בעיתונים של בוקר יום חמישי, ה-9 במרץ הוצגו תמונות לא שגרתיות – גדרות תיל ושקיות מלט הועמדו בכניסה למתחם משרדים באזור תעשייה בירושלים, ובחוץ נעמדו מאות מפגינים זועמים שזרקו דולרים על עובדי המשרד, שניסו לשווא להימלט מההמון הזועם אל תוך המשרדים הנצורים. שלט עצום נפרש על הבניין ממול, שנכתב עליו באנגלית "פורום קהלת קורע את ישראל", וברקע נשמעו צעקות "בושה".

הכניסה למשרדי פורום קהלת שנחסמה במחאה על הרפורמה במערכת המשפט (צילום: פלאש90)

פורום קהלת, 'מכון מחקר ומעשה' ניאו-שמרני שהיה מוכר למעטים עד תחילת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, הפך במהירות לאחד היעדים של אותה מחאה. אחרי ההפגנה וחסימת הכניסה במרץ, התפרצה למשרדיו קבוצת פעילות מקבוצת 'שוברות קירות' במחאה על המדיניות החברתית שלו; תכנית התחקירים 'זמן אמת' בכאן 11 הקדישה פרק שלם למעורבותו ברפורמה המשפטית ולעמדותיו החברתיות; חשבון טוויטר אנונימי בשם "דו"ח קהלת" החל להעלות טעויות וסתירות אקדמיות בניירות העמדה שלו; ובמקביל, שורת הודעות ומאמרים מטעם הפורום תיארו את אנשיו כקורבנות לרדיפה עקב עמדותיהם ופעילותם.

פרופ' יוסי דהאן, מהמבקרים הבולטים של הפורום בשנים האחרונות, מתבונן בסיפוק על השינוי ביחס הציבורי למכון, אבל לא שוכח שגם המחנה הליברלי אימץ את עמדותיו בעשור האחרון.

"אחת מתוצאות הלוואי המבורכות של המחאה נגד ההפיכה המשטרית היא ש'פורום קהלת' הפך למותג רעיל. זה אותו פורום שבעבר רבים בעיתונות הכלכלית שימשו כאנשי יחסי הציבור שלו כשקידמו אותו ורעיונותיו".

לדברי דהאן, פרופסור למשפטים, ראש החטיבה לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן וממייסדי מרכז אדוה למחקר חברתי, רוב העיתונות הכלכלית התעלמה מפועלו של הפורום ונתנה לו ולרעיונותיו במה נרחבת. לכן, אחרי שנים בהן הרגיש שהוא כותב בעיקר לעצמו ולחוג מצומצם של פעילים בעלי השקפת עולם זהה לשלו (בדף הפייסבוק שלו, ובטורים באתר 'העוקץ'), הוא מרגיש שמחה, אבל משתדל לא להיות יהיר. "זה לא עומד להסתיים", הוא אומר. "יש להם כסף, יש משרות, יש אידיאולוגיה – הם יבנו את עצמם מחדש".

פרופ' יוסי דהאן (צילום: המרכז האקדמי למשפט ולעסקים/ ויקימדיה)

הדברים התחדדו לו היטב באירוע בו השתתף כמה שבועות לפני תחילת המחאה במכון ון ליר בירושלים, שבאחד מהפאנלים בו, בנושא מדיניות החינוך בישראל, השתתפו גם נציגי הפורום. "היה ויכוח שלם אם להזמין אותם, מכיוון שזה אומר לתת במה לעמדות שלהם", אומר דהאן, "אלו עמדות שצריך לדעת להתמודד איתן, לא מספיק לצעוק 'הם נבלות'".

דהאן, חוקר מדיניות חינוך ותיק, שאף פרסם ספר בנושא, קורא את המסכמים של הפורום בנושא מזה שנים. למרות ההילה האקדמית שהפורום מסב לעצמו, הוא מגדיר את המסמכים שהוא מוציא מגמתיים ורשלניים, גם יחסית למרכז מחקר בעל אג'נדה. "אחד הדברים המדהימים לגביהם", הוא אומר, "זה שלאף אחד מהמחברים שלהם אין ידע מחקרי בתחום".

"לפאנל שעוסק בחינוך הגיע רק אדם אחד שלומד מדיניות חינוך, אבל הדובר המרכזי היה ד"ר יצחק קליין, שהוא איש מדיניות ציבורית – וזה חוזר על עצמו גם בתחום עולם העבודה והרווחה. כשקוראים את המסמכים מבינים את זה מהר מאוד. אלה אנשים שלא מחוברים לספרות שהם כותבים עליה. אם כן, אז באופן סלקטיבי שמקדם את האג'נדה שלהם".

דהאן טוען שאי אפשר להגדיר את קהלת מכון מחקר, אלא יותר מרכז איסוף של תכנים, שיכולים להיות אקדמיים, כדי לשרת מדיניות מסוימת, בדומה לאחיו הגדולים בארצות הברית שמשרתים את המפלגה הרפבוליקאית, כמו הריטג' וקאטו, שמזוהים עם הימין הקיצוני והליברטריאני. אף שמקורות המימון והפעילות לעתים זהה, דהאן מבדיל את קהלת מקרן תקווה – גוף ימני שמרני חדש יחסית, שמטרתו להעשיר את עולם הספרות והתרבות העיונית השמרנית ולהכשיר כלכלנים ומשפטנים צעירים ברוח השמרנות החדשה, כמו הפורום הישראלי למשפט וחירות, שממנו הגיע שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה.

"אלו פשוט העתקות של מסמכי עמדה של רפובליקאים", אומר דהאן. "הם כל כך מוטים, שלא מאוזכרים בהם מחקרים גדולים שטוענים אחרת, או שמובאים בהם מחקרים לא עדכניים באופן בוטה. מקור ההשראה שלהם הוא הימין השמרני. רואים את זה מצוין בתחום החינוך. כל מה שקיים שם מגיע לכאן אחרי כמה זמן: שיטת השוברים, הפרטת בתי ספר, הכנסת עקרונות של תחרות לתחום החינוך ופגיעה בזכויות המורים – הכול מיובא לכאן, גם אם הם לא מדגישים את זה וזה ארוז במעין מחקר מקומי".

לדבריו, כדי להבין את עומק האג'נדה, חובה לצלול למסמכים שלהם. "הדברים שייאמרו ברוב הכנסים והראיונות בתקשורת תמיד יהיו רכים יותר וידידותיים יותר, אבל המהות היא במה שכתוב. מכונות יחסי הציבור שלהם יודעות טוב מאוד לא להרגיז אף אחד".

הפעולה של קהלת יותר מכוונת לאקדמיה או ללובי? מה מייחד אותם?
"הם מוסד מורכב. בתחום הכלכלי אפשר להתנגד לעמדות שלהם, אבל הם כותבים ניירות סבירים. מיכאל שראל, ראש המחלקה הכלכלית שלהם, הוא בנאדם רציני. הוא אמנם מחזיק בדעות ימניות קיצוניות בתחום הכלכלה, אבל בקורות חייו יש דוקטורט בהארוורד והוא משתדל להתעמק במחקר. כשאני מסתכל על המחקרים שלהם בקשר לעולם העבודה, החינוך או הרווחה – זה הרבה פחות רציני, אפילו ממש אידיאולוגי.

"אין שם מומחים בתחום, והמעטים שיש – כל מה שמעניין אותם זה לדחוף אג'נדה. זה מערך ייבוא, והדוגמה הבולטת האחרונה היא הניסיון להביא לפה את חוקי 'הזכות לעבוד' שמטרתם לפגוע בזכות השביתה וההתאגדות, כפי שראינו אותם בהצעת החוק של רוטמן לפני כמה חודשים, שנבלמה בסוף על ידי הליכוד וההסתדרות".

אז זה רק מכון תרגום?
"זה תרגום עם אדפטציה. אי אפשר להביא את הדברים אחד לאחד, כי ישראל שונה מארצות הברית, ומה שהם עובדים בו זה ההתאמה, אבל זה רק חלק מסוים מהסיפור. מה שמאפיין את הפורום יותר מכל זה הכוח הפוליטי האדיר שלו. אדם כמו ניר ברקת זה אדם שמגייס עבורם כסף ומקדם את המסמכים שלהם, קטי שטרית בעצמה אמרה שהיא מקבלת את כל הניירות שלה מפורום קהלת.

"אבל בסופו של דבר, הכול מגיע בחסות מלאה מלמעלה. בלי נתניהו ופתיחת הדלתות שהוא אפשר לפורום – זה לא היה עובד. הם משרתים אותו והוא אותם, והם משתלבים בדיוק בתוכנית הגדולה שלו – פירוק הדמוקרטיה הישראלית למען ביצור שלטונו".

הם טוענים שהם מכון מחקר לכל דבר. מעסיקים חוקרים, למסמכים שלהם יש נראות רצינית שמגובה בציטוטים אקדמיים רבים.
"זו נקודה מעניינת שצריך להתעכב עליה. לאחרונה הסמנכ"ל שלהם, רם בר-יושפט, כתב ב'מקור ראשון' מעין מאמר זעקה שרודפים את הפורום על לא עוול בכפו. הוא כתב שהם בסך הכול מכון מחקר שרוצה מדינה יהודית עם חירויות פרט. אבל כשאנחנו מסתכלים על ההפיכה המשפטית שהם ממוביליה, אז אביעד בקשי מהמחלקה המשפטית בפורום הוא נציג הליכוד בדיונים אצל הנשיא. זה מכון מחקר ניטרלי שמקדם חירות?"

ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

אז הם לא שמרנים?
"שמרן רציני, או אפילו ליברטריאן רציני, כמו פרידריך האייק או מילטון פרידמן, בחיים לא היה מסכים שלמדינה יהיה כל כך הרבה כוח. האייק הכי חשדן כלפי מושגים כמו עיקרון הרוב, וכתב על כך שצריך לדעת גם להגביל את המדינה, דרך חוקה וכו'. אגב, גם מדיניות האוצר, כמו שאנחנו רואים בכללי ההוצאה למשל, מטרתה להגביל את הפוליטיקאים. יריב לוין אמר בעצמו בערוץ 14 שהוא רוצה שתהיה רשות אחת ללא איזונים ובלמים. שהיא תקבע הכול. זה הדבר הכי נורא שליברטריאן יכול לשמוע".

פרופ' עומר מואב, מהכלכלנים הימנים הבכירים בישראל והתומכים הגדולים של הפורום, יצא נחרצות נגד המקום שהפורום לקח ברפורמה. אפשר להאמין לזה?
"עומר מואב הוא יריב שלי, אבל אני מאמין לחלוטין שהוא חושש מהפיכה משטרית. זה לא קשור לימין או שמאל כלכלי. כל אדם הגון צריך לחשוש שמבטלים פה את הדמוקרטיה, שמבטלים פה את עיקרון הפרדת הרשויות. זה לא פלא ששראל, שעוקף את מואב מימין בעמדותיו הכלכליות, לקח לו הרבה זמן, אבל בסוף הודיע שהוא שמתנגד".

בתור מי שמבקר את הפורום על מכונת יחסי הציבור שלו, אתה לא מרגיש שזה עוד חלק ממנה?
"יש פה היבט סוציולוגי. שראל לא יכול יותר, בתור יושב ראש של מחלקה כלכלית, לשתוק מול 300 כלכלנים בכירים שחתמו נגד ההפיכה. זה המילייה שלו. מצד שני, הוא גם לא כמו אבי שמחון, שיצדיק כל מהלך שנתניהו יכריז עליו".

"בעבר הם הוציאו מסמכים עם הסמל שלהם, עכשיו הם יודעים שתהיה התנגדות"

דהאן מזכיר שקהלת היו בין המקדמים העיקריים של חוק הלאום, שעבר ב-2018, אך אז הצליחו להישאר בעיקר מאחורי הקלעים. "הם יצרו חוק יסוד שמממש באופן המובהק ביותר את עולם הערכים שלהם. ליברטריאן אמיתי לא יוכל להסכים לדבר כזה", אומר דהאן, "אבל זה הכיוון של אביעד בקשי, של הציונות הדתית והחרד"לית. מבחינה סוציולוגית, הפורום ורבים מעובדיו מזוהים עם הציונות הדתית, ועם ימין לאומני שמשולב בימין כלכלי ואנטי-פמיניסטי. לא סתם רוב הצעות החוק, כמו הפגיעה בזכות ההתארגנות והשביתה של רוטמן, הגיעו מהציונות הדתית, שהיא הסמן הימני הקיצוני של המפלגה הרפובליקאית בישראל היום".

הופתעת מעוצמת האש נגדם?
"במידה. אנשים באמת ראו שיש מישהו שעומד מאחורי כל מה שקורה, וזה היה רגע אדיר. אני שנים כבר כותב עליהם אבל הרוב לא מקשיבים. 'פורום משהו… מורכב מדי'. ופתאום הכול רעד. יש גם דימוי כזה שהם מין גוף חשאי שמושך בחוטים ומתפעל את כל השחקנים המרכזיים הפוליטיים ועכשיו הוא נחשף. זה צורך מסוים שיש למחאה. ב'הארץ' נחשף שהם הפיצו מערכי שיעור על ההפיכה המשטרית, אבל לא ציינו שזה פורום קהלת.

"בעבר לא הייתה להם שום בעיה להוציא מסמכים עם הסמל שלהם, עכשיו הם יודעים שאם יהיה כתוב על זה 'פורום קהלת' תהיה מיד התנגדות. אני חושב שזה גם קשור לאתוס האינדיווידואליסטי הקיצוני שפשה מאוד בשנים האחרונות ונמצא בירידה מסוימת. אבל זה לא הסוף. פעם אתה מנצח, פעם אתה מפסיד. המכונים המקבילים שלהם בארצות הברית לא מפסיקים לעבוד כשהדמוקרטים עולים – וגם הם לא יפסיקו".