המלחמה בקווקז חזרה: יותר מ-200 חיילים ארמנים ואזרים נהרגו השבוע בהתנגשויות בין המדינות; וכפרים ועיירות בצדו הארמני של הגבול הופצצו, בהם גם ג'רמוק – עיירת נופש ציורית שידועה במעיינות המרפא שלה. בימים אלו בתי המלון בה מלאים בתיירים.

העימות הזה הוא המשכה של מלחמת נגורנו-קרבאך השנייה, שאירעה לפני כשנתיים. אז, ארכה המלחמה 44 ימים בעיקר בחבל המחלוקת שבין המדינות. עם תום המלחמה ההיא, הועברו לשליטת אזרבייג'ן מרבית שטחיו של החבל, ותושביו הארמנים הצטופפו בחלק קטן שנותר בשליטה ארמנית, ובו נפרשו כוחות "שמירת שלום" רוסיים.

מאז סיום אותה המלחמה, בדצמבר 2020, תופסים את החבל ההררי והדל, זה לצד זה, כוחות ארמניים (צבא נגורנו-קרבאך), כוחות שמירת השלום הרוסיים וכוחות של צבא אזרבייג'ן. העוינות ביניהם מובילה להתלקחויות מקומיות חוזרות ונשנות, למתיחות רבה, ולעתיד לא ברור. ואם לא די בכך, המחלמה שפרצה כעת לא מתרחשת בחבל המחלוקת, אלא על אדמתה הריבונית של ארמניה.

"הממשלה בבאקו מנסה להשיג שתי מטרות אסטרטגיות", אומר ל'דבר' ירון וייס, מומחה למדינות דרום הקווקז, ומדריך טיולים בארמניה וגיאורגיה. "המטרה הראשונה היא להשתלט על כל שטחי נגורנו-קרבאך ולהוציא מהחבל את כל תושביו הארמנים. הם מימשו חלק מהמהלך הזה ב-2020, אך לא סיימו.

"השנייה היא ליצור מסדרון יבשתי שיאחד את המובלעת נחצ'יבאן ש'כלואה' בין ארמניה, איראן וטורקיה לאזרבייג'ן. בהסכמי הפסקת האש של המלחמה הקודמת דובר על מסדרון כזה שיחבר את נחצ'יבאן לאזרבייג'ן, אבל זה עוד לא קרה".

מה שטחו של החבל?
"כ-5,000 קמ"ר, שחיים בהם כחצי מיליון אזרים, והוא לא מחובר לאזרבייג'ן".

ועל זה יוצאים למלחמה?
"מסדרון יבשתי כזה יאפשר רצף טריטוריאלי פאן-טוראני של כל המדינות הטורקמניות מקירגיזסטן במזרח עד טורקיה במערב. נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן רואה את עצמו כמנהיג העליון של כל העמים הטורקמנים ממערב סין עד לבלקן, ומבקש להקים איחוד טורקמני שיפעל במקביל לאיחוד האירופי ולמדינות חבר העמים לשעבר. בשביל רצף טריטוריאלי שמאפשר נסיעה והעברת סחורות בין כל המדינות האלה, נותר לחבר את אזרבייג'ן לטורקיה".

אז למה הם תוקפים דווקא בארמניה?
"למען המטרה הראשונה – דחיקת רגליהם של הארמנים מנגורנו-קרבאך – האזרים פועלים באופן תדיר. זה פשוט לא מגיע לתקשורת העולמית. הם ניתקו את צינור הגז היחיד שמוביל לחבל בשיא עונת השלגים, הם חוסמים צירי תנועה, הם השתלטו על נקודות אסטרטגיות, חייליהם מטרידים כפריים, מאיימים ויורים בהם. המטרה היא להשרות על הארמנים תחושת מצור שתגרום להם להגר משם. אילו יכלו, היו מגרשים אותם בכוח הרובה, כמו שגירשו את הארמנים בשטחים שכבשו. הבעיה שלהם היא שיש שם כוחות רוסיים שמנסים לשמור על סדר".

אז הם תוקפים בארמניה כדי לא להסתבך עם הרוסים?
"העיתוי של המתקפה הנוכחית בארמניה אומר הרבה. הם מתקיפים בשבוע שבו רוסיה נסוגה מאלפי קמ"ר באוקראינה, רגע לפני החורף, כשכותרות העיתונים באירופה עוסקות במשבר האנרגיה הקשה שנוצר בעקבות המלחמה באוקראינה. אזרבייג'ן היא ספקית אנרגיה חשובה לאירופה, ויודעת לשחק את המשחק. זה מעלה שאלה: האם אירופה תטיל סנקציות על אזרבייג'ן שפולשת למדינה ריבונית אחרת כמו שהטילה על רוסיה? קשה לי להאמין".

אם יכבשו שטחים בארמניה, מה הם יעשו שם?
"מטרת התקיפה בארמניה היא להביא לכך שממשלת ארמניה תלחץ על צבא נגורנו-קרבאך להתפרק מנשקו. האזרים מאמינים שאיום אמיתי ומוחשי על ארמניה בגבולותיה יביא לכך. את זה ניתן ללמוד מהמסרים שמועברים לאומה מארמון הנשיאות בבאקו. זוהי הסיבה הראשונה של המתקפה הצבאית בשטחה של ארמניה ב-13 בספטמבר. סיבה נוספת למתקפה זו היא להכריח את הצד הארמני ליישם את ההסכמות שאליהן הגיעו ב-2020 בסוגיית המסדרון היבשתי לנחצ'יבאן, שמצוי בתוך שטח ארמניה".

המשחק הכפול של אזרבייג'ן

בחודשים האחרונים אמרו בכירים אזרים, בהם הנשיא אילהם אלייב, שהצד הארמני גורר רגליים ונמנע מליישם את הסכם הפסקת האש שהושג בדצמבר 2020. הארמנים מצדם עומדים על כך שהם ישלטו על תנועת הרכב במסדרון היבשתי, כולל הקפדה על חוקי המכס, בעוד האזרים מתעקשים שהמסדרון צריך להתנהל בחופש מוחלט. סוגייה זו חשובה גם לאיראן, שהמסדרון המדובר עובר ממש על הגבול שלה. מבחינתה של איראן, והיא מיהרה לחזור ולהדגיש את זה השבוע – כל שינוי גבולות, על הנייר או בשטח, שייעשה ללא הסכמתה, מסכן את בטחונה.

הרוסים מעוניינים בהקמת המסדרון, ודורשים שיפעל בשליטתם הישירה, מה שיאפשר להם לשלוט הן על המעברים בין ארמניה לאיראן (כפי שקורה כעת), והן על המעבר בין שני חלקי אזרבייג'ן (כשהמשמעות היא גם תנועת סחורות ואנשים בין אזרבייג'ן לטורקיה). לסבך היחסים הזה נוספים גם יחסיהן המורכבים של איראן ואזרבייג'ן: המיעוט האזרי הוא הגדול ביותר באיראן. איראן רואה איום בהתחזקות אזרבייג'ן במרחב, בין היתר בשל קשריה הביטחוניים לישראל, ומהצד השני, מעוניינת לשמור על יחסים קרובים עם אזרבייג'ן כדי למנוע תסיסה בקרב המיעוט האזרי שמהווה רוב במחוזות בצפון איראן.

מלבד ציר מזרח-מערב, יש גם ציר דרום-צפון: בעקבות המלחמה באוקראינה, התקדמו השיחות בין רוסיה, איראן ואזרבייג'ן בדבר הקמת מסדרון תחבורתי ביניהן, שיעבור בשטחה של אזרבייג'ן לאורך הים הכספי. מטרת הציר היא לעקוף את הסנקציות שמוטלות על איראן ועל רוסיה, ולהגביר את הסחר בין המדינות. גם כאן משחקים האזרים משחק כפול – מצד אחד, הם נהנים מההזדמנות לשלוט בעורקי תעבורה שיהפכו לראשיים יותר, ומצד שני, הם מבקשים לנצל את ההתייקרות באנרגיה, ושמחים להוות אלטרנטיבה אנרגטית למדינות המערב, על חשבון רוסיה ואיראן.

וייס טוען שהמערב נרתע מלפגוע ביחסיו עם אזרבייג'אן, וחושש שגם לרוסיה אין כל אינטרס לפתוח עמה מחלוקות, שכן היא עסוקה בצרותיה שלה. "התנאים הגיאופוליטיים והמטרות האסטרטגיות שהציב לאזרבייג'ן", מסביר וייס, "הביאו את הנשיא אלייב לפתוח במלחמה נוספת".

ומה לגבי ארמניה?
"ארמניה שרויה במשבר פנימי מתמשך – חברתי, כלכלי וביטחוני. כמדינה ללא מוצא לים שמסוכסכת עם שתיים מארבע שכנותיה (טורקיה ואזרבייג'ן), היא תלויה רבות בשכנותיה הנוספות, גיאורגיה ואיראן, לצורכי מסחר. חלק גדול מהכלכלה הארמנית משועבד לתאגידים רוסיים בשליטת הקרמלין, כמו גם נוכחות צבאית רוסית קבועה שנמצאת בשטחה ובינתיים לא מסייעת לה מול ההתקפות של אזרבייג'ן".

וייס מסביר שאף שארמניה מנסה ככל שניתן להימנע מהתערבות בסכסוך הרוסי-אוקראיני, היא נתפסת על ידי המערב כגרורה של רוסיה, ועל כן נמנעות ממנה השקעות זרות ופיתוח קשרים אסטרטגיים עם מדינות המערב. "מדינות המערב חוששות לחזק את קשריהן עם ארמניה, כדי לא לפגוע בקשריהן עם אזרבייג'ן, מאחר שהתלות האנרגטית באזרבייג'ן התגברה".

ואיך מגיבים אזרחי ארמניה למצב?
"הם זועמים. אנחנו רואים שוב את המראות של המוני ארמנים צרים על מבני הממשל בירוואן הבירה, ודורשים מראש הממשלה להתפטר. הם חוששים שיחתום על הסכם כניעה משפיל כפי שעשה בסיומה של המלחמה הקודמת".

איך אתה צופה שזה יתפתח?
"העימות הזה רחוק מסיום, עם פוטנציאל נפיץ של גלי הדף בכל המרחב, שיכולים להגיע גם עד ישראל. קשה לחזות כיצד בדיוק זה יתפתח, אבל ברור שיש לכך השלכות נרחבות. השכונה שלנו שוב עוברת מערבולת".