הבטחות צריך לקיים. הבטחתו של נתניהו לספק חינוך חינם לגיל הרך נובעת מהזיהוי הנכון שזהו צורך חברתי קריטי שאזרחי ישראל משוועים לו. עיגון הבטחה זו בהסכמים הקואליציוניים לוקח את ההבטחה צעד קדימה ומצביע על הסכמה רחבה בקרב הקואליציה. כניעה לפקידי האוצר, שלפי הדיווחים מתנגדים למהלך, תהיה בכייה לדורות.
במהלך קמפיין הבחירות, הבטיח ראש הממשלה החוזר, בנימין נתניהו, להחיל חינוך חינם לגיל הרך (0-3). מדובר בצעד חיוני ומבורך שמעבר להקלה על נטל עליות המחירים, יתרום לכלכלה דרך חיזוק ההון אנושי ומיצוי הפוטנציאל התעסוקתי של נשות ישראל. בטווח הארוך, השיפורים בפריון יצמיחו את הכלכלה ואת חוסנה לפרקי אינפלציה נוספים.
הכוח של צעד זה טמון דווקא באופיו האוניברסלי: חינוך חינם לכל ילדי ישראל מגיל אפס עד שלוש. החוסר במענה ציבורי הולם לגיל הרך הוא מכשול להתפתחות תעסוקתית לכל נשות ישראל. כך גם המחירים הגבוהים, פוגעים בכל משקי הבית, גם אם במידה לא שווה. צמצום המהלך לתמיכת סעד בקבוצת אוכלוסייה קטנה, כמו שממליץ בנק ישראל, תעקר אותו ותהפוך את השפעתו לשולית.
נשים הן הראשונות לוותר על יום עבודה כשאחד הילדים חולה, הראשונות לקצץ בשעות העבודה והיקף המשרה כדי לאסוף את ילדיהן ממסגרות החינוך או בכללי לדאוג לגידולם וככלל, הראשונות לוותר על ההתפתחות התעסוקתית שלהן. המצב הזה מוכר כמעט בכל משפחה, וגם מגובה בנתונים: שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה עומד על 59.7%, לעומת 66.5% בקרב גברים. לפי מרכז טאוב, בקרב המשתתפים בכוח העבודה, נשים עובדות בהיקפי משרה חלקיים בשיעור כפול מגברים: 34% לעומת 17%. גם המשרה המלאה הממוצעת לאשה, קצרה בארבע שעות בהשוואה לגבר.
המספרים האלו מבטאים בזבוז כלכלי אדיר, שתורם להימשכות הפערים בין נשים וגברים. לא בכדי, כלכלנים רבים החלו להגדיר את המערכות ציבוריות בתחומי הטיפול והחינוך כתשתיות חברתיות. נשים הן הנפגעות העיקריות מהזנחת התשתיות הללו, והיעדר חינוך חינם לגיל הרך הוא דוגמא מובהקת, בגלל שהן אלו שברוב המקרים מחפות על המחסור, ולכן לא יכולות למצות את כישרונותיהן ולתרום לחברה ולכלכלה.
המחירים כבדים: האטת הצמיחה הכלכלית, פגיעה בפריון והימשכות אי השוויון. אך דרך השקעות ציבוריות, ניתן להפוך את המגמה, הכלכלנית אוזלם אונארן, מאוניברסיטת גריניץ' שבלונדון, מצאה שהגדלת ההשקעה הממשלתית בתשתיות החברתיות מאיצה את הצמיחה הכלכלית ומשפרת את הפריון. הגדלת הפריון, כלומר צמיחת התוצר לשעת עבודה, טובה לא רק לצמיחה אלא לחיסון הכלכלה מעליות מחירים נוספות.
השקעה בחינוך לגיל הרך עשויה להגדיל את הכנסות המדינה בטווח הבינוני והארוך
ומה לגבי המימון? כרגיל, ההתנגדות העיקרית להשקעה ממשלתית נובעת מספק לגבי יכולת המימון שלה. בהחלט, בטווח הקצר, יכול להיות שחינוך חינם לגיל הרך יהיה כרוך בהרחבת הגרעון, אלא שאונארן מצאה שבזכות האצת הצמיחה, שמביאה להעלאה בהכנסות המדינה, בטווח הבינוני יחס החוב-תוצר חוזר לרמתו המקורית. למעשה, להשקעות בתשתיות החברתיות אין השפעה שלילית על החוב הציבורי.
מעבר לכך, יחס החוב-תוצר בישראל במצב טוב במיוחד בעוד מצב השירותים הציבוריים בכי רע. ישראל מצויה בעודף תקציבי של כ-30 מיליארד ש"ח, אך תזדקק להשקעה ציבורית אזרחית של מעל 100 מיליארד בשנה כדי להגיע לממוצע ה-OECD. החינוך לגיל הרך הוא רק דוגמה אחת לנזק האדיר שגורמת ההזנחה הזו.
אם בכל זאת רוצים להימנע מהרחבת החוב הציבורי, ניתן לממן את המהלך בקלות באמצעות גביית מיסים מהשכבות החזקות. שיעור המס בישראל הוא מהנמוכים ב-OECD, ובאופן אבסורדי, השכבות החלשות משלמות שיעור מס כמעט זהה לשכבות החזקות.
בטקס החלפת שרי האוצר הסכימו אביגדור ליברמן, שר האוצר היוצא, ובצלאל סמוטריץ', שר האוצר הנכנס, שתפקיד האוצר הוא לא רק לשמור על הקופה, אלא להביא לצמיחה שתגדיל את העוגה הכלכלית. למרבה הצער, עמדת האוצר בנושא זה נכשלת בדיוק בסוגיה זו, היא מעדיפה שיקול גזברי קצר טווח על שיקול כלכלי ארוך טווח. במקרה הזה, נתניהו צריך לדחות את טענות האוצר ולעמוד בהבטחתו לבוחריו ולכל אזרחי ישראל.
