בניגוד להצהרות של סמוטריץ' לפיה "מסגרת ההוצאה נמתחה עד המקסימום", ביום חמישי יובא לאישור הממשלה תקציב מצומצם יותר מזה שעבר בשנה שעברה. לפי בדיקת 'דבר', למרות גידול נומינלי של כ-30 מיליארד שקלים, כמעט 7%, בניכוי האינפלציה וגידול האוכלוסייה התקציב הריאלי לנפש לא גדל, ואפילו קטן ב-0.5% בהשוואה לשנה שעברה.

על פי פרסומים התקציב של שנת 2023 יעמוד על 484 מיליארד שקלים, לעומת 452 מיליארד שקלים בשנת 2022. על הנייר מדובר כאמור בגידול משמעותי, אלא שלאורך 2022 הייתה אינפלציה של 5.3%. וביחד עם גידול האוכלוסייה הצפוי, שהשנה הוא גדול במיוחד בגלל העלייה המוגברת מאוקראינה ורוסיה, מדובר בקיפאון בגודל התקציב לנפש, ואפילו שחיקה של 0.5% בהשוואה לשנה שעברה.

להשוואה, ב-2020 התקציב הרגיל גדל ריאלית (בניכוי האינפלציה של השנה הקודמת) ב-2% לנפש, ב-2021 ב-4.28%, וב-2022 נבלם הגידול, והוא קרוב ל-0%. נתונים אלה לא כוללים את התקציב המיוחד להתמודדות עם מגפת הקורונה, שמזניק את הגידול ב-2020 ו-2021 אף יותר.

בהשוואה למדינות המפותחות (OECD), מדובר בתקציב מכווץ במיוחד. הפער הענקי מתגלה כשבוחנים את הוצאות "הממשלה הרחבה"  – תקציב המדינה, המוסדות הלאומיים, הרשויות המקומיות והביטוח הלאומי. לישראל חסרים 75 מיליארד שקלים בשנה כדי להשוות את ההוצאה הציבורית לממוצע ב-OECD. כדי להגיע לממוצע המדינות המפותחות באירופה נדרשים 180 מיליארד שקלים.

גודל תקציב 2023 לקוח מהצעת האוצר, שלא פורסמה עדיין רשמית, ולא במקרה. באוצר מעדיפים שההחלטה העיקרית תאושר בפורום מצומצם על ידי ראש הממשלה ושר האוצר בלבד, כששאר השרים וחברי הכנסת עוסקים רק בתקציבים ספציפיים ולא במסגרת הכוללת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התבטא בציבור על כוונתו לשמור על מסגרת תקציב שמרנית, והעביר מסרים לחבריו לקואליציה שמוטל עליהם להתפשר על דרישותיהם התקציביות שמעוגנות בהסכמים הקואליציוניים, שחלק מהן יקוצצו ואחרות יידחו לשנים הבאות. "תוכנית החירום" של נתניהו וסמוטריץ' למאבק באינפלציה היא כבר בלון ללא אוויר, כמו גם הבטחות של הליכוד לחינוך חינם מגיל לידה.

מסגרת שמרנית נחשבת "נעימה לאוזן" של גורמים כלכליים בעולם המערבי, לרבות חברות הדירוג, אבל ממשלת ישראל זוכה לביקורת מגופים אלו ממש, מחשש שהרפורמה המשפטית המתוכננת תגדיל את כוחה של הממשלה בצורה דרמטית על חשבון מערכת המשפט. שינוי זה, כך חוששים בנקים בינלאומיים וכלכלנים רבים, יפגע ביציבות העסקית, יעלה את הסיכון של השקעה בישראל ועלול לגרום לבריחת הון מישראל.

מסגרת תקציב מקוצצת תשפיע לא רק על דרישות קואליציוניות, אלא גם על תת-השקעה עקבית של ישראל בדיור, במבני חינוך ובתחבורה. מציאות כואבת נוספת היא שחיקת השכר במגזר הציבורי, שמקשה על איוש משרות בתפקידים רבים במערכת החינוך, במשטרה ובמערכת הרווחה.

ההזדמנות הכלכלית שבוזבזה

מגפת הקורונה גרמה לרוב ממשלות העולם להגדיל את הוצאותיהן באופן דרמטי, במקביל להגדלתם של גיוסי החוב. גם בישראל גיוסי החוב זינקו, אבל תוכנית ההאצה של המשק הייתה מינורית, כשרוב הכסף הלך לסיוע לעובדים בחל"ת או להחלפת חוב ישן ויקר בחוב חדש וזול יותר.

ההוצאה הציבורית בישראל (מקור: דו"ח החשב הכללי)

כך, ישראל היא בין המדינות הבודדות שצמצמו את חובותיהן בהשוואה לתוצר, קרוב לשיעורם בתחילת 2020. צדה השני של ההצלחה בהורדת החוב הוא חנק תקציבי מתמשך. תקציב המדינה ייכנס לתוקף, במקרה הטוב, במאי – כלומר קיצוץ בפועל של כ-8 מיליארד שקלים לפחות בשל כללי התקציב ההמשכי שילווה את ישראל עד אפריל לפחות.

מדינות מפותחות אחרות ניצלו את המשבר הכלכלי כהזדמנות להתניע שינויים שרצו לממש בכל מקרה, בייחוד בתחום המעבר לאנרגיה נקייה, שזכו לתמיכה תקציבית גדולה בארצות הברית ובאיחוד האירופי.

ההוצאה הציבורית בהשוואה בינלאומית (מקור: דו"ח החשב הכללי)

בישראל המספרים הפיננסיים נראים טוב, אבל החיים עצמם קצת פחות. עם צפיפות גבוהה בכבישים, פיגור משמעותי אחר יעדי האנרגיה הנקייה, פערי השקעה גדולים בבריאות ובחינוך בין המרכז לפריפריה ומחסור משמעותי בהיצע דיור, משבר הקורונה היה פספוס הזדמנות לאתחול של השקעה ציבורית מאסיבית בריבית נמוכה במיוחד. ההשקעות הללו נדרשות לא פחות גם כיום, אך גיוס חוב כדי לממן אותן התייקר.

תקציב 2024, שאמור לעמוד על כ-513 מיליארד שקלים, מהווה גידול נומינלי של קצת יותר מ-6%. אם הגידול הטבעי והעלייה מסתכמים בערך ב-1.7%-2% בשנה, השאלה הגדולה היא קצב האינפלציה. רק עליית מחירים של פחות מ-4% ב-2024 תאפשר גידול ריאלי בתקציב לנפש.

משרד האוצר משחק על מגרש ריק

גם במערכת הבחירות וגם כיום אין שיח פוליטי משמעותי על גודל התקציב, אף שמדובר בהחלטה קריטית לגבי איכות חייהם ומצבם הכלכלי של חלק ניכר מאזרחי ישראל. היעדר שיח פוליטי על התקציב לא רק נדחק לשוליים בשל המאבק בעד ונגד הרפורמה במערכת המשפט או תשומת הלב לעלייה בהתקפות הטרור.

הסיבה הנוספת, העגומה יותר, היא היעדר מחלוקת אמיתית בנושא. "ממשלת השינוי" העבירה חוק תקציב אחד בלבד, שבשורתו הראשית הייתה צמצום הסיוע ליחידים ולעסקים להתמודדות עם משבר הקורונה. מבחינת פקידי האוצר, שתומכים באופן עקבי בתקציב מצומצם, אין הבדל גדול בין הגיבוי הנרחב שהם קיבלו משר האוצר הקודם אביגדור ליברמן לנוכחי בצלאל סמוטריץ'. לשניהם גישה כלכלית דומה, שמעדיפה מסגרת תקציב רזה. אין בכנסת כיום כמעט שום חבר כנסת שחולק על כך. גם אלו שחושבים אחרת, מנוטרלים מהשפעה בשל אופן קבלת ההחלטות על התקציב.

מה שנותר הוא לקבוע איזה משרד יצליח למשוך את השמיכה הקצרה קצת יותר אליו, ללא כל ויכוח על ההחלטה הקריטית – גודל התקציב המדינה עצמו. שליטת האוצר בקביעת גודל התקציב, תוך הרחקת נבחרי הציבור ממעורבות בהחלטה, פוגעת בדמוקרטיה לא פחות משינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים.