התקציב של מעונות היום המפוקחים לגיל הרך חייב לעלות, אבל מי שצריכה לשלם את התוספות היא המדינה, ולא ההורים. לכן, המלצת ועדת המחירים להעלות את שכר הלימוד במאות שקלים בחודש מוצדקת, בתנאי שהמדינה תסבסד אותו. במדינה ששמה במרכז את טובת האזרחים, בדגש על תינוקות ופעוטות, זה צריך להיות מובן מאליו. על אחת כמה וכמה כשבקופת המדינה שוכבים מאות מיליארדי שקלים עודפים ללא כל שימוש.

התנהלות הממשלה בנושא המעונות המפוקחים, בהם מטופלים כ-120 אלף תינוקות ופעוטות, היא לא פחות ממחפירה. לכל העוסקים בתחום ברור שהתמחיר שאליו הארגונים מחויבים כיום, ונקבע בשנת 2012, כבר אינו רלבנטי. הארגונים שמפעילים את המעונות מתריעים כבר מספר שנים על גידול בהוצאות התפעול שאינו משתקף בתמחיר, ובעיקר על משבר כוח אדם חמור של מטפלות, שלא מגיעות או לא נשארות בעבודתן יותר ממספר חודשים עקב השכר הנמוך.

ההבטחות לפתרון נשכחו

מצוקת המעונות הייתה גדולה עד כדי כך שבאוקטובר שעבר הארגונים השביתו את המעונות למשך שבוע, בדרישה מהממשלה לאפשר להם להעלות את שכר הסייעות. באותה נקודת זמן, הם היו ללא משרד ממשלתי שידאג להם: הם הוצאו ממשרד העבודה והרווחה והועברו זמנית למשרד הכלכלה, בדרך להעברת האחריות עליהם למשרד החינוך, כפי שדרשה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון. המאבק ההוא הסתיים בסיכום על מענק חד פעמי ובהבטחה שהמחיר המפוקח של המעונות ייבחן מחדש עד לתחילת שנת הלימודים הבאה.

עם העברת האחריות לגיל לידה עד 3 למשרד החינוך בינואר האחרון, הודיעה השרה יפעת שאשא ביטון על שורת רפורמות מתוכננות בכלל מעונות היום לגיל הרך, גם אלו הפרטיים, בהן הגברת הפיקוח, תקצוב הכשרות ומינוי אחראים רשותיים לתחום הגיל הרך.

שאשא ביטון הגדילה לעשות והתחייבה לפעול להגדלת התקינה במעונות המפוקחים, כלומר, הגדלת מספר המטפלות כך שכל אחת מהן תטפל בפחות ילדים. במעונות המפוקחים מהלך כזה אפשרי רק על ידי הגדלת המחיר המפוקח, כך שיאפשר לשכור עובדות נוספות; אך כזכור, ללא העלאת שכר משמעותית, המעונות לא יצליחו למלא את השורות גם בתקינה הקיימת.

העלאת המחיר מחוייבת המציאות

בניגוד למעונות היום הפרטיים, המעונות המפוקחים מחויבים למחיר ולסטנדרטים שהמדינה קובעת: כמה מטפלות על כל ילד, מה השטח הפיזי של כל כיתה, מה יהיה התפריט ומה יהיו סדרי הגודל של השכר. המחירים הנוכחיים אמנם גבוהים (כ-2,100-2,800 שקלים, תלוי בגיל התינוק/פעוט), אך זולים ביחס למעונות יום פרטיים שאינם מפוקחים. כך המדינה 'מבטיחה' שהיא תוכל להפנות הורים עובדים שעומדים בקריטריונים שנקבעו, למעון שייתן לילדם טיפול איכותי במחיר סביר, ויאפשר להם לצאת לעבודה. במידת הצורך, הם מקבלים סבסוד מהממשלה על המחיר המפוקח.

כתוצאה מהמחיר המפוקח יכולת התמרון של הארגונים המפעילים מוגבלת מאוד, ולכן רק העלאתו, אחרי עשור ללא עדכון ובחינה מחודשת (מלבד הצמדה למדדים שונים), תאפשר שיפורים בטיפול שניתן לתינוקות ואת ההגדלה הנדרשת של שכר המטפלות.

שדרוג הגיל הרך יעלה מאות מיליונים, שהמדינה יכולה לספוג

אבל העלאת המחיר המפוקח לא חייבת ולא צריכה ליפול על ההורים. לממשלה יש כלי קיים שיכול לאפשר לה לסייע להורים, והוא הסבסוד. לפי אתר מפתח התקציב, בשנת 2021, הממשלה תקצבה 1.33 מיליארד שקלים על סבסוד תשלומי הורים למעונות היום. בשנת 2022 תוקצב הסיוע ב-991 מיליון שקלים, וקרוב לוודאי שבפועל הסכום יהיה גבוה יותר.

אם כך, מה העלות הנדרשת לכך שהמדינה תספוג את כל ההתייקרות במעונות היום? מהפרסום ב-ynet עולה שההגדלה המקסימלית שהציעה ועדת המחירים לתעריף היא כ-850 שקלים, כלומר הגדלת התעריף הקיים ב-30%. המשמעות היא שתידרש הגדלה של תקציב הסבסוד בכ-400 מיליון שקלים. אבל מפעילי מעונות היום טענו שהעלאה כזו לא תאפשר עלייה משמעותית בשכר המטפלות. נניח שהם צודקים, והתעריף צריך לעלות ב-50%. המשמעות היא עלייה של 655 מיליון שקלים.

אבל זו לא תהיה כל העלייה. מיעוט ההורים שילדיהם מטופלים במעונות היום המפוקחים אינם זכאים לסבסוד, בהם הורים שילדם נכנס למעון על בסיס מקום פנוי. אם רוצים שגם הם לא ישלמו יותר, המדינה תצטרך לספוג גם את עליית המחיר עבורם, בסכום שיוסיף עוד כמה עשרות מיליונים לקופה, למשל על ידי יצירת דרגה נוספת של זכאות לסבסוד שכל הורה במעמד הביניים יוכל לעבור אותה.

המשמעות היא שבהערכה המרחיבה, שכוללת העלאת שכר רחבה ושיפור תנאי הטיפול במעונות, העלות הנוספת תהיה כמה מאות מיליוני שקלים. אבל בקופת המדינה יש עודפי גביית מסים של עשרות מיליארדי שקלים, שהממשלה בוחרת לשמור בקופתה במקום להפנות אותם לציבור. לפני שמילות הקסם לאי-הוצאת כסף בדמות 'ממשלת מעבר' נשלפות, חשוב לזכור שהגדלת ההשקעה במעונות הובטחה באוקטובר שעבר, ואפילו תהליך ועדת המחירים החל לפני שהכנסת הנוכחית התפזרה.

ההשקעה המשתלמת ביותר

בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחשיבות הקריטית של מסגרות איכותיות לחינוך וטיפול מגיל לידה עד 3. בארגון ה-OECD כבר הבינו שלהשקעה בילדים בגילים אלו יש יכולת גבוהה בהרבה לצמצם פערים חברתיים מאשר השקעה בחינוך בגילים גבוהים יותר. כל שקל שהמדינה תשקיע בגיל הרך יניב ילדים מאושרים יותר, חברה צודקת יותר וכלכלה משגשגת יותר בעתיד.

במבט רחב יותר, המסקנה המתבקשת היא שישראל תיקח אחריות על מימון כלל המסגרות לגיל הרך, ותראה בהן אחריות של המדינה על כלל אזרחיה, גם אלו שנולדו זה עתה, ולא רק סיוע להוריהם העובדים. בדיוק כפי שהממשלה כבר השכילה לעשות בהעברת החינוך לגיל 3 עד 5 לאחריות ולמימון המדינה בעקבות ועדת טרכטנברג. שרת המדע והטכנולוגיה, אורית פרקש-הכהן (כחול לבן-תקווה חדשה), כבר הציגה תכנית כזו, שאומדן העלות שלה הוא 12.6 מיליארד שקלים.

אבל יישום מהלך כזה, שחבל שלא נעשה כבר מזמן, דורש זמן להיערכות וממשלה עם רוב בכנסת. כפתרון למצב הנוכחי, נדרש מהלך פשוט בהרבה: שדרוג המעונות המפוקחים, על חשבון המדינה ובלי להעלות את המחיר שמשלמים ההורים.