שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציג אתמול (שלישי) במסיבת עיתונאים את עיקרי תכנית תקציב המדינה, בנאום שחושף את השתייכותו להגמוניה הכלכלית, את המודעות שלו לכך, ואת המניפולציה שהוא נאלץ לבצע כדי להציג את התקציב ככזה שמתיישר עם הדרישות ההגמוניות.  

כך מאשררים הגמוניה 

החלק המעניין בנאום היה בפנייתו של השר לתקשורת. "אנחנו בסוף סוג של שותפים, אם תרצו או לא", אמר השר והסביר "זה בסדר גמור שאתם מבקרים אותנו, ושמים את האצבע על מה שאתם חושבים שלא נכון. שימו בצד ויכוחים פוליטים ורפורמה. מצפה שתתנו גיבוי למהלכים טובים וחשובים ונכונים".  

בתרגום לעברית, שר האוצר יודע שהמחשבה הכלכלית בישראל שורה תחת הגמוניה ימנית שמרנית. כשהוא מקדם מהלכים שעומדים בכללי הטקס, הוא מצפה לפרגון ולגיבוי. סמוטריץ' הגדיל והתייחס לתפקידו כשר אוצר בצורה שונה מסמכויותיו כשר במשרד הביטחון, כאילו הוא פועל באוצר, כביכול, בצורה נטולת אידיאולוגיה.  

"הDNA- הפוליטי שאני בא ממנו, מאפשר לראות נטו מקצועי. אף אחד לא הצביע לי כי הבאתי לו אוטובוס או לא כשר תחבורה, ואני לא לחיץ על ידי מנגנונים פוליטיים ואני מקבל החלטות על בסיס מקצועי. יש לי תפקיד במשרד הביטחון ששם אני מממש אידיאולוגיה על מלא, אבל במשרד האוצר אני משתדל לקבל החלטות ללא מחויבות לאף לוביסט, אלא 100% מחויבות לעם ישראל ולכלכלה הישראלית. אני מבקש, תנו לנו רוח גבית היכן שאתם חושבים שאנחנו עושים דברים טובים. תנו לנו גיבוי למהלכים שטובים באמת לאזרחי ישראל".  

ובעברית, בענייני יהודה ושומרון אין הסכמה בתקשורת ובחברה, ושם סמוטריץ' הוא "אידיאולוג", אבל בנושאי הכלכלה, התקשורת היא חלק מאותה הגמוניה ימנית – ושם הוא מכוון לאותו מקום בדיוק. ההסכמה ההגמונית כל כך רחבה, שהיא כמעט בלתי נראית והוא יכול לכנות אותה "התנהלות מקצועית למען עם ישראל".  

"לא אוהב להתערב במשק", אך מוכן לרעידות

סמוטריץ' הצהיר כי הוא "איש ימין של שוק חופשי, לא אוהב להתערב במשק", בסתירה עזה למה שמקדמת הממשלה שהוא חבר בה ברפורמה להחלשת מערכת המשפט, שנועדה לחזק את הדרג הפוליטי על חשבון מערכת המשפט, על יועציה המשפטיים ושופטיה.  

סתירה זו הדאיגה את העיתונאים, ששאלו אותו על הזינוק בשער הדולר והסיכונים שהחלשת מערכת המשפט מביאים על הכלכלה. בתגובה, סמוטריץ' ביצע היפוך רטורי מרשים של שינמוך הציפיות לנסיגה כלכלית בעקבות הרפורמה.  

לדבריו, "יש אירוע פוליטי. ככה זה דמוקרטיה, לקואליציה מותר לקדם את מה שהיא מאמינה בו. לדעתי זה אירוע מחושב, השארנו שוליים כמו בגירעון הנמוך, אנחנו מוכנים לקבל גם רעידות". 

ובעברית, כדי לאותת לגורמי הון שחוששים הרפורמה המשפטית מסכנת את השקעותיהם, סמוטריץ' הציג להם גירעון מתוכנן נמוך במיוחד, למרות החנק התקציבי שנגזר ממנו, שמקטין את ההשקעה באזרחי ישראל. כך, הוא מבקש כדי לנגן מוזיקה שנעימה לחברות הדירוג, לבנקים בינלאומיים – בקיצור להגמוניה הכלכלית השמרנית ומבקש מהתקשורת להדהד את זה. במקרה האישי שלו, לא היה צריך לדחוק בו לעשות את זה, כי השקפת עולמו זהה להשקפה ההגמונית.  

סמוטריץ' ממנף את הסיכון הכלכלי האמיתי או המנופח שנובע מהרפורמה המשפטית, כטיעון מדוע השרים צריכים לרסן את הדרישות שלהם ולהסתפק בתקציבים קטנים בהרבה ממה שהוסכם בהסכם הקואליציוני. לפי סמוטריץ', "כשאני בא לממשלה ואני מציג תחזיות מאקרו, אנחנו מציגים גם סיכונים. אני כשמרן, לוקח את הסיכונים לקצה. פוליטית היה לי הכי קל להגיד – קחו עוד 10 מיליארד שקל. מה קרה, אנחנו לא בעולם של גירעון, יש הרבה הכנסות. זה לא היה קל פוליטית, בסוף השרים שמחים ומרוצים והצביעו בעד, בחיוך גדול, כי לוקחים אחריות על מדינת ישראל". 

לכן, החלשת הדמוקרטיה בתחום הפרדת הרשויות הגיונית בעיניו, בניגוד לקונצנזוס התקשורתי ההגמוני, אבל החלשת הדמוקרטיה בתחום התקציב דווקא משותפת לו ולהגמוניה.  

הבעיה של הגדרת הכספים הקואליציוניים 

כדי להראות כמה הצליח להכניע את השרים, ציין סמוטריץ' שזה "בשוליים של השוליים של התקציב", ואכן, אם יעמוד במילתו, כ-12 מיליארד ש"ח בשנתיים מתוך כמעט טריליון שקל זה בקושי אחוז וקצת מתקציב המדינה.  

הזלזול בנציגי הנבחרים מתבטא גם בצורת הצגת ה"כספים קואליציוניים". המסר שעובר לציבור הוא שיש את התקציב האמיתי, הכלכלי, המקצועי, שהוא גם ימני ושמרני, ויש את "המס הדמוקרטי" שאנחנו במשרד האוצר מחויבים לשלם בצורת דמי כיס שאותם יחלקו נציגי הציבור, כדי שיסכימו לאשר את התקציב בכנסת. מבחינה זו, ה-12 מיליארד שמובטחים בשלב הזה הן דווקא כן "התפרעות" לעומת טיוטת התקציב הדו שנתי הקודם, שם החלק הזה עמד על אפס מוחלט במצגת של משרד האוצר, לצד "אפס תוספות למערכת הביטחון" – כאילו מערכת הביטחון לא באמת זקוקה לתוספות תקציב, אלא רק סוחטת כספים בשל התלות בה. 

מה שיותר מסובך להגדיר זה מה מההבטחות לשרים בעצם נכלל בהגדרה "כספים קואליציוניים". בסופו של דבר, כך מודים כולם, ספר התקציב המפורט עצמו כולל סעיפים ללא כל הבחנה מהו התקציב "האמיתי" ומהי "תוספת קואליציונית". גם ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס, וגם שר האוצר סמוטריץ' ניסו לבצע במסיבת העיתונאים כפל נרטיבי בו הכספים הקואליציוניים הם באותו זמן רע מגונה אבל הכרחי, וגם היפוכו של דבר – תוספות הגיוניות ומתבקשות, שנעשות בתמיכת האוצר, בברכתו ובהתאם להגיון המקצועי של מומחי הכלכלה.  

בלטו בהם תוספות שכר לשוטרים, השקעות בבריאות, תוספות שכר למורות וגננות במגזר החרדי – כולם דברים שייכנסו לבסיס התקציב, ולא כסעיפים חד פעמיים. ביחס להישג שהציג השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בדמות תוספת של 9 מיליארד ש"ח בשנתיים למשרדו, אמר סמוטריץ' ש"מי שאומר 9 מיליארד – אומר אמת, אבל אנחנו מסתכלים על זה קצת אחרת, יש בהסכם הזה הרבה מאוד מרכיבים והתניות טובות, כדי שהכסף יגיע למקומות הטובים והנכונים". 

עצם המונח "כספים קואליציוניים", שבשפה ההגמונית פירושו – כספים שלא באמת נכון להקצות, אבל בגלל הדמוקרטיה חייבים לשלם שוחד פוליטי כדי שמפלגות הקואליציה יסכימו להצביע בעד התקציב, הפך להיות לא רק נכס רטורי של שר האוצר ופקידי משרדו, אלא גם נטל.  

"חלק מהם, נמצאים בבריאות, חלק נמצאים במשרד לביטחון לאומי, נכונים וצודקים שלא נכון להסתכל עליהם ככספים קואליציוניים", אמר השר. ראש אגף התקציבים גרדוס התקשה גם הוא עם הרטוריקה כשאמר "ההגדרה של מה הוא כסף קואליציוני היא לא חלוטה. האם שוטרים או בריאות או חינוך חרדי זה קואליציוני? מבחינתי זה כסף שצריך לשמור. ההגדרה פחות חשובה". 

ובמילים אחרות, הגידול המתבקש בתקציבי המשטרה, הצורך להקים משמר לאומי ולחזק את שב"ס ומכבי האש כמו גם תנאי השכר של נשות החינוך החרדי הוא צורך לאומי שהפקידות המקצועית מודה כעת שהיא השמיטה והזניחה. בניגוד להסכם הרב-שנתי עם מערכת הביטחון, האוצר והמשרד לבטחון הפנים לא סיכמו על תכניות רב שנתיות ריאליות עם יעדים כמו היקף כוחות השיטור לנפש בישראל, אלא מדובר בתיקון דרמטי שנעשה כעת, וספק אם יצליח להתבצע במהירות הרצויה. זאת במקום הגדלת תקציבים הגיונית בכל שנה, שלא מתבצעת בגלל הגישה האידיאולוגית של "חנק תקציבי".  

סמוטריץ' מתגאה בעת ובעונה אחת בדבר והיפוכו – בהיותו שמרן כלכלי, ובגידול תקציבי משמעותי של 60 מיליארד ש"ח בשנתיים. במקרה זה, השמרנות היא אמת והגידול הוא בפועל קיצוץ בתקציב לנפש, כשמתחשבים באינפלציה וגידול האוכלוסייה.  

מסמך המסגרות של התקציב לא הוצג באופן תקין 

סמוטריץ' הודה לפקידות המקצועית במשרדו בכל האגפים, וטען ללא הרף שבסופו של דבר כל הכספים הקואליציוניים והרגילים מתכנסים כולם למספרים שהציג – 484 מיליארד ב-2023 ו-513 מיליארד ב-2024. גם גרדוס טען שהליך העברת התקציב בממשלה היה תקין ו"כל שר יודע מה התקציב של המשרד שלו". הבעיה היא שעד היום לא פורסם שום מסמך רשמי שמתכנס למסגרות של ההודעות לתקשורת. להיפך, המסמכים שכן פורסמו כוללים טבלה עם גודל התקציב של כל משרד, שסכומם נמוך בעשרות מיליארדים מהמסגרת שלכאורה אושרה.