שווי מניות הבנק פירסט ריפאבליק ירד אתמול (רביעי) אל מתחת למיליארד דולר, לעומת כ-40 מיליארד דולר בסוף 2021. רק השנה המניה איבדה 95% מערכה והבנק נראה קרוב להתמוטטות. הבנק סבל השנה מבריחת פקדונות של כ-100 מיליארד דולר ברבעון הראשון וספק אם יוכל להתאושש מכך. כיום הבנק מתמודד עם חור של כ-70 מיליארד דולר בפקדונות באמצעות הלוואות קצרות טווח, לאחר שזכה לפקדונות בגובה 30 מיליארד דולר מקבוצת בנקים גדולים בעידוד הממשל האמריקאי.
בנק פירסט ריפאבליק הוא בנק אזורי הפועל בעיקר באזורי החוף בארצות הברית. הבנק נהנה מתיקונים בתקופת ממשל טראמפ, שצמצמו את דרישות הרגולציה על בנקים שאינם בנקים גדולים, בעלי פקדונות של 250 מיליארד דולר ומטה. אם יקרוס, הוא עלול לעודד בריחת פקדונות מבנקים נוספים, בתהליך שיכול לערער את כלל המערכת הבנקאית האמריקאית.
עמידה ב'מבדקי לחץ' של רגולציה זו הייתה יכולה להייטיב את מצבו של הבנק, אך לא בטוח שהייתה מצילה אותו. בעשור האחרון נעשו רק שני מבדקים לבנקים לגבי הסיכונים לעליית ריבית ושניהם היו ברף נמוך יותר מרף הריבית של הפדרל ריזרב, שעומדת כיום על 5%.
עליית הריבית משמידה את יציבות הבנקים בארה״ב
עליית הריבית הנוכחית מגיעה לאחר שנים ארוכות של ריבית אפסית. במהלך שנים אלו, נהגו בנקים רבים לרכוש ניירות ערך שנחשבים לבטוחים יחסית לטווח ארוך, כמו אג"ח מגובה משכנתאות ואגרות חוב לטווחים שונים. נכסים אלה עדיין בטוחים, במידה והמחזיקים בהן יכולים להמשיך להחזיק בהם עד הפדיון. לעומת זאת, אם הם נדרשים למכור אותם כדי להשיג מזומן באופן מיידי ערכם נפגע משמעותית.
כך למשל, אם אגרת חוב נמכרה לפני שנה בכ-98 סנט, כיום בעבור דולר בעוד שנתיים, הרי שהעלאת הריבית של הפד מאפשרת לרכוש חלופות דומות בכ-95 סנט לפדיון בעוד שנה. לכן, גם ערך האגרות הוותיקות יורד בהתאמה. כך, מי שיחזיק בהן עד לפדיון בעוד שנה יהנה מרווח קטן, אך מכירה כיום תיאלץ אותו לשאת בהפסד.
ממבט מצרפי, עליית הריבית מאפשרת לציבור המשקיעים למשוך פקדונות בנקים ולהעביר אותן לקרנות כספיות (MMF) שמשתמשות במגוון מכשירים פיננסיים, כולל הלוואת הכספים לפדרל ריזרב (עסקאות ריפו הפוכות), מה שמקטין את סך הפקדונות במערכת הבנקאית כולה.
עליית הריבית בעצם מייצרת איום של כדור שלג שיכול למוטט את המערכת הבנקאית. היא כבר גרמה להפסדים פוטנציאליים של מעל 600 מיליארד דולר בתיק ניירות הערך של הבנקים. ההפסד הפוטנציאלי הופך לממשי אם הבנק חווה בריחת פקדונות ונאלץ למכור את תיק ניירות הערך לפני הפדיון. מכירה כזו לוחצת את שערי ניירות הערך כלפי מטה ומגדילה את ההפסד הפוטנציאלי של שאר הבנקים. בנקים שנאלצים למכור ניירות ערך גורמים גם הם להפחתת כמות הפקדונות בכלל המערכת הבנקאית, ומגדילים את הסיכוי לבריחת פקדונות בבנקים נוספים.
לבנקים האמריקאים אין הרבה אפשרויות. אמנם, בנקים בודדים יכולים לגדר את הסיכון אך לא כולם, פשוט כי לא יהיה מול מי לגדר אותו.
חלופה נוספת, בה רוב הבנקים האמריקאים לא נוקטים, היא העלאת ריבית דרמטית על פקדונות, כך שיותר פקדונות יהפכו ל"נעולים" במערכת לתקופות ממושכות. נקיטת צעד זה יכול לצמצם את בריחת הפקדונות, אך יעלה את עלויות המימון של הבנקים ויצמצם את רווחיהם. תכניות הסיוע הנוכחיות של הפדרל ריזרב לא יכולות למנוע את הסכנה, כשהמדיניות שלו לגבי הריבית היא הגורם המרכזי להתנפחות הסיכון למימדי ענק.
מחקר: 186 בנקים אמריקאים בסכנת התמוטטות
בחודש מרץ פורסם מחקר בשם "צמצום מוניטרי ושבריריות הבנקים ב2023" המונה 186 בנקים בסיכון להתמוטטות עקב בריחת פקדונות אפשרית. לפי המחקר, שווי השוק של תיק ניירות הערך המוחזקים בבנקים ירד ב-2.2 מיליארד דולר לעומת שווים הפוטנציאלי, בתרחיש של החזקה עד לפדיון.
לפי החקיקה הקיימת, כל פקדון בבנק אמריקאי מבוטח עד גובה של 250 אלף דולר, אך עסקים רבים וגם משקי בית מחזיקים פקדונות בסכומים גבוהים יותר. ביטוח פקדונות נועד למנוע "ריצה אל הבנק", מפני שהוא מבטיח כיסוי לכסף גם אם הבנק יקרוס. לפי המחקר, ב-186 בנקים ישנו יחס גבוה בין הפקדונות הלא מובטחים לבין ההון העצמי של הבנק.
לרשויות המוניטריות בארצות הברית, כמו הסוכנות לביטוח פקדונות והפדרל ריזרב, יש יכולת ליצור למעשה ביטוח פקדונות בלתי מוגבל. במידה מסויימת, ההסדרים לחילוץ הבנקים שקרסו כמו סיליקון ואלי בנק, וסיגנצ'ור בנק היוו ביטוח בלתי מוגבל שכזה באורח בלתי רשמי, בו כל המפקידים זכו לחילוץ מלא, ורק בעלי המניות והחוב של הבנקים הקורסים איבדו את שווי אחזקותיהם.
הסיבה המרכזית שמונעת מהם להציע זאת כיום רשמית, היא הידיעה שמימוש ביטוח כזה נושא סיכון מוסרי – העברת מסר להנהלות הבנקים שמותר לא לגדר את הסיכונים שהם לוקחים כדי להגדיל רווחים, בזמן שהקופה הציבורית תכסה את ההפסדים שלהם, אם הסיכונים יתממשו והבנק יתמוטט.
התוצאה של המדיניות הנוכחית היא אפליה לרעת בנקים קטנים, בהם קריסות מתרחשות ללא כל פיצוי, לעומת בנקים בינוניים וגדולים שזוכים לחילוץ, או לפחות לכיסוי פקדונות.
הרגולציה הישראלית קשוחה יותר ומביא ליציבות הבנקים במחיר של יקור דרמטי של האשראי לציבור הישראלי
בישראל, למשל, רגולציית הבנקים היא שמרנית יותר מאשר בארצות הברית וקובעת לבנקים כיצד יש לחשב את הסיכונים של אחזקות שונות, שקובעים את גובה ההון העצמי הנדרש של הבנק, שיכול לספוג הפסדים.
בארצות הברית הבנקים רשאים לסווג את דרגת הסיכון של אחזקות שונות בעצמם, מה שמאפשר להם לקחת סיכון מוגבר, ללא הגדלת ההון העצמי. בחסות רגולציה שמרנית זו והתחרות המצומצמת בין הבנקים בישראל, הגדלת הריבית בישראל גורמת לצמיחה אדירה ברווחי הבנקים, ללא כל מאמץ מצידם, על חשבון הציבור הרחב.
