העתירה שהגישו ארבעה בוחני נהיגה ומורה לנהיגה כנגד הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים על ידי משרד התחבורה נדחתה היום (שני) על ידי בג"ץ. השופטת אסתר חיות, שעמדה בראש הרכב של שלושה שופטים, דחתה הן את הטענה שמדובר בהעברה אסורה של סמכויות מדינה לידיים פרטיות, והן את הטענות בדבר הליך לא תקין להוצאת המכרז.

עו"ד גלעד ברנע ושלושה מהעותרים נגד הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים (צילום: דבר ראשון).

"המחוקק אינו דורש שבוחן נהיגה יהיה עובד רשות הרישוי או עובד ציבור ומשכך ההחלטה כי בוחני הנהיגה לא יהיו עובדי מדינה אינה נוגדת את הוראות הפקודה (פקודת התעבורה, נ.צ.כ)" פסקה חיות, והוסיפה כי על פי המתווה המוצע יקבע שיבוץ הבוחנים והנבחנים באופן אוטומטי על ידי מערכת ממוחשבת, שתבחר גם את מסלול הנסיעה והרכבים יצוידו במצלמות חיצוניות ופנימיות ובמערכת GPS שיתעדו את הבחינות. במצב עניינים זה יסתכם תפקיד הבוחנים בהענקת ניקוד לנבחנים, ולא יהיה זה מתפקידם לקבוע אם עברו את הבחינה בהצלחה או לא. הנתונים יועברו למערכת ממוחשבת שתקבע, על פי קריטריונים של רשות הרישוי, אם להעניק לנבחן רישיון נהיגה.

"מכלול הנתונים הנתונים שנסקרו לעיל מלמד כי בצדק טענה המדינה שמאפייני המכרז מותירים את האחריות שיקול הדעת המהותי ויכולת הפיקוח בידי רשות הרישוי ובנוסף מפחיתים משמעותית את ההיבטים השלטוניים שבפעילות הבוחן" כתבה חיות.

באשר לטענות כי נדרשה חקיקה ראשית או משנית לצורך ההחלטה על הרפורמה, קבעה חיות כי פקודת התעבורה לא מגדירה מפורשות כיצד יש להכשיר ולבחון את הנהגים החדשים, וכי גם האופן המקובל כיום נקבע בנהלים ולא בתקנות או בחקיקה. משרד התחבורה התחייב במסגרת הדיונים כי לאחר סיום הליכי המכרז ופרטיו המדויקים יקבעו מרבית ההיבטים של המבחן המעשי בתקנות ולא בנהלים. "בהינתן הצהרה זו" כתבה חיות, "עובדת פרסומו של המכרז טרם התקנת חקיקת המשנה אינה פוגמת לגישתי בהחלטת  השר או בתהליך הביצוע של הרפורמה".

עם זאת מתחה השופטת ביקורת על כך שמשרד התחבורה לא הצליח להביא כל החלטה כתובה ברורה של שר התחבורה בנושא הרפורמה. המדינה הפנתה את בית המשפט לסיכום ישיבה מיולי 2015 בו נכתב כי "השר הנחה לסיים את התהליך עד ראש השנה ולהכין את המכרז לפרסום", וכן לסיכום דיון נוסף מנובמבר אותה שנה בה התייחס השר להפרטת המבחנים המעשיים. אולם, כאמור, הודתה המדינה כי אין מסמך מסודר של החלטת השר בנושא.

"התנהלות זו כפי שכבר נפסק, אינה מתיישבת עם סדרי מנהל תקינים אשר מחייבים כי החלטת שר התחבורה תתועד בכתב ותכלול לכתחילה, ולו בתמצית, את הטעמים העומדים ביסודה". השופטת הוסיפה לכך כי לו היה נעשה הדבר ייתכן ועתירה זו כלל לא הייתה מוגשת, והדגישה את חשיבות העניין לעתיד.

עוד נדחו בפסק הדין הטענות בדבר פגיעה אפשרית בכבוד הנבחנים ובחירותם, וכן הטענה כי הליך ההפרטה אינו מתוקצב במסגרת התקציב הדו-שנתי. יתר השופטים בהרכב, השופט נחום הנדל והשופט צבי זילברטל הסכימו אף הם לפסק הדין.

העתירה הוגשה במקביל לסכסוך עבודה מתמשך שהכריז ועד בוחני הנהיגה. לאחר כחודשיים של שביתה, פנה משרד התחבורה פנה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשה לצווי מניעה. לאחר דחיית מספר הצעות פשרה שהציע בית הדין על ידי המדינה, הורה לבסוף בית הדין על השהיית הרפורמה, הפסקת השביתה וישיבה למו"מ בין הצדדים בחסות בית הדין. את פסק דינו זה האריך כבר מספר פעמים, ככל הנראה מתוך כוונה להמתין ולבחון את השפעת ההחלטה בבג"ץ על התיק. ייתכן כי כעת לאחר הפסיקה ובהיעדר ההתקדמות במשא ומתן בין הצדדים, יאפשר בית הדין לבוחני הנהיגה לחזור ולנקוט צעדים ארגוניים במאבק כנגד יישום הרפורמה.