משרד האוצר פרסם בשבוע שעבר קול קורא חסר תקדים בחריפותו, שמיועד לשבור את כוחם של יבואני המזון והטואלטיקה הגדולים במשק.

ההצעה קובעת שספק ישראלי יוכל לשווק מוצרים של יצרן גדול אחד בלבד, שסך המכירות הקמעונאיות שלו בישראל עולות על 400 מיליון שקלים בשנה. הספק לא יוכל לספק מוצרים של יצרנים בינוניים שמכירותיהם בישראל בין 20 ל-400 מיליון שקלים בשנה.

בנוסף, ייאסרו מיזוגים ורכישות הדדיות ויאסר על ספק להעניק לקמעונאי הנחה על כלל קטלוג המוצרים, אלא לכל מוצר בנפרד.

ספקים גדולים עדיין יורשו לשמש כמפיצים של כלל מוצרי המזון והטואלטיקה, בתנאי שמדובר בהובלה בלבד, ללא מעורבות מסחרית בעסקה בין הספק לקמעונאי. רשות התחרות הציעה הקלה לקמעונאים, בדמות פטור מאישור לפתיחת חנות שניה באזור ביקוש, בתנאי ש-40% מכלל המכירות לא יבואו מספקים גדולים.

פרסום הקול הקורא הגיע בעקבות כישלון רפורמות קודמות כחוק המזון מ-2014 ו'רפורמת הקורנפלקס', לצמצם במידה משמעותית את שליטת היבואנים הגדולים בשוק המזון ומוצרי הטואלטיקה בישראל.

באוצר מייחסים לריכוזיות זו חלק מרמת המחירים הגבוהה בישראל, שנמצאים בשיעור של 37% ביחס למדינות ה-OECD, ובשיעור של 51% ביחס למדינות האיחוד האירופי במונחי "שווה כח קניה" (PPP). גורמים נוספים למחירים הגבוהים הם; הסחר המוגבל של ישראל עם שכנותיה, עלויות כשרות גבוהות ונטל רגולטורי חריג על עסקים.

לטענת האוצר, נתח השוק של עשרת החברות הגדולות בעשור האחרון ירד מ-57.5% ל-53.5% בלבד, למרות המאמץ שנעשה לשנות זאת. לעומת הממוצע במדינות לגביהן נמצאו נתונים, שעומד על 17.8% בלבד.

במוצרים מתועשים, כגלידות, דגני בוקר, משקאות מוגזים, חטיפים מלוחים ואחרים נמצאה ריכוזיות גבוהה אף יותר. גם רווחיות יבואני המזון הגדולים שעומדת על 12.5% נמצאת בפער גדול מיבואנים קטנים, שרווחיותם היא 5.5% בלבד.

הריכוזיות בשוק הקמעונאות נמצאת דווקא בירידה עקבית. ב-2014 החזיקו 3 החברות הגדולות נתח שוק משותף של 57%,  שירד ב-2021 ל-49%.

הרגולציה הישראלית לא חלה על יצרנים זרים 

עד כה, נהנו יצרנים זרים ממחירים גבוהים יחסית בשוק הישראלי, בשל הסדרי בלעדיות עם חברה ישראלית והקושי לייבא מוצרים לישראל ביבוא מקביל. הרגולציה המוצעת לא תמנע מהיצרן הזר למכור בישראל במחיר גבוה יותר מאשר לארצות אחרות, אך היא עשויה להקשות עליו להמשיך בשיטה זו לאורך זמן.

לספק ישראלי גדול יהיה אסור לחתום על חוזה בלעדיות להפצת מוצר מזון או טואלטיקה של יצרן מקומי או זר. בנוסף, ייאסר על ספק ישראלי לחתום על חוזה עם יצרן זר, ללא סעיף בו היצרן מתחייב שלא למנוע מספקים אחרים שלו לספק את המוצר לישראל, במקביל לספק הישראלי. זאת בדומה לכללים שחלים בתוך האיחוד האירופי.

אם כללים אלו יתקבלו במלואם, היצרן יוכל לבחור שלא לפעול כלל בישראל, או לאפשר תחרות מוגברת במקטע היבוא לישראל.

הגברת תחרות לא תמיד מורידה מחירים 

הגברת התחרות ביבוא המזון לא בהכרח תביא להורדת המחירים לציבור הרחב. כך למשל, תוצרת חקלאית בישראל שנמכרת בשיווק ישיר מחקלאים קטנים, נמכרת לעתים במחירים גבוהים יותר מרשתות השיווק. שחקנים גדולים נהנים ממערכות לוגיסטיות יעילות יותר ומתנאים פיננסים מיטיבים בבנקים ובשוק ההון, כך שחלוקת השוק לריבוי שחקנים בינוניים וקטנים לא תמיד מורידה מחירים לצרכן.

בשנה שעברה הובילה ההסתדרות חרם צרכנים על מספר יבואניות מזון גדולות, שהצליח לגרוף תמיכה ציבורית ואף לדחות העלאות מחיר של מוצריהן בכמה חודשים. בנוסף ההסתדרות הציעה לחבריה לרכוש חבילות מזון ומוצרי ניקיון מוזלות שסובסדו על ידה, ממגוון ספקים אחרים.