דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

"כל עוד יש ארמנים בארצאך ימשיך הדולב העתיק ללבלב"

אדם מחזיק את הדגל הלאומי של ארמניה על גג מנזר דדיבאנק, בחלק של נגורנו-קרבאך שהועבר לשליטת אזרבייג'אן בהסכם לסיום המלחמה האחרונה. התרשמתי בביקורי כי הדגל שלהם ימשיך להתנוסס מעל "הגן השחור ההררי" (AP Photo/Sergei Grits)
אדם מחזיק את הדגל הלאומי של ארמניה על גג מנזר דדיבאנק, בחלק של נגורנו-קרבאך שהועבר לשליטת אזרבייג'אן בהסכם לסיום המלחמה האחרונה. התרשמתי בביקורי כי הדגל שלהם ימשיך להתנוסס מעל "הגן השחור ההררי" (AP Photo/Sergei Grits)

ירון וייס, מומחה למדינות דרום הקווקז, היה הישראלי הראשון שנכנס לשטחי הרפובליקה הארמנית שבחבל נגורנו-קרבאך לאחר המלחמה עם אזרבייג'אן אשתקד | יומן מסע

ירון וייס

התחושה הפעם הייתה שונה. נכנסתי לנגורנו-קרבאך לראשונה מאז המלחמה. הכביש המתפתל בין ההרים המרהיבים הוא אותו כביש, אבל בגבול הבינלאומי בין ארמניה ל'רפובליקת ארצאך', שמה של הישות המדינית הארמנית בחבל נגורנו-קרבאך, ניצבת נקודת ביקורת של הצבא הרוסי. חיילים רוסים היו מראה טיפוסי בארמניה, אבל לכאן הם לא הגיעו בעבר. לפחות מאז ש ברית המועצות התפרקה ורפובליקת ארצאך הכריזה על עצמאותה.

מפת נגורנו קרבאך אחרי מלחמת 2021. ההסכם חילק מחדש את החבל הנתון במחלוקת (מקור: ויקיפדיה, עיבוד: אידאה)
מפת נגורנו קרבאך אחרי מלחמת 2021. ההסכם חילק מחדש את החבל הנתון במחלוקת (מקור: ויקיפדיה, עיבוד: אידאה)

החיילים הוצבו כאן בנובמבר האחרון לאחר שנחתם הסכם הפסקת אש בין ארמניה לאזרבייג'ן. ההסכם חילק מחדש את החבל הנתון במחלוקת מאז התפרקה ברית המועצות, ובשטחים שנותרו בידי הארמנים הוצבו כוחות הצבא הרוסי. החיילים הרוסים בדקו בקפידה את המסמכים שנשאתי. כשקיבלתי את אישור הכניסה לרפובליקת ארצאך נאמר לי שאני הישראלי הראשון המבקר באוטונומיה הארמנית מאז המלחמה. לאחר עיכוב קל במעבר הגבול הורשיתי להיכנס.

מלחמת קרבאך השניה הסתיימה ב-9 בנובמבר 2020. ממשלת ארצאך נאלצה לוותר על כ-75 אחוז מן השטחים שבשליטתה. עם חידוש הטיסות בין ישראל לארמניה לפני כחודש, החלטתי לנסוע לביקור בארצאך כדי לראות במו עיני את המצב בחבל הארץ הארמני, אשר מאז פירוק ברית המועצות מצא עצמו במוקד עימות מתמשך בין ארמניה לאזרבייג'אן.

את הנסיעה הפתלתלה במסדרון לאצ'ין, המחבר בין ארמניה לארצאך, עשיתי פעמים רבות בעשור האחרון. זה כביש פסטורלי, שקט, על פי רוב בקושי רואים בו מכוניות. אורכו כ-70 קילומטרים והוא נמשך מגבול ארמניה לסטפנקרט, בירת החבל, הממוקמת במרכז ארצאך. כעת, לאורך הכביש ממוקמים מחנות צבא רוסיים. בסמוך אליהם הוצבו נקודות ביקורת רבות בהן עומדים חיילים רוסים חמושים מכך רגל ועד ראש.

נוף טיפוסי בארצאך (צילום: ירון וייס)
נוף טיפוסי בארצאך (צילום: ירון וייס)

החיילים בודקים בקפידה כל רכב העושה דרכו מארמניה לארצאך. רכבי צבא רוסיים מפטרלים הלוך ושוב לאורך הציר. על ההרים המיוערים משני צידי הכביש נמצאים כוחות צבא אזרבייג'אן, המנועים על פי ההסכם מלנוע על הציר שנמצא בשליטה מלאה של הצבא הרוסי.

"כואב לראות את שושי שלנו בידי האזרים"

סמוך לנקודת הביקורת הארמנית בכניסה לסטפנקרט מקדם את פנינו פוסטר ענק עם דמותו של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין. העיר סטפנקרט בלטה תמיד ביופיה ובניקיונה, והיא ממשיכה גם בימים אלו לשמור על תדמיתה. למרות תנופת הבניה ושיקום ההרס שהותירה המלחמה, נראה כי העיר נקיה ומטופחת כבעבר. עד למלחמה האחרונה התגוררו בסטפנקרט כשליש מתושבי החבל. מסיבה זו היוותה סטפנקרט מטרה להפגזות של הצבא האזרי שכוונו נגד האוכלוסייה האזרחית על מנת לגרום להם לאבדות ולעודד אותם לנטוש את העיר.

עבודות השיקום בסטפנקרט. למרות תנופת הבניה ושיקום ההרס שהותירה המלחמה, נראה כי העיר נקיה ומטופחת כבעבר (צילום: ירון וייס)
עבודות השיקום בסטפנקרט. למרות תנופת הבניה ושיקום ההרס שהותירה המלחמה, נראה כי העיר נקיה ומטופחת כבעבר (צילום: ירון וייס)

ההפגזות הרסו את השוק המקומי. בתי מגורים רבים נפגעו, כמו גם מבני ציבור כגון בתי ספר ובתי חולים.  עם סיום המלחמה רבים מן התושבים חזרו לבתיהם. בנוסף קלטה העיר תושבים רבים מן האזורים שנכבשו או נמסרו לאזרים בהסכמי סיום הלחימה.

"תראה מה זה ירון, אני פליט בפעם השנייה בחיי" אמר לי ידידי סארו סאריאן, יושב ראש ארגון הפליטים הארמנים בארצאך. סאריאן נולד בבאקו, בירת אזרבייג'אן. בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת הוא נאלץ להימלט ממולדתו מאימת הפרעות שביצעו האזרים בארמנים תושבי העיר, פרעות שהתפרצו על רקע מלחמת קרבאך הראשונה, והיפרדותה של ארצאך מאזרבייג'ן.

תצפית מסטפנקרט אל העיר שושי. הם כבשו את ביתי. אני מקווה מאוד שלא הרסו אותו" (צילום: ירון וייס)
תצפית מסטפנקרט אל העיר שושי. הם כבשו את ביתי. אני מקווה מאוד שלא הרסו אותו" (צילום: ירון וייס)

את ביתו החדש בנה סאריאן בעיר שושי שבנגורנו-קרבאך, בה ניהל את המוזיאון הגיאולוגי המקומי שהיווה מוקד משיכה לתיירים וחוקרים. "הם כבשו את ביתי. אני מקווה מאוד שלא הרסו אותו" אמר סאריאן בצער. במלחמה האחרונה גוייס סאירן לכוחות המילואים של הצבא לצד בנו. במהלך המלחמה בנו נפצע באורח קשה. עם סיום המלחמה, בעודו מוצב בחזית, נודע לו כך שהשליטה בעיר שושי עברה לידי כוחות צבא אזרבייג'אן וזאת כחלק מהסכם הפסקת האש. "כואב לראות את שושי שלנו בידי האזרים".

השוק האדום: מעיירה שוקקת לישוב ספר

העיר העתיקה שושי שוכנת על הר תלול המשקיף על סטפנקרט הבירה. המוטו הנודע אומר שמי ששולט בשושי, שולט בקרבאך. זה היה נכון במשך שלושים השנים האחרונות, אך כעת מצב העניינים הרבה יותר מסובך. בהתאם להסכמי נובמבר אשתקד, השליטה בעיר שושי עברה לידי צבא אזרבייג'אן, ששולט גם על קטע קצר מהכביש המוביל אל סטפנקרט. על מנת למנוע חיכוך בין הצבא האזרי לאזרחים הארמנים הנעים על הציר, נמצאים בקטע כביש זה גם כוחות צבא רוסיים. האזרים אמנם מחזיקים בעיר שושי (שושה בשפתם), אך אינם שולטים בדרכי הגישה אליה. מסיבה זו הם אינם מיישבים בינתיים את העיר ומחזיקים בה חייל מצב.

כדי לשנע אל שושי כוחות ואספקה, נאלצים האזרים לחלוף בשיירות רכבים על פני העיירה קארמיר שוקה ("השוק האדום") שנותרה בשליטה ארמנית. שיירות הרכבים של הצבא האזרי מלוות תדיר בנגמ"שים רוסיים, זאת כדי למנוע מהחיילים האזרים לצלוף על תושבי העיירה בעודם חולפים על פניה. שמה של העיירה מעיד על כך שהייתה בעברה עיירת שוק תוססת המרוחקת מקווי החזית. כעת, לדאבון ליבם של תושביה הארמנים של קארמיר שוקה, הפכה עיירתם האהובה לישוב ספר שסובל מהטרדות של הצבא האזרי.

תצפית אל העיר שושי. ניתן לזהות במרכז את כנסיית ר'זנצ'צוץ שבעבר היתה צבועה לבן וכעת נעטפה בכיסוי ירוק שנועד להסתיר את העבודות המבוצעות במתחם (צילום: ירון וייס)
תצפית אל העיר שושי. ניתן לזהות במרכז את כנסיית ר'זנצ'צוץ שבעבר היתה צבועה לבן וכעת נעטפה בכיסוי ירוק שנועד להסתיר את העבודות המבוצעות במתחם (צילום: ירון וייס)
כנסיית ר'זנצ'צוץ בימים טובים יותר (צילום: אוריאל לוי)
כנסיית ר'זנצ'צוץ בימים טובים יותר. במסגרת עבודות השיפוצים הוסרה הכיפה המחודדת והושלכה אל החצר הסמוכה (צילום: אוריאל לוי)

סארו ואני יצאנו לסייר במחוזות הכפריים מחוץ לסטפנקרט. בדרכנו חלפנו על פני קניון 'הונות' המרהיב המשתרע למרגלות שושי. מנקודת התצפית ניתן היה לראות בבירור את כנסיית ר'זנצ'צוץ, סמלה של העיר שושי, שבמקור צבעה  הלבן הבוהק בלט למרחוק, אולם כעת מבנה הכנסיה "נעטף" בכיסוי ירוק שנועד להסתיר שיפוצים שעוברת הכנסיה שהופצצה. הארמנים חוששים שהאזרים ישנו את הכנסיה ויסירו ממנה סממנים ארמנים. במסגרת עבודות השיפוצים הוסרה הכיפה המחודדת והושלכה אל החצר הסמוכה. לא רק כנסיה זו סבלה מנחת זרועם של האזרים. לאחר המלחמה נפוצו דיווחים רבים על הרב כנסיות וסממנים ארמנים בשטחים שנכבשו או נמסרו לאזרים מתוקף ההסכמים.

ניסינו לאתר באמצעות משקפת את ביתו של סארו בשושי, שנותר כעת שומם ונתון לחסדיהם של הכובשים. סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות הראו כי האזרים החלו בהריסת בנייני מגורים בהם גרו התושבים הארמנים של העיר. סארו מקווה שלביתו אשר שימש במשך עשרות שנים כאכסניה לתרמילאים לא יהיה גורל דומה. בשנים האחרונות שלפני המלחמה, העיר העתיקה של שושי, שהוכרזה כבירת התרבות של ארצאך, עברה תנופת פיתוח ושיקום. במהלך עבודות השיקום נחנכו מוזיאונים רבים, נבנתה אוניברסיטה ושוקם המסגד בן המאה ה- 18 ששימש את האוכלוסייה הפרסית שחיה באותה עת בעיר. כעת עם הכיבוש האזרי, הפכה שושי לעיר רפאים.

הדולב העתיק

עברנו בקארמיר שוקה, העיירה שהפכה ממרכז תוסס למובלעת מוקפת אויבים. הביקור בעיירה מדגים את כוח ההרס שיש לאלימות ושנאה. החיכוך המתמיד בין ארמנים לאזרים, כשבתווך חיילים רוסיים, הוא חבית חומר נפץ איומה. במשך שלושים השנים האחרונות, לא היתה לאזרים דריסת רגל  בחבל הארץ היפיפה הזה שבו רוב מוחלט של ארמנים.

בשנות העשרים של המאה הקודמת סופח חבל נגורנו-קרבאך ל'רפובליקה הסובייטית האזרית' מתוך שיקולים מדיניים של קברניטי בריה"מ. עם פירוק בריה"מ ביקשו תושבי החבל להסתפח לארמניה השכנה, מה שהוביל למעשי פוגרום נגד הארמנים שחיו באזרבייג'אן. בתחילת שנות התשעים העימותים הובילו למלחמה כוללת בין אזרבייג'אן וארמניה ולכשלושים אלף הרוגים וכמיליון פליטים משני הצדדים.

בסתיו האחרון, לאחר שלושה עשורים של מתיחות, תקף צבא אזרבייג'ן, בסיוע של טורקיה, את 'רפובליקת ארצאך'. באמצעות כלי משחית חדישים שחלקם נרכשו מישראל, ושכירי חרב ג'יהאדיסטים שהובאו מסוריה ושימשו כבשר תותחים, הצליחה אזרבייג'ן לכבוש חלק מהחבל. הסכם הפסקת האש שנחתם לאחר 44 ימי לחימה הותיר את מצב העניינים סבוך ומעורבב. תנופת הצמיחה של החבל ההררי נגדע.

סארו סאריאן מצלם את עץ הדולב העתיק, סמוך לכפר סחטוראשן. מסמל עבור הארמנים את נוכחותם הרצופה באזור (צילום: ירון וייס)
סארו סאריאן מצלם את עץ הדולב העתיק, סמוך לכפר סחטוראשן. מסמל עבור הארמנים את נוכחותם הרצופה באזור (צילום: ירון וייס)

מהעיירה קארמיר שוקה המשכנו אל עץ הדולב הענק הסמוך לכפר העתיק סחטוראשן. הדולב, בן אלפיים השנים, מסמל עבור הארמנים את נוכחותם הרצופה באזור. אגדה מקומית מספרת שכל עוד יהיו ארמנים בארצאך, העץ ימשיך ללבלב.

בהמשך הגענו אל מנזר אמראס המוקף כמעט מכל עבריו בעמדות צבא אזרבייג'אן. כדי למנוע חיכוך בין הצליינים הארמנים הפוקדים את המקום לבין הצבא האזרי, מאבטחת את המנזר מחלקת נגמ"שים של הצבא הרוסי. מנזר אמראס נוסד על ידי גריגור "המאיר", איש דת ארמני שבשנת 301 לספירה המיר את דתו של מלך ארמניה לנצרות ובכך הפך את ארמניה לאומה הנוצרית הראשונה בעולם. נכדו שהיה איש דת חשוב בפני עצמו, קבור במערת הקבורה שמתחת לכנסיית המנזר.

מנזר אמראס. מהלך המלחמה החיילים הארמנים הגנו עליו בחירוף נפש וניהלו קרבות מרים כדי למנוע את נפילתו ובזיזתו (צילום: אוריאל לוי)
מנזר אמראס. מהלך המלחמה החיילים הארמנים הגנו עליו בחירוף נפש וניהלו קרבות מרים כדי למנוע את נפילתו ובזיזתו (צילום: אוריאל לוי)

מסרופ משטוץ, גם הוא איש דת ארמני, שהמציא במאה החמישית את האלפבית הארמני הייחודי ואשר על שמו נקראת השדרה המרכזית של ירוואן בירת ארמניה, ייסד במקום את בית הספר הראשון להוראת הכתב הארמני. על כן במשך מאות שנים, נחשב מנזר אמראס לאתר בעל חשיבות דתית ולאומית ראשון במעלה. במהלך המלחמה החיילים הארמנים הגנו עליו בחירוף נפש וניהלו קרבות מרים כדי למנוע את נפילתו ובזיזתו.

"אתה כישראלי יכול להבין את זה"

"זו הייתה מלחמה קשה" אמר לי שר החוץ של ארצאך, דוד בבאיאן. "כעת עלינו לשקם את העיר ואת כל החבל. בעקבות המלחמה, אוכלוסיית סטפנקרט צמחה בעשרות אחוזים, זאת עקב נהירה של פליטים רבים מן האזורים הנמצאים כעת (לאחר המלחמה) בשליטת האזרים. חלק ממשפחות הפליטים מתגוררות בבתי המלון הרבים שנבנו בשנים האחרונות. אחרים מצטופפים בדירות של קרובי משפחה תושבי העיר תוך שהם מוצאים פתרונות מאולתרים של תוספות בניה בחצרות ובגגות הבתים. בכל העיר ניכרת תנופת בניה ושיקום".

ירון וייס עם שר החוץ של ארצאך דוד בבאיאן. "עקבות המלחמה, אוכלוסיית סטפנקרט צמחה בעשרות אחוזים" (אלבום פרטי)
ירון וייס עם שר החוץ של ארצאך דוד בבאיאן. "עקבות המלחמה, אוכלוסיית סטפנקרט צמחה בעשרות אחוזים" (אלבום פרטי)

"אנחנו פועלים במרץ להביא להכרה בינלאומית בזכות ההיסטורית של הארמנים על חבל הארץ הזה" אומרת סגניתו, ארמינה אלכסניאן. "כעת יותר מתמיד זה ברור למה חשוב שהקהילה הבינלאומית תפעל. אין לנו בית אחר, אין לנו ארץ אחרת. זו ארצנו מזה אלפי שנים ולא יזיזו אותנו מכאן".

ירון וייס עם סגנית שר החוץ של ארצאך, ארמינה אלכסניאן. "אין לנו בית אחר, אין לנו ארץ אחרת" (צילום: אלבום פרטי)
ירון וייס עם סגנית שר החוץ של ארצאך, ארמינה אלכסניאן. "אין לנו בית אחר, אין לנו ארץ אחרת" (צילום: אלבום פרטי)

בימים אלו עושים השניים לילות כימים במגעים מול הכוחות הרוסים כדי לפתור בעיות שנוצרות תדיר עקב המצב החדש שנוצר בחבל. הארמנים נאלצים לחיות בקרבתם המאיימת של החיילים האזרים. בנוסף לכך הם מנהלים מגעים עם נציגים ממדינות שונות וארגוני סיוע בינלאומיים הפועלים לסייע לתושבים המקומיים. "בעיות לא חסר לנו פה" אומר בבאיאן, "אני חושב שאתה כישראלי יכול להבין את זה".

בסמוך לארמון הנשיאות שבכיכר המרכזית, הוצבו לוחות זיכרון בהן תמונות של חיילים צעירים, ילידי ארצאך, שנפלו במלחמה. כ-4,000 ארמנים נהרגו במלחמה, ביניהם 88 אזרחים. רבבות נפצעו בקרבות, אלפים נותרו נכים. דור שלם של חיילים צעירים ילידי תחילת שנות האלפיים, ששירתו בצבא הסדיר, כמעט ונמחק כולו בזמן התקפת הפתע של האזרים בימים הראשונים למלחמה.

לוח זיכרון בו מונצחים תמונות חללי מלחמת קרבאך השניה. דור שלם של חיילים צעירים כמעט ונמחק כולו בזמן התקפת הפתע של האזרים בימים הראשונים למלחמה (צילום: ירון וייס)
לוח זיכרון בו מונצחים תמונות חללי מלחמת קרבאך השניה. דור שלם של חיילים צעירים כמעט ונמחק כולו בזמן התקפת הפתע של האזרים בימים הראשונים למלחמה (צילום: ירון וייס)

לעזרתם של החיילים הסדירים הגיעו חיילי המילואים הבוגרים יותר, חלקם בוגרי מלחמת קרבאך הראשונה, זו שהתרחשה בתחילת שנות התשעים. כוחות המילואים סייעו לצבא הסדיר לייצב את קווי ההגנה. צבא המילואים והמתנדבים הרבים שהגיעו מארמניה הצליחו לשמור על מרבית העמדות עד לחתימת הסכם הפסקת האש שנכפה עליהם כחודש וחצי לאחר פרוץ הקרבות.

מרבית האנשים איתם שוחחתי טוענים כי למרות האבדות הרבות והמצב הקשה בחזית, הצבא הארמני עמד איתן. לשיטתם הסכם הפסקת האש שנחתם על ידי הפוליטיקאים מירוואן לא היה מחויב המציאות, מאחר והביא לנסיגת הצבא הארמני ממרבית השטחים בהם המשיך להחזיק למרות הקרבות הקשים. האזרים עדיין מחזיקים באזרחים ארמנים בשבי. עיקר השבויים הם קשישים שלא הספיקו להימלט. בנוסף אליהם, מחזיקים האזרים בכמאתיים חיילים, שבויי מלחמה.

לא חשים שהפסידו במלחמה

תושבי ארצאך לא חשים שהפסידו במלחמה. הם סבורים כי מי שהפסיד במלחמה אלו הם מנהיגי ארמניה שכשלו בניהול המגעים המדיניים – לפני ותוך כדי הלחימה – והולכו שולל לטובת אינטרסים של מעצמות זרות. תושבי ארצאך מותחים ביקורת גם על מנהיגי מדינות המערב שלא חשו לעזרתם אל מול התוקפנות של אלייב, שליט אזרבייג'אן, וארדואן נשיא טורקיה. ישנה גם ביקורת על כך שבזמן המלחמה ואף לאחריה השלטונות האזרים והטורקים הפיצו תעמולה שקרית הן בתקשורת המקומית באזרבייג'אן והן בתקשורת העולמית באמצעות "תועמלנים" אשר מקבלים את משכורתם היישר מבאקו.

נשיא ארצאך אראיק הארוטוניאן מתח ביקורת על ישראל בשל מכירת הנשק שובר השוויון לאזרבייג'אן – במיוחד מל"טים מתאבדים שגרמו להם לארמנים אבדות רבות. האכזבה מישראל רבה, בייחוד לאור העובדה שישראל נתפסת בארמניה ובארצאך כבעלת ברית. העם היהודי נחשב לעם בעל היסטוריה לאומית דומה.

רקטה שנותרה בשטח לאחר המלחמה. האירועים האחרונים גרמו לארמנים של ארצאך להפנים שהם נותרו לבד (צילום: ירון וייס)
רקטה שנותרה בשטח לאחר המלחמה. האירועים האחרונים גרמו לארמנים של ארצאך להפנים שהם נותרו לבד (צילום: ירון וייס)

לארמנים של ארצאך דיאלקט ארמני ייחודי. במשך מאות ואלפי שנים הם הצליחו להגן על עצמם בהצלחה מפני כובשים שונים שבאו והלכו. ערבים, מונגולים, טורקים, פרסים, רוסים, סובייטים ואחרים. נראה כי גם כעת בנקודת השפל הנוכחית, הם עוד לא אמרו את המילה האחרונה.

האירועים האחרונים גרמו לארמנים של ארצאך להפנים שהם נותרו לבד וכי למרות הכל, עתידם הוא בידם. כעת הם מצפים ממנהיגיהם לנהוג בתבונה אל מול האתגרים החדשים העומדים לפתחם. למרות המצב הקשה, התרשמתי בביקורי כי הדגל שלהם ימשיך להתנוסס מעל "הגן השחור ההררי" (נגורנו קרבאך בשילוב פרסית וטורקית) של רפובליקת ארצאך.

ירון וייס הוא מומחה למדינות דרום הקווקז, מדריך טיולים ופעיל פרו ארמני

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!