משרד האוצר בישראל לא המציא את מנגנוני התגמול על מצוינות, מדידת התפוקות והגמישות התעסוקתית שעליהם התעקש במסגרת המשא ומתן עם המורים. אלה רעיונות שיובאו בשינויים קלים מארצות הברית, ולובו על ידי הנהגת ההורים הארצית וארגוני ימין שמרניים כמו פורום קהלת. הסתדרות המורים אמנם הגיעה להסכם שכר, אבל המאבק על החינוך בישראל רחוק מלהסתיים. זה לא רק מאבק על דמותו של החינוך הציבורי, אלא על עצם קיומו.

"מבחינה כלכלית אין סיבה שלא יהיה שוק חופשי בשירותי החינוך", אמר בשבוע שעבר ד"ר שגיא ברמק, ראש תוכנית אדם סמית במכון ארגמן ללימודים שמרניים וראש קבוצת אקסודוס תל אביב, בכנס של המכון. "יזמי חינוך יצטרכו לשכנע את ההורים ששירותי החינוך שלהם טובים יותר. התחרות תהיה גם על המורים. מורים טובים זה היצע במחסור וצריך להתחרות עליו. בשורה התחתונה: להפריד כמה שניתן חינוך ממדינה. התפיסה הבסיסית היא שהילד הוא באחריות חינוכית וכלכלית מלאה של ההורה והוא אחראי על ההוצאות שלו".

שר האוצר אביגדור ליברמן נפגש כבר ביוני עם נציגי הארגון "מורים מובילים שינוי", שמנהיגם טל לוריא נכח גם הוא באותו כנס של מכון ארגמן. בראיון ל"ישראל היום" טען לוריא שיש "לתמוך בגמישות העסקה, לתגמל מורים טובים ולפטר מורים גרועים", ו"המורים הם שבויים של ארגוני המורים".

נפגשתי עם חמישה מורים אמיצים, מוכשרים ויוזמים כדי לשמוע מה באמת חשוב למורים בישראל, התשובה שקיבלתי היא פשוטה וחד משמעית- צריך להשקיע בצמצום פערי השכר ובמורים איכותיים. מורים יקרים אני בעדכם ובעד שיפור משמעותי של תנאי ההעסקה שלכם. יש לנו הזדמנות לעשות שינוי גדול אסור לפספס אותה. pic.twitter.com/IltTNr1XwF

— אביגדור ליברמן (@AvigdorLiberman) June 21, 2022

אברהם תומר מפורום קהלת טען ש"מעבר לשיטת תגמול דיפרנציאלי ומתן אפשרות לפיטורי מורים הם הצעדים הנכונים למערכת השואפת להשתפר באמת". העיתונאי עידן דה ארץ טען שאין בכלל בעיית שכר וגם לא מחסור במורים, וכל מה שצריך זה להיאבק על מודל העסקה ש"שמבוסס על כישורים, מצוינות ואוטונומיה – ולא על הוותק לבדו".

יו"ר הנהגת ההורים הארצית מירום שיף (משמאל), שר האוצר אביגדור ליברמן ויו"ר התאחדות התעשיינים רון תומר, במסיבת עיתונאים במשרד האוצר שבה הוצגו יעדי האוצר להסכם החדש עם המורים, מאי 2022 (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

גם הנהגת ההורים הארצית כמובן לא עמדה מהצד. "חשוב שיהיו בהסכם אלמנטים שמקדמים מצוינות, שנותנים תגמול על מצוינות, מאפשרים לפטר מורה לא מתאימה, שאפשר לעשות חוזה אישי", אמר היו"ר מירום שיף.

ליברמן מקבל רוח גבית מהארגונים, וגם במשרד האוצר יש תמימות דעים. יוגב גרדוס, הממונה על התקציבים, אמר אתמול (רביעי) באירוע "אוצר על הבר": "כאבא, הייתי סופג כמה ימי שביתה בשביל שינוי בתחום החופשות, המצוינות והגמישות הניהולית".

"משרד החינוך לא צריך להתקיים"

מבט לארצות הברית מלמד מנין מגיעים חלק מהרעיונות שמובילים גופי הימין השמרני בישראל. לפני שבועיים הגיע הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לנאום בכנס CPAC, כנס שנתי לפעילים השמרניים ביותר של המפלגה הרפובליקנית. טראמפ חזר על כל המנטרות: "הבחירות נגנבו", "צריך לעצור את הפלישה בגבולות", "הדמוקרטים נותנים לפשע להשתולל".

אבל את מחיאות הכפיים הסוערות ביותר קיבל על האמירה הבאה: "אם הביורוקרטים בממשל ימשיכו לקדם רדיקליזם, צריך לחסל את משרד החינוך". או בשפתם – Abolish the Department of Education. ממש כך. הצעתו, שכיום הולכת וצוברת פופולריות ציבורית בארצות הברית, היא לסגור את משרד החינוך.

הסיסמה "Abolish the Department of Education" לא חדשה בקרב פלגים שמרניים, אבל בזמן האחרון היא קיבלה לגיטימיות ציבורית. בפברואר האחרון הוגשו שני חוקים שקוראים לחסל את משרד החינוך.

בניין משרד החינוך בוושינגטון. שרת החינוך לשעבר בטסי דבוס: "בתי הספר נשלטים על ידי הממשלה והאיגודים המקצועיים" (צילום: shutterstock)

גם שרת החינוך של טראמפ, בטסי דבוס, קידמה את "חופש הבחירה בחינוך" (School Choice), שנחשב כצעד הראשון לקראת סגירת משרד החינוך. בטור דעה שפרסמה ב-2021 טענה ש"האמריקאים צריכים להכריז עצמאות מהמונופול של בתי ספר שנשלטים על ידי הממשלה והאיגודים המקצועיים".

עיקר הטענה של "חופש בחירה בחינוך" הוא שהחינוך הציבורי כושל, ולכן צריך להעביר את כספי הציבור בחזרה להורים, כדי שיוכלו לממן באופן ישיר וחופשי את החינוך של ילדיהם. בשבועות האחרונים, בעקבות הוצאתו לאור של ספרה החדש, "לא עוד שבויים: המאבק עבור חירות בחינוך ועתיד הילד האמריקאי", יצאה דבוס לקמפיין תקשורתי שבו היא כבר מצהירה בפה מלא מול קהל ובראיונות: "משרד החינוך לא צריך להתקיים".

ליבוי החשש מ"פרוגרסיביות רדיקלית" בבתי הספר

אותם רפובליקנים מציעים להפריט את מערכת החינוך הציבורי בארצות הברית ולהותירה ללא רשת ביטחון לאומית, בדומה למערכת הבריאות. אבל מדוע פעולה זו היא עבורם הכרח בשם "חופש הבחירה"?

בשנים האחרונות נשמעות יותר ויותר טענות מצד הימין האמריקאי על חינוך פרוגרסיבי ורדיקלי בנושאים של גזע ומגדר. טענת ההורים השמרנים היא שהחינוך נהיה פוליטי מדי, ושמורים רבים מנסים להחדיר בילדיהם אידיאולוגיה שמאלנית שגורמת לילדים לבנים לחוש אשמה סביב נושא העבדות, מבלבלת נערים צעירים בנוגע לזהות המינית שלהם והכול בשם התקינות הפוליטית והפרוגרסיביות הרדיקלית.

"לא נותנים לילדים לגלוש באינטרנט לזמן ממושך ללא השגחה, כי אתה לא רוצה שהילד שלך יפגע או ייחשף למישהו שמסוכן עבורם. אבל זה מה שקורה בבתי הספר", אמרה העיתונאית השמרנית מייגן קלי בפודקאסט שלה, בפרק שבו אירחה את דבוס. "אנחנו חושפים אותם למישהו שעלול להיות מסוכן עבורם. הם רוצים ליצור פעילי שמאל אקטיביסטים ואין להם רשות לכך. ומי שהכי פגיע לכך הם הורים שאין להם 'חופש בחירה בחינוך' באזור שלהם".

העיתונאית מייגן קלי. "נותנים לילדים לגלוש באינטרנט ללא השגחה, אבל בבית הספר הם נחשפים לתכנים מסוכנים" (צילום: Evan Agostini/Invision/AP)

אף שהטענות האלה נפוצות ומתוקשרות, מחקרים מראים ש76% מההורים בארצות הברית מרגישים שבית הספר עושה עבודה טובה בכל הקשור לעדכון ההורים על התכנים הלימודיים, כולל בנושאים שנויים במחלוקת.

זריעת ספק תכשיר את ההפרטה

אז מי מנסה לנפח כאן את המשבר? תחקיר של אקונומיסט גילה שאותן קבוצות הורים שמקדמות את המאבק נגד "החינוך הפרוגרסיבי והרדיקלי" בבתי ספר, משתייכות לארגוני הורים שמקדמים את "חופש הבחירה בחינוך" ואת סגירת משרד החינוך הפדרלי. כריסטופור רופו, עמית בכיר במכון מנהטן השמרני, הוא אחד הקולות הבולטים במאבק נגד החינוך הפרוגרסיבי בבתי הספר. בינואר האחרון פרסם רופו בטוויטר תוכנית כיצד לגרום לשמאל להתנגד למהלכים למען יצירת שקיפות לתכנים חינוכיים, כדי לעורר את חשדנותם של הורים שמרנים כלפי המורים של ילדיהם.

באפריל 2022, בנאום מול בית ספר נוצרי במישיגן, הסביר רופו שהזעם שהוא מנסה לעורר בקרב ההורים נועד למטרה גדולה יותר: "לעודד את התנאים לשינוי מבני יסודי. כדי לקבל חופש בחירה מוחלט בחינוך, אנחנו חייבים לעודד חוסר אמון מוחלט בחינוך הציבורי". לפי הדוקטרינה שמציע רופו, הדרך היחידה לשכנע את הציבור שצריך לכרות איבר חיוני כמו מערכת החינוך הציבורית, היא לגרום לו להבין שהאיבר רקוב מהיסוד.

מסע השכנוע הזה לא חדש, וכבר עשה נפשות בארצות הברית. האמון של אזרחי ארצות הברית במערכת החינוך בהידרדרות כבר כמה עשורים, לפי סקר של גאלופ. ב-1973, כ-70% מאזרחי ארצות הברית הביעו אמון במערכת החינוך, ואילו כיום – רק 28% מהם מאמינים בה.

התוכנית כבר תופסת תאוצה. בשנה האחרונה הרחיבו 26 מדינות את תוכניות "חופש בחירה בחינוך" במסגרת תקנות שמעבירות כספים ציבוריים להורים שרוצים לבחור בעצמם את מערכת החינוך שלהם ("שיטת הוואוצ'רים", בפי הימין הכלכלי בישראל). הבולטת שבהן היא אריזונה, שהעבירה חוק שמאפשר להורים לפרוש ממערכת החינוך הציבורית בתמורה לזיכוי של 7,000 דולר לשירותים חינוכיים. אף שמטרתה המוצהרת של התנועה בארצות הברית למען "חופש בחירה בחינוך" היא לאפשר להורים לבחור את בתי הספר של ילדיהם, לפי צ'רלס סיילר, לוביסט שקידם את הנושא, המטרה האמיתית היא לקצץ במימון של חינוך ציבורי – ולבסוף, לחסל את בתי הספר הציבוריים.

מה יצר את המחסור במורים?

בישראל, הסתדרות המורים בהנהגת יפה בן דויד טוענת שהשכר נשחק, לא הולם את דרישות התפקיד והמערכת סובלת ממחסור אדיר במורים. מקבילתה בארצות הברית היא רדני ויינגרטן, נשיאת פדרציית המורים האמריקאית, ארגון עובדים שמונה כ-1.7 מיליון חברים. השמרנים בארצות הברית טוענים שהיא מחזיקה את הילדים בשבי, וכובלת אותם לחינוך רדיקלי שמכוון על ידי הממשל הפדרלי.

רנדי ויינגרטן, נשיאת פדרציית המורים האמריקאית. השמרנים טוענים שהיא מחזיקה את הילדים בשבי וכובלת אותם לחינוך רדיקלי (צילום: AP Photo/Paul Sancya)

כמו בישראל, גם בארצות הברית יש מחסור אדיר במורים וכ-300 אלף מורים עזבו את המקצוע בין פברואר 2020 למאי 2022, ירידה של כ-3% בכוח העבודה, לפי הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של שוק העבודה. ויינגרטן טוענת שהמחסור נובע מהיעדר תמיכה, שוק עבודה תחרותי ושחיקה כתוצאה ממגפת הקורונה. דבוס, לעומתה, טוענת שהמורים מתפטרים כי מכריחים אותם ללמד תכנים שהם לא מסוגלים לעמוד מאחוריהם. בדומה לגורמי ימין שמרני בישראל, דבוס מאשימה את איגוד המורים בכך שדרדר את הרמה המקצועית של ההוראה.

בארצות הברית יוצרים חוסר שביעות רצון דרך נושאים חברתיים וחינוך מגדרי כדי לקדם את הפרטת מערכת החינוך. בישראל עושים זאת דרך תקיפת איכות המורים והתמקדות בנושא הוותק, שפורט על מיתרים של "שלטון האימים של הפנקס האדום".

חינוך: אחריות חברתית או שירות ללקוח

משבר השכר של המורים נוגע כמובן למשבר רחב יותר, של החינוך הממלכתי בישראל, שמטרתו על פי חוק "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו". זה לא עוד דיון שנוגע רק להסכמי העסקה וצורות מדידה. מי שמציע להשתמש במדדים של "גמישות תעסוקתית" ו"מדידה כמו במגזר העסקי", מכוון להטמעת מודל רחב יותר. הם קוראים לזה "אוטונומיה בחינוך", אבל הם שואפים לרוקן ממשאבים את החינוך הציבורי והממלכתי.

כסף הוא לא הבעיה. ישראל נמצאת בעודף תקציבי, ויש מספיק כסף כדי לתת למורי ישראל שכר ראוי, לצעירים ולוותיקים כאחד. אלא שמדובר במאבק עמוק יותר, שנוגע לשאלה אם מערכת החינוך הציבורית תישאר מסגרת של אחריות וסולידריות משותפת, או שירות כחלק מסל שירותים שספק מעניק ללקוח. בישראל עדיין מתמקדים בשלב הראשון של התוכנית – הגברת חוסר האמון של הציבור במערכת החינוך. בארצות הברית כבר עברו לשלב הבא – קריאה ברורה לחיסול החינוך הציבורי.