"כבר יותר ממאה שנה הם מנסים להשמיד אותנו. טורקיה ואזרבייג'ן רוצות להשלים את רצח-העם שהחלו ב-1915, אבל אנחנו לא ניתן להן", אומר ד"ר דוד באביאן, המדבר בקול חנוק מהתא המבודד שלו בסטפנקרט, בירת נגורנו-קרבאך. בביאן ששימש כיועצו של באקו סהקיאן, נשיא נגורנו-קרבאךְ שסיים את תפקידו לפני ארבעה חודשים.

ד"ר דוד באביאן. "אם טורקיה תצליח לכונן פה מדינת טרור נוספת זה ישפיע גם על ישראל" (צילום: אלבום פרטי)

הוא משתעל הרבה, ורק בסוף השיחה מספר שהוא חולה בקורונה ומתגעגע לאשתו ולילדיו אותם לא ראה מזה שבוע. במהלך שבוע הבידוד שלו הופצצה סטפנקרט בטילים לראשונה מזה 26 שנים.

עשרה אזרחים נפצעו בעיר בה ממוקם בית החולים הגדול היחיד בחבל הריבוני שנקרא בפי תושביו הארמנים "רפובליקת ארצאך". שבעה מתושבי החבל איבדו את חייהם השבוע, ו-31 נפצעו, מירי ארטילרי של צבא אזרבייג'ן.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"הם רוצים להפוך את המולדת שלנו לסולטנות טורקית, כמו זו שהם הקימו בצפון סוריה", אומר באביאן. "אם טורקיה תצליח לכונן פה מדינת טרור נוספת, כמו זו שבאידליב, זה יפגע גם בישראל. ירושלים על הכוונת של ארדואן".

חייל ארמני יורה אש ארטילרית. "טורקיה ואזרבייג'ן רוצות להשלים את רצח-העם. לא ניתן להן" (צילום: mSipan Gyulumyan/Armenian Defense Ministry Press Service/PAN Photo via AP)

 

הרפובליקה של נגורנו-קרבאך אמנם אינה מוכרת על ידי אף מדינה בעולם, אך היא מתנהלת כמדינה בפועל מאז סיום מלחמת העצמאות שלה ב-1994. המלחמה הנוכחית אינה הפעם הראשונה בה מנסים האזרים להשתלט מחדש על הטריטוריה, הממוקמת בין אזרבייג'ן וארמניה.

המתקפה של יולי 2020

"במלחמת ארבעת הימים עשרה בני דודים שלי התגייסו לחזית" אומרת ל'דבר' ארמינה אלכסניאן, סגנית שר החוץ של רפובליקת ארצאך. "אבא שלי, שלחם במלחמת העצמאות, כבר היה מבוגר מדי בשביל להילחם", היא מוסיפה ממקום מושבה במשרד החוץ שבסטפנקרט.

ארמינה אלכסיאן, סגנית שר החוץ של נגורנו-קרבאך (צילום: EFoA- European friends of Armenia)

לאחר שני עשורים ששפעו בעימותים מקומיים לאורך קווי הגבול, באפריל 2016 ניסתה אזרבייג'ן לראשונה לכבוש את נגורנו-קרבאך.

צבא אזרבייג'ן תקף במטוסים, מסוקים, ארטילריה ושריון, והצליח לכבוש שמונה עמדות צבאיות וכפר אחד. שני ילדים ארמנים נהרגו מטיל גראד שנפל על ביתם. בכפר תליש שנכבש, חיילים אזרים רצחו שלושה קשישים שלא יכלו להימלט, וחתכו את אזניהם. מאות חיילים משני הצדדים נהרגו.

חיילים אזרים הצטלמו עם ראשים של חיילים ארמנים בידיהם וגופות תחת מגפיהם בתמונות דומות מאוד לאלה שדאעש נהגו לפרסם באותה העת. אזרבייג'ן הציגה את חלליה כשהידים, בניסיון להעניק נופח דתי למלחמה. שלושה ימים מאוחר יותר הצליחו הארמנים לשחרר את השטח שנכבש.

פרשנים קשרו את ההסלמה של אביב 2016 לירידה במחירי הנפט ולמפלתה של הכלכלה הרוסית. שתי המדינות נפגעו כלכלית, ובשתי המדינות נוצרה תסיסה חברתית. בארמניה, השלטון שנתפס כמושחת נפל בסופו של דבר בבחירות דמוקרטיות. אולם השלטון האוטוקרטי של אזרבייג'ן זקוק היה למלחמה כדי להשתיק את הביקורת מבית. המלחמה פרצה שבועות אחדים לאחר הדלפת "מסמכי פנמה" שחשפה בפני אזרחי אזרבייג'ן כי הנשיא שלהם מסתיר סכומי עתק ומעלים מיסים.

ההצלחה הצבאית הגדולה ביותר שאזרבייג'ן זקפה לזכותה במלחמה הייתה פיצוץ של אוטובוס מלא חיילים באמצעות "מל"ט מתאבד" מתוצרת התעשייה האווירית הישראלית.

הכישלון של אזרבייג'ן הוביל אותה להגביר את הרכש הבטחוני מישראל ולפי מכון SIPRI כ-60% מנפח הייבוא הביטחוני של אזרבייג׳ן בשנים 2015 עד 2019, מקורו בישראל.

כעבור ארבע שנים אזרבייג'ן תקפה שוב, הפעם את ארמניה עצמה ולא את נגורנו-קרבאך. המתקפה של יולי 2020 גבתה את חייהם של עשרות חיילים משני הצדדים, אולם היא לא הביאה לכל שינוי.

חיילים ארמנים בקרב בחזית מול אזרבייג'ן, יולי 2020. המתקפה גבתה את חייהם של עשרות חיילים (Armenian Defense Ministry Press Service/PanPhoto via AP)

השנאה ברחוב האזרי גברה, והיא התבטאה בהפגנות בהן צעקו המונים "מוות לארמניה". הממשל האזרי ביקש מטורקיה להגביר את הסיוע הצבאי, ובשבועות האחרונים סיפקה טורקיה לאזרבייג'ן על פי סוכנות הידיעות רויטרס אלפי שכירי חרב סוריים.

"הפעם טורקיה מעורבת הרבה יותר"

"טורקיה תמיד עזרה לאזרבייג'ן נגדנו" אומרת אלכסיאן. "אבל הפעם טורקיה מעורבת הרבה יותר מבעבר. זה כבר לא רק יועצים צבאיים ונשק, זה מטוסים טורקים בשמיים של ארמניה, כוחות טורקיים משמעותיים, ושכירי חרב סוריים. איך זה יתכן שמדינה שיושבת ב"פורם מינסק", שתפקידו לערוך משא ומתן בין ארמניה לאזרבייג'ן, מעורבת כך בלחימה? אנחנו מקווים שכל הצדדים בסכסוך יחזרו לשלוחן המו"מ כפי שהיה בעבר".

מצער מאוד שחברות ישראליות וממשלת ישראל מוכרות נשק מתקדם לאזרבייג'ן. נשק שאזרבייג'ן משתמשת בו נגד אזרחים"

"טורקיה רואה שארה"ב יוצאת מהאזור ועל כן היא מנסה למלא את החלל", מוסיף באביאן. "היא פועלת במדינות רבות באזור כדי להפוך לשחקנית הדומיננטית של המזרח התיכון והקווקז. אם טורקיה תצליח כאן בארצאך זה ימריץ אותה להגביר את המאצים בזירות נוספות למשל בעזה עם החמאס, בצפון סוריה ובלוב. הם יצאו למלחמה כדי לאחד את השורות. אלו לא מדינות דמוקרטיות כמו אצלנו. ארדואן שולח כוחות צבאיים לכל מקום שהוא רואה בו פוטנציאל כלכלי. ההתעצמות  שלו תיהיה מסוכנת לכל מדינות האזור".

"לעם שלנו יש כל כך הרבה במשותף עם העם היהודי. יש לנו חברים רבים בישראל. אין לי דבר אחד רע לומר על הישראלים. אתם מופת עבורנו", מדגישה אלכסיאן. "אבל מצער מאוד שחברות ישראליות וממשלת ישראל מוכרות נשק מתקדם לאזרבייג'ן. נשק שאזרבייג'ן משתמשת בו נגד אזרחים. אתם חייבים להבין שהמל"טים שלכם מתפוצצים עלינו".

טנקים של צבא אזרבייג'ן תוקפים בגבול נגורנו-קרבאך, 27 בספטמבר 2020. המלחמה הראשונה בתקופת הקורונה (צילום: Armenian Defense Ministry via AP)

זוהי המלחמה הראשונה בעולם מאז פרוץ מגפת הקורונה. זירת התנגשות נוספת בין רוסיה לטורקיה וגם ניסוי כלים לנשק ישראלי חדיש. אולם בניגוד לעימותים אחרים בתקופתנו, המאופיינים על פי רוב בחולשתו של שלטון מרכזי, המלחמה בנגורנו-קרבאך נערכת בין מדינות עם שלטונות יציבים. שורשיה ההיסטוריים של המלחמה מגיעים עד לרצח העם הארמני במהלך מלחמת העולם הראשונה.

הגן השחור

הארמנים חיים באָרְצַאך אלפי שנים. החל מהמאה ה-4 לספירה נבנו בה מנזרים בארכיטקטורה ארמנית ייחודית, חלקם עומדים עד היום על תילם. חבל הארץ עבר ידיים בין האימפריות. פרסים, ערבים, מונגולים, סלג'וקים, ועות'מנים, שהעניקו לו את השם "קָרָבַאך", "הגן השחור" בטורקית ופרסית. המילה "נגורנו", "הררי" ברוסית, נוספה תחת השליטה הסובייטית.

כנסיה בנגורנו-קרבאך. השם קרבך, הגן השחור בטורקית, הגיע מהאימפריה העות'מנית. המילה נגורנו, הררי ברוסית, התווספה תחת השלטון הסובייטי (צילום: אוריאל לוי)

ריחוקו של החבל ההררי מערים גדולות ומנתיבי סחר, ולכידות אוכלוסייתו הארמנית שתמיד הייתה כפרית ודלילה, זיכו את תושביו בריבונות חלקית תחת הכובשים השונים. המשמעות שייחסו הזרים לחבל הייתה זניחה, ואין בו משאבי טבע יקרים או אוכלוסייה גדולה שניתן לשעבד. אולם הארמנים ראו בהרי אָרְצַאך כארץ מולדת קדושה.

"עם תום מלחמת העולם הראשונה, העניקה בריטניה לסולטן מבאקו שליטה במדינה חדשה שנקראה אזרבייג'ן. קרבאך נכללה בגבולות המדינה החדשה", מסביר באביאן. "אזרבייג'ן נוצרה על ידי בריטניה על מנת למנוע מהרוסים והפרסים מלהשתלט על הנפט הרב באזור. זו אומה חדשה מאוד, המורכבת מקבוצות שונות שלא מצליחות להתחבר. זו הסיבה שהיא לא מצליחה לכונן דמוקרטיה. בשביל ללכד את השורות משתמשים בנרטיב שארמניה כבשה מהם את קרבאך".

מתי התחילה האלימות באזור?
"האזרים הטורקמניים לקחו חלק בתכנית ההשמדה הכללית של הארמנים שהונהגה על ידי שלטונות האימפריה העות'מנית. בספטמבר 1918 "טוהרה" בָאקּוּ, בירת אזרבייג'ן, תוך רצח מזוויע של 30,000 אזרחים ארמנים. במרץ 1920, לאחר שכוחות אזרים כבשו את העיר שושי שהייתה הגדולה ביותר בארצאך, הם רצחו את 20 אלף הארמנים שנותרו בעיר, והחריבו את הכנסיות העתיקות.

טנק ארמני מסוג T-72 שמפגע במהלך הקרבות בשושי, מוצב כאנדרטה לזכר הנופלים במקום (Photo by Raffi Kojian)

"ארמניה וארצאך מפרידות בין הטורקים של אנטוליה לטורקים של מרכז אסיה, וזו הסיבה שהם מנסים להשמיד אותנו".

רצח-העם נפסק רק לאחר שהבולשביקים ביצעו הפיכה באזרבייג'ן וזאת סופחה לברית המועצות. לצערם של הארמנים למודי הסבל, עם שוך הקרבות פלשה טורקיה לארמניה ומלחמה נוספת החלה. מלחמת טורקיה-ארמניה נגמרה עם סיפוחה של ארמניה לברית המועצות ב-1920.

בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20, התארגנה בנגורנו-קרבאך תנועת עצמאות. ב-1936 נרצח מנהיג התנועה ורבים מפעיליה נאסרו. תחת שלטון אזרבייג'ן הסובייטית, שארך כ-70 שנים, נגורנו-קרבאך הופקרה והודרה ממוקדי הכוח. השלטונות עודדו הגירה של אזרים לנגורנו-קרבאך במטרה לחזק את אחיזתם בפרלמנט האוטונומי שלו, אולם רק מעטים, רובם בני מיעוטים, הסכימו לעבור לחבל הנידח, שגם לאחר הגירת הזרים מעל שלושה רבעים מתושביו נותרו ארמנים.

באוקטובר 1987 הפגינו ארמנים בערים סטפנקרט וירוואן, בירת ארמניה, נגד השלטון האזרי. למחרת הכריז מנהיג אזרבייג'ן הקומוניסטית כי "האזרים מאורגנים לטבוח בארמנים בקרבאך בכל עת". לאחר שבוע של הפגנות ענק נערכה הצבעה בפרלמנט של נגורנו-קרבאך. רוב מוחץ של צירים הכריעו את הכף בדרישה שהחבל יסופח לארמניה. יומיים לאחר מכן החלה המשטרה האזרית לירות במפגינים.

הפגנה למען עצמאות ארצאך בסטפנקרט, פברואר 1988 (צילום מתוך ויקימדיה)

ב-27 בפברואר 1988 פרץ פוגרום בעיירה סומגיט הסמוכה לבאקו. המוני אזרים דהרו ברחובות, עוברים מבית לבית ומעסק לעסק בכדי לבזוז, לאנוס ולרצוח ארמנים. מאות ארמנים נרצחו עד ה-1 במרץ. טבח זה היה למעשה אות הפתיחה למלחמת נגורנו-קרבאך.

מלחמת העצמאות של נגורנו-קרבאך

תחילתה של המלחמה במליציות ארמניות, חמושות בנשק קל, שהתארגנו להגנה על משפחותיהם. במקומות בהם הארמנים לא התארגנו להגנה עצמית נרשמו מעשי טבח אכזריים נגד ארמנים שטויחו על ידי השלטונות.

התפרקות ברית המועצות והכרזות העצמות של ארמניה ואזרבייג'ן ב-1991, הסלימו את המאבק. שתי המדינות החדשות התחמשו בנשק כבד והקימו צבאות מודרניים. קרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן החלו בכל החזיתות בהן השתיים נלחמו ב-1920, לרבות נגורנו-קרבאך, כשטורקיה שולחת חיילים להילחם לצד צבא אזרבייג'ן.

האומה הארמנית הענייה, שטרם התאוששה מרצח העם של 1915, הסתבכה שוב במלחמה לאורך כל גבולותיה. גם ללא מלחמה זו ארמניה הייתה שקועה עד צוואר בעוני וחורבן באותן שנים. פשיטת הרגל של ברית המועצות הותירה אותה חסרת כול, וזאת לאחר שבדצמבר 1988 נפגעה מרעידת אדמה בה נהרגו 30,000 איש.

בניגוד לארמניה, אזרבייג'ן הרוויחה מפירוק ברית המועצות. היא איננה מוקפת אויבים. פירוק הגוש הקומוניסטי, העניק לה חופש מסחר, שפרנס אותה היטב הודות למאגרי נפט וגז נרחבים בשטחה. הסכמי סחר שנחתמו עם טורקיה, איראן וגיאורגיה, הזרימו כסף רב לקופת המדינה.

בנוסף לכך, אלפי לוחמי מוג'אהידין מאפגניסטן ומצ'צ'ניה התגייסו לסייע לאזרבייג'ן במה שהם תפסו כמלחמת קודש נגד הנוצרים.

אחי היה רק בן שמונה, הוא שמע את האזעקה והתחיל לרוץ. הטיל התפוצץ עליו בפתח המקלט והוא נהרג"

בסתיו 1991 הטילו האזרים מצור על בירת קרבאך, סקפנקרט. המצור נמשך 120 ימים, במהלכם הופצצה העיר במרגמות, ארטילריה וטילי גראד, וצלפים ירו בעוברי אורח. בשיא ההפצצות נורו על העיר כ-400 טילי גראד מדי יום (לשם השוואה, בקיץ 2014, בעת המתקפה האינטנסיבית ביותר של החמאס על ישראל, נורו 665 רקטות גראד ב-50 ימים).

האזרים ביצעו גם מספר מעשי טבח מחרידים. ב-10 באפריל 1992 נכנסו האזרים בטנקים וכוחות רגליים לכפר מרגה. לאחר כיבוש הכפר רצחו יותר מ-100 ארמנים והתעללו בגופותיהם. סיפורו של הטבח במרגה תועד היטב מפני שהארמנים כבשו מחדש את הכפר למחרת.

ארמניה מצטרפת ללחימה

צבא ארמניה לא התערב בלחימה בנגורנו-קרבאך עד תחילת 1992.  החשש מרצח-עם נגד הארמנים תושבי החבל, הביא לבסוף את הרפובליקה הארמנית לפלוש לארצאך על אף לחץ מצד ארצות הברית ורוסיה שהתנגדו לכך. הארמנים פנו תחילה לכיבוש חוג'אלי, עיירה אזרית ממנה הופצצה סטפנקרט, ובה היה נמל-התעופה היחיד בחבל.

הארמנים הורו לאזרחים לצאת ממרכז העיירה עם דגלים לבנים על מנת שלא ייפגעו במהלך הכיבוש הקרקעי. קבוצה של בני המיעוט המסחתי, שניסתה להימלט מהעיירה תוך הנפת דגלים לבנים, נורתה מטווח קצר, בלילה שבין ה-25 ל-26 בפברואר 1992, ערב כניסתו של הצבא הארמני לעיר.

העיתונאים שנכחו בחזית, בהם גם צלם הווידאו היחיד שתיעד את המראות, האשימו את האזרים בטבח. אייאז מוטליבוב, נשיא אזרבייג'ן באותה העת, האשים את ארגון המחתרת "החזית העממית האזרבייג'נית". התקשורת האזרית, שהייתה רחוקה מזירת הקרב, האשימה את הארמנים בטבח.

בחלוף הזמן השלטון האזרי אימץ טענה זו, תוך ניפוח מספר ההרוגים. כיום, מרבית האזרים מאמינים כי הארמנים טבחו בהם, מה שמלבה את השנאה. כיום, אזרבייג'ן משתמשת בסיפור הטבח בחוג'אלי על מנת "לטהר" את שמה ממעשי הטבח שבוצעו נגד ארמנים, ולחזק את תביעתה לריבונות בנגורנו קרבאך. מאמצים דיפלומטיים ניכרים מושקעים בשכנוע מדינות העולם להכיר בטבח כרצח-עם שביצעו הארמנים באזרים.

מחיר הניצחון

"אחי היה רק בן שמונה, הוא שמע את האזעקה והתחיל לרוץ. הטיל התפוצץ עליו בפתח המקלט והוא נהרג" אומרת אלכסניאן. "לכל משפחה בארצאך יש חללים. אתם צריכים להבין שזה המצב בו אנו מצויים. אבא שלי היה אז בעשור החמישי לחייו, אבל בדומה לכל הגברים שמלאו להם 18 בארצאך, הוא הלך לחזית".

עד שנת 1994 כבשו הארמנים שטחים נרחבים מאזרבייג'ן, כפולים בגדלם מנגורנו-קרבאך הסובייטית עליה ביקשו להגן. לאחר שהובסה ניעותה ממשלת אזרבייג'ן להפסקת אש ולמשא ומתן. בתמורה לכך, נסוגו הארמנים מחלק מהשטחים שכבשו והתמקמו בקו אסטרטגי של ביצורים על הפסגות הגבוהות המקיפות את ארצאך.

פסל "אנחנו ההרים שלנו", סמל נגורנו-קרבאך הממוקם ליד הבירה סטפנקרט (צילום: אוריאל לוי)

המלחמה גבתה את חייהם של כ-30,000 בני אדם מתוכם 1,264 אזרחים ארמנים ומאות אזרחים אזרים. למעלה ממיליון אנשים נעקרו מבתיהם. אזרבייג'ן התרוקנה מארמנים וארמניה ונגורנו-קרבאך התרוקנו מאזרים. הפליטים הארמנים מנגורנו-קרבאך זכו לאזרחות ארמנית. אזרבייג'ן מסרבת עד היום לאזרח את פליטיה.

הרפובליקה של נגורנו קרבאך אמנם אינה מוכרת על ידי מדינות העולם, אך היא התקיימה בשלום יחסי, עד חידוש המתקפות האזריות בשנים האחרונות.

"זה מעציב אותי מאוד שדווקא ישראל, שחולקת אינו את אותם הערכים, והיסטוריה דומה; אותה ישראל שמוקפת באויבים, בדיוק כמונו; ישראל שצריכה להילחם כל הזמן על זכות הקיום שלה, דווקא זו המדינה שמוכרת הכי הרבה נשק לאזרבייג'ן", מסכמת אלכסיאן.  "איך יכול להיות שאומה שעברה את השואה מחמשת מדינה שרוצה לבצע רצח-עם? איך זה יתכן?"