האחד במאי, חג הפועלים הבינלאומי, המצוין היום (שני) שם במרכזו סולידריות בין ארגוני עובדים ומאבק למען תנאי עבודה טובים יותר. 137 שנה אחרי מהומות היימרקט בשיקגו בעקבותיהן נקבע היום, מנהיגים של ארגוני עובדים מסביב לעולם ממשיכים להיאבק על זכויות במקום העבודה, דמוקרטיה וזכויות אדם.

בריטניה

מיק לינץ': לא מרקסיסט, איש מעמד הפועלים

מיק לינץ', המזכיר הכללי של ארגון עובדי הרכבות והתחבורה בבריטניה, המאגד מעל 80 אלף עובדים, הפך בשנה האחרונה ממנהיג עובדים לכוכב תקשורת. כמנהיג ארגון העובדים הגדול ביותר ברשת הרכבות הבריטית, לינץ' ניצב במרכזו של אחד מהמאבקים הבולטים בגל סכסוכי העבודה שפוקד את בריטניה בשנה האחרונה.

מיק לינץ', מזכ"ל ארגון עובדי הרכבות והתחבורה בבריטניה (צילום: Steve Eason/wikipedia)

במספר הופעות שנונות בערוצי התקשורת בבריטניה, הידועים ביחסם העוין לאיגודי העובדים, צבר לינץ' עדת מעריצים בזכות תשובותיו העוקצניות, ספק אדישות, לשאלות המגישים. לינץ' לא חסך ביקורת מהממשלה בראשות המפלגה השמרנית, מהאופוזיציה ממפלגת הלייבור, מחברות הרכבות וממגישי החדשות. לא בכדי, במקום להגיע בעצמם, שלחו שרי תחבורה שונים את סגניהם להתעמת עם לינץ' בתקשורת.

באחד המקרים, ריצ'רד מדלי, מגיש התכנית הפופולרית 'בוקר טוב בריטניה', נותר המום בעקבות תשובה שקיבל מלינץ': "ריצ'י אתה באמת ממציא שטויות יוצאות דופן לפעמים". התשובה הגיעה לאחר גיחוך קל משאלה של מדלי: "האם אתה מרקסיסט שרוצה לחרב את הקפיטליזם?" בהמשך הריאיון ענה לינץ' ברצינות: "לא, אני לא מרקסיסט, אני נציג נבחר של ארגון ה-RMT. אני איש מעמד-הפועלים שמוביל סכסוך עבודה על משרות, שכר, ותנאי עבודה. זה לא קשור למרקסיזם אלא לסכסוך עבודה".

בדוגמה נוספת מריאיון שנעשה לסרטון ויראלי, לינץ' השתומם משאלותיה של מגישת סקאי ניוז, קיי ברלי: "השאלות שלך גובלות בנון-סנס". ברלי שאלה את לינץ' מה יכלול קו השביתה של עובדי הרכבות, במסגרתו השובתים מעודדים עובדים שתכננו להגיע לעבודה, לא לעשות זאת, ובכך רמזה על אלימות אפשרית של השובתים. במהלך הריאיון לינץ' צולם על רקע קו השביתה בתחנת יוסטון בלונדון, בו נראו מספר עובדי רכבת עומדים בשלווה עם שלטים ודגלים. כתגובה לשאלה, הוא גיחך, הפנה את מבטו לאחור ואמר: "ובכן, הביטי, הנה זה, וזה מה שזה כולל", בלגלוג מרומז על חוסר השחר בטענת המגישה.

ארצות הברית

שרה זיף: שותפה בהעברת חוק הדוגמנות הקטינות ומנהלת קמפיין לזכויות עובדי תעשיית האופנה

שרה זיף היא דוגמנית הפועלת בעיר ניו-יורק, המקימה והמנכ"לית של 'ברית הדוגמניות', ארגון הפועל לעיגון זכויות העובדים בענף האופנה המעסיק רק בעיר ניו-יורק כ-180,000 עובדות ועובדים. כחלק מפעולתה בארגון היא הייתה שותפה בהעברת חוק הדוגמניות הקטינות, שמחיל כללים להגנה על דוגמניות ודוגמנים קטינים, פעלה למניעת מגפת האלימות המינית בתעשייה, ולסיוע לנפגעות.

מייסדת ברית הדוגמניות שרה זיף נואמת במעמד הגשת 'החוק עובדות תעשיית האופנה' (מימין לשמאל: קארן אולסן, שרה זיף, הסאנטור בראד הלוימן) (צילום: דוברות הסאנטור בראד הולימן)

זיף עצמה הגישה בחודש אפריל תביעה כנגד פבריציו לומברדו, בכיר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה ושותף לשעבר של הארווי ויינשטיין, שאף שימש כשושבין בחתונתו של לומברדו, על כך שאנס אותה בשנת 2001 כשהייתה בת 19.

לפי התביעה, סוכניה של זיף קבעו לה פגישה עם לומברדו בנוגע לאפשרות שתפתח בקריירת משחק. לומברדו הזמין אותה להקרנת סרט של החברה מירמיקס בה כיהן כמנהל בכיר, ולאחר ההקרנה הציע לה לבלות בבר בבית המלון שלו יחד עם הארווי ויינשטיין, אז אחת הדמויות החזקות ביותר בהוליווד. אך במקום לבר, לומברדו לקח אותה לסוויטה שלו ושם אנס אותה. "לקח לי מעל עשרים שנה לעבד את זה," אמרה זיף בריאיון לניו-יורק טיימס לקראת הגשת התביעה, "לא יכולתי אפילו לדבר על כך בשנים הראשונות ובטח שלא לנקוט בפעולות משפטיות".

לצד התביעה, זיף ממשיכה במלוא המרץ בפעילות 'ברית הדוגמניות'. בשנה האחרונה היא מובילה, יחד עם בראד הולימן מסנאט מדינת ניו-יורק, את הקמפיין להעברת החוק לזכויות עובדי האופנה, שיבטיח זכויות עובדים בסיסיות בתעשייה. החוק כולל דרישות שנראות טריוויאליות כגון חוזים בשפה ברורה המפרטים מפורשות את תנאי השכר והיקף העבודה ותשלום עד ל-45 ימים מתום העבודה. התעשייה מקיפה כ-180,000 עובדים בעיר ניו-יורק המהווים 6% מכוח העבודה. שבוע האופנה בניו-יורק לבדו מייצר הכנסות בשווי 600 מיליון דולר בשנה.

ברנדון ג'ונסון: ממורה ומאגד עובדים, לראשות העיר שיקאגו

ברנדון ג'ונסון הוא מורה שהפך למאגד עובדים. כעת, לאחר שניצח בבחירות בתחילת אפריל, הוא ראש העיר הנכנס של שיקאגו, העיר השלישית בגודלה בארה"ב. הקשר שלו למעמד העובד הדוק ושרוג בסיפור חייו. הוא גדל בדירת שלושה חדרים יחד עם הוריו ותשעת אחיו. אביו עבד כאיש דת בכנסייה בה ג'ונסון התנדב לאחר שסיים תיכון. בהמשך, החל לעבוד כמורה בשיקאגו ובמעלה הדרך נעשה למארגן עובדים בארגון המורים של שיקאגו.

ברנדון ג'ונסון. מורה ומאגד עובדים בעברו, היום ראש עיריית שיקאגו (צילום: TDKR Chicago 101/wikipedia)

במהלך הקמפיין אמר ג'ונסון שהוא לוקח השראה ממנהיג התנועה לזכויות האזרח, מרטין לות'ר קינג, שקשר את האפליה הגזעית נגד שחורים לאי השוויון והניצול הקשים בארה"ב.

כפתרון לסוגיה שעמדה במוקד מערכת הבחירות, הפשע הגואה בעיר, ג'ונסון הציע גישה מונעת פשע דרך הרחבת ההשקעות בתעסוקה, חינוך, ובריאות הנפש. את המימון להשקעות ג'ונסון ישיג דרך מיסוי שמכוון אל הקצה העליון של סולם ההכנסה והעושר, בין היתר על מכירות נכסי נדל"ן יוקרתיים והעברות פיננסיות.

מצרים

חאלד אל-באלשי: הבטיח להשיב את עצמאות אמצעי התקשורת

בחירתו של חאלד אל-באלשי לראשות ארגון העיתונאים במצרים בחודש המרץ האחרון, הפתיעה את תומכיו באותה מידה שהפתיעה את מתנגדיו. אל-באלשי, העורך הראשי של האתר האופוזיציוני 'דארב', ניצח ביתרון דחוק את חאלד מרי, שנתמך על ידי עיתונים וערוצי תקשורת הנשלטים על ידי הממשלה.

חאלד אל-באלשי ראש איגוד העיתונאים במצרים (AP Photo/Amr Nabil)

המלחמה נגד היחס הדכאני של הממשלה המצרית לעיתונאים עמדה במוקד הקמפיין של אל-באלשי, שהבטיח שישיב את קולה העצמאי של התקשורת אל מול השליטה הממשלתית. כחלק מהמאמץ למנוע מאל-באלשי להיבחר, הבטיח יריבו מרי את הגדלת התשלום החודשי של הארגון לחבריו, המגיע מהמדינה, בכ-600 לירות מצריות שהן כ-20 דולרים. משכורות העיתונאים עומדות על כ-150 דולרים לחודש, כך שמדובר בהעלאה משמעותית. אל-באלשי אף העיד בריאיון לאתר החדשות הלונדוני, מידל איסט איי, שכלי התקשורת הממשלתיים מנעו מעובדיהם להשתתף בכנסי הבחירות שלו.

פעולות אלו הביאו את כולם, כולל אל-באלשי, לצפות לניצחון של מועמד הממשלה מרי. "הבנתי שאני הולך לנצח רק שבוע לפני הבחירות עצמן." הוא אמר בריאיון, "המצביעים רצו להביע את זעמם בנוגע לתנאים המקצועיים והפיננסיים".

הדיכוי כלפי אל-באלשי ועמדותיו האופוזיציוניות התחיל הרבה לפני קמפיין הבחירות. בספטמבר 2020, חצי שנה לאחר השקת 'דארב', נעצר אחיו של אל-באלשי, כמאל, בחשד להתכנסות בלתי חוקית. האחים טענו שמדובר באיום כלפי חאלד ופעילותו באתר. האתר עצמו נחסם במצרים באפריל של אותה השנה, חודש לאחר השקתו. הגישה הדכאנית של הממשלה לא בלעדית ל'דארב' של אל-באלשי, עיתונאים רבים במצרים הושלכו לכלא ותאגיד התקשורת 'שירותי התקשורת המאוחדים', הידוע כזרוע התקשורת של הממשלה, השתלט על רבים מאמצעי התקשורת הפרטיים.

צרפת

מריז לאון וסופי בינה: הנהגה נשית בארגוני העובדים הגדולים במדינה

חג הפועלים בצרפת ייחגג בסימן הובלה נשית; עד לפני חודש וקצת, מעולם לא הובילה אישה את אחד מארגוני העובדים הגדולים במדינה; כיום, נשים מנהיגות את שני הארגונים הגדולים ביותר, המקיפים יחד מעל למיליון וחצי חברים. בסוף חודש מרץ, הקונפדרציה הכללית לעבודה, הארגון השני בגודלו, בחר את סופי בינה למנהיגה. פחות מחודש לאחר מכן, לורן ברגר, ראש הארגון הגדול במדינה, הקונפדרציה הצרפתית-דמוקרטית לעבודה, הודיע שיפרוש בחודש יוני ושסגניתו, מריז לאון, תוביל את הארגון במקומו.

מריז לאון, מנהיגת הקונפדרציה הצרפתית-דמוקרטית לעבודה (צילום: Anne Bruel/wikipedia)

בינה ולאון נכנסות לתפקידן בתקופה סוערת בה ארגוני העובדים בהנהגתן מובילים את מחאות הענק נגד המהלך של נשיא צרפת עמנואל מקרון להארכת גיל הפרישה. בהיעדר רוב, מקרון העביר את הצעד בהליך עוקף-פרלמנט, שהחריף את הביקורת נגדו. בעקבות הצעד ושבועיים לאחר בחירתה, בינה הודיעה על מספר צעדי מחאה, ביניהם מחאות ענק באחד במאי.

בינה, האישה הראשונה בצרפת להוביל ארגון עובדים גדול, זכתה בבחירות ב-31 מרץ, בניסיונה השלישי. היסטוריית הפעילות שלה למען עובדים התחילה כשהייתה בת 15, כשהשתתפה בפעילות ארגון העובדים הצעירים הקתולים. מאז הייתה פעילה בשלל קמפיינים וארגונים, כשב-2013 הצטרפה לקונפדרציה הכללית לעבודה, הנחשבת לרדיקלית בין ארגוני העובדים הגדולים.

סופי בינה, האישה הראשונה בצרפת להוביל ארגון עובדים גדול (צילום: CGT/wikipedia)

לאון הגיעה לאיגוד העובדים בעקבות אסון מפעל AZF בטולוז שגבה את חייהם של 31 עובדים בשנת 2001. היא פעלה לחיזוק זכויות נציגיי העובדים בדיונים על סוגיות של סיכונים תעשייתיים והגנה סביבתית. במעלה הדרך היא פעלה בפדרציית עובדי הכימיה והאנרגיה, חלק מהקונפדרציה הצרפתית-דמוקרטית לעבודה. ב-2018 נבחרה לסגנית המזכיר הכללי.