חברת דירוג האשראי מודי'ס (Moody’s) אישרה מחדש בסוף השבוע את דירוג האשראי של ממשלת ישראל על דרגת A1, והורידה את תחזית הדירוג מחיובית ליציבה. דרגה זו משקפת הערכה שהסיכון שישראל תגיע לחדלות פירעון 'נמוך מאוד', אך שהיא כבר לא צופה שיפור בדירוג. החלטה זו זהה לזו שקיבלה החברה לפני שלוש שנים, אבל על רקע הביקורת על הרפורמה במערכת המשפט, היא זכתה לתשומת לב ציבורית אדירה. מה אפשר ללמוד מההחלטה, ואיך נכון לקרוא אותה?
- לעמדותיהן של חברות דירוג האשראי יש להתייחס בחשדנות, אבל עמדתה של מודי'ס מעלה גם נקודה חשובה. במסמך מבקרת סוכנות הדירוג גם את תוכן הרפורמה, אבל עיקר הטענה שלה הוא לגבי האופן הדורסני שנקטה הקואליציה הנוכחית בניסיון לממש אותה. "הניסיון של הממשלה לקדם שינוי רחב היקף בלי לחפש קונצנזוס רחב מצביע על חולשה מוסדית", כתבו האנליסטים בפתח הדו"ח, טענה שחוזרת כמה פעמים במסמך.
ההתמקדות באופן קידום הרפורמה על פני התוכן שלה יכולה להיתפס כמקור לחולשת הניתוח של כלכלני חברת הדירוג, אבל היא מאירה עניין חשוב. בשיח הכלכלי הליברלי יש נטייה לפעמים לייצר הפרדה מלאכותית בין כלכלה לחברה. כך אפשר לנסח טענות אבסורדית, כמו הטענה שניכור גובר של קבוצות באוכלוסייה ומשבר חברתי מתמשך לא ישפיעו על הכלכלה. אבל הכלכלה שייכת למדעי החברה. לא נוסחאות מופשטות, אלא ניסיון לחזות התנהגות של בני אדם כפרטים וכציבור.
לאופן קידום הרפורמה ולנזק החברתי שהוא מייצר יש תג מחיר כלכלי. מצב 'הכלכלה הישראלית' הוא בסופו של דבר מצרף של פעולותיהם של מיליוני אנשים שעובדים, קונים, יוצרים וחיים בישראל. אם תחושת הניכור של תושבי ישראל עולה, הפעילות הכלכלית תיפגע. זו גם הסיבה שכלכלני חברת הדירוג מזהירים מה"קיטוב החברתי הגובר", ושמים משקל גדול על הגעה לפשרה.
- הבוקר (ראשון) ייפתחו בוועדת הכספים הדיונים על תקציב המדינה ל-2023 ו-2024. בעוד הדיון הציבורי נוגע בעיקר ברפורמה במערכת המשפט, גם התייחסות לתקציב לא נעדרת מהדו"ח של מודי'ס. בהחלטה להשאיר את דירוג האשראי ברמתו הנוכחית, מציינים במודי'ס ש"הממשלה החדשה הציגה תקציב זהיר עם גירעון של פחות מ-1% בשנתיים הקרובות", ומוסיפים שהם צופים שהיחס חוב-תוצר של ישראל יירד לשפל היסטורי של 55%.
פסקה זו מחזירה את מודי'ס לתפקיד המסורתי שלה: לא ארגון לשמירה על הדמוקרטיה בעולם, אלא סוכנת נאמנה לדוקטרינה הניאו-ליברלית של צמצום תקציבי, גירעון והשקעה נמוכים, וחוב קטן. התקציב שיובא הבוקר לוועדת הכספים הוא נטול בשורות חברתיות, למרות שיא של גביית מסים ועודפי תקציב חסר תקדים. וזה בדיוק מה שאוהבים בחברות דירוג האשראי, אפילו יותר מדמוקרטיה.
אין הפתעה בעמדה זו של מודי'ס, אבל יש בה תזכורת לכך שההישענות על חברות דירוג אשראי לניהול הדיון הפנימי היא בעייתית. מעבר לכך מצטיירת משוואה מסוכנת: ככל שהסיכון החברתי יגבר, הרצון של קברניטי הכלכלה לרצות את חברות הדירוג יוביל למדיניות כלכלית אנטי חברתית וחונקת. שר האוצר כבר רמז לכך יותר מפעם אחת כשאמר "השארנו שולי ביטחון בגירעון הנמוך, אנחנו מוכנים לקבל גם רעידות". חברות הדירוג יסכימו להכיל מדינה פחות דמוקרטית עם חוב ציבורי נמוך.
- אז איך נכון להתייחס לאזהרה של מודי'ס? בהדלפה לא רשמית מ'סביבת ראש הממשלה' נאמר שכלכלני סוכנות הדירוג לא מכירים את הפרטים וש"יש להם חברים בישראל שמספרים להם סיפורים". מקריאת הדו"ח עולה שהם דווקא מכירים את עיקרי הרפורמה, אבל הטענה שכלכלני הסוכנות מושפעים מה'חברים בישראל' כנראה נכונה. השאלה היא מה היא המשמעות שלה.
חוות הדעת של חברות דירוג האשראי לא משקפת אמת כלכלית מוחלטת ועמוקה. במשבר הכלכלי של 2008, הן דירגו את איגרות החוב מגובות המשכנתאות סאב-פריים דירוג גבוה, ובכך תידלקו את הבועה שמוטטה את השווקים הפיננסיים בכל העולם. אין להן רקורד יוצא דופן של זיהוי מוקדם של משברים. עיקר פעולתן הוא לשקף ולייצר את הקונצנזוס של האליטה הכלכלית, ולתת לו חותמת מדעית ומספר.
כך כדאי לקרוא את האזהרה של מודי'ס כפשוטה: האליטה הכלכלית, בארץ ובעולם, לא אוהבת את מה שקורה בישראל בחודשים האחרונים. זה לא משנה אם הסנטימנט הזה נובע מניתוח מדעי רציונלי, או משיחות מודאגות עם האליטה המקומית. לעמדת האליטה הכלכלית יש משקל. היא יכולה, לצד גורמים נוספים, גם להשפיע על הכלכלה הישראלית, באופן שקשה יהיה לחזות במדויק.
אסור שדו"ח שמנפיקות חברות פרטיות, שלא מחויבות לציבור הישראלי, יכריעו את הדיון על מערכת המשפט, על התקציב או על כל שאלה פנימית אחרת. אפשר וצריך להביא גם את עמדתן בחשבון, אבל הפיכתה למקור סמכות רב עוצמה לא תואיל לדמוקרטיה או לכלכלה הישראלית בסופו של דבר.
