ כילד קטן לאחר שאבא שלי נחטף ונרצח בצ'ילה. הוא בחזקת נעדר עד היום. שמחתי מאוד למצוא את ביתי החדש בישראל.

"אהבתי את תנועת הנוער, את השירות הצבאי, אך לצערי כאדם בוגר כאב לי מאוד לגלות שהמדינה שקלטה אותי היא זו שמכרה נשק למדינה שרצחה את אבא שלי. הכאב גבר פי שניים כשגיליתי שזו לא מעידה חד-פעמית, אלא מדיניות שחוזרת על עצמה ומשוחזרת גם היום. דווקא העם היהודי, שסבל מרדיפות, אמור להפגין אמפטיה לבני אדם נרדפים. במקום זה אנחנו מוכרים נשק לכל המרבה במחיר".

סילברמן הדגיש שהחטא הגדול ביותר הוא מדיניות העמימות. "מונעים מהאזרחים לדעת למי מוכרים נשק, וזה כואב שמונעים מאתנו לדבר. מצער שגם בדיון הזה אסור לומר שמות, ויו"ר אפ"י לא משיבה לשאלות שלנו. קיימת סתירה אדירה בין הטענות של אפ"י מצד אחד לבין המציאות בשטח כפי שמפורסם בתקשורת בארץ ובעולם".

יו"ר הוועדה בן-ברק הבטיח להגביר את השקיפות על פעילות הפיקוח דרך דיונים שייערכו באופן קבוע בוועדת המשנה למודיעין, שבהם יוצגו הסוגיות שנוגעות לעסקאות שעלולות להיות בעייתיות.

"ההישג העיקרי של הישיבה הזו", אומר הרב אבידן פרידמן, מייסד שותף ומנכ"ל עמותת ינשו"ף, שפועלת למען פיקוח על ייצוא ביטחוני, "הוא שחברי כנסת בוועדת חוץ וביטחון אומרים בפה מלא: זו האחריות שלנו לפקח על ההחלטות שאפ"י מקבל, וזה לא נעשה, וזה צריך להיעשות".

למה זה הישג משמעותי?
"כי חברי הכנסת הם הנציגים שלנו, והם אחראים עלינו. אם ניקח את האחריות שלנו לכתם המוסרי הזה ברצינות המתאימה לגודל העוול, גם חברי הכנסת יצטרכו לפעול. אם לא נתעלם ולא נוותר, אין לי ספק שננצח".

***

התנצלות
בכתבה שלעיל, הוזכר בטעות שמו של האלוף במיל' ישראל זיו בקשר לייצוא ביטחוני. לאחר בדיקה נוספת התברר שנפלה טעות בתום לב בפרסום, ואנו מצרים ומתנצלים על כך.