נגיד בנק ישראל אמיר ירון פנה השבוע במכתב חריג לראש הממשלה בנימין נתניהו, בבקשה שיעצור חקיקת חוק שיחייב בנקים להעניק ללקוחות ריבית על פקדונות ועל היתרה בחשבון העו"ש. בקשתו נענתה, וכפי שהודיע היום (רביעי) יוזם החוק, ח"כ ינון אזולאי מש"ס, החקיקה נעצרה עוד בטרם התחילה.
הטיעון המרכזי של ירון הוא שהשוק אמור לדאוג להעלאת הריבית על פיקדונות, על ידי תחרות בין הבנקים. בפועל, נראה שהוא לוקח חלק ביצירת דגם כלכלי חדש למעורבות ממשלתית: אחרי מדינת הרווחה הגדולה והמכוונת, ולאור כישלונה של המדינה הניאו ליברלית הקטנה והמאסדרת, הגיע הזמן למדינה שנוזפת במגזר הפרטי, כדי שיפעל בהתאם לעקרונות השוק החופשי.
מי יעצור את עושק העו"ש
האירוע מתחיל בפער הבלתי נסבל שנוצר עם מחזור העלאת הריבית האחרון, וזכה לכינוי 'עושק העו"ש': בעוד הריבית שמשלמים הלקוחות על משכנתאות ואוברדרפט גדלה יד ביד עם ריבית בנק ישראל המזנקת, הריבית על פיקדונות ופלוס בבנק נותרה אפסית. כך קצרו הבנקים רווחי ענק של מיליארדי שקלים ברבעון האחרון.
חברי הכנסת, שראו איך חסכונות הציבור הופכים לדיבידנדים לבעלי המניות, החליטו לעשות מעשה וליזום כמה חוקים, שחייבו את הבנקים לשלם יותר ללקוחות שלהם, או לפחות לגבות מהם פחות כסף על הלוואות. בין היתר הוצע להגביל את פער הריביות, ולאחרונה, לחייב בנקים לשלם ריבית ללקוח גם על הכסף ש'סתם שוכב בבנק'.
הנגיד ירון, מצידו, הזמין את מנהלי הבנקים לשיחה, שהוגדרה בהודעת בנק ישראל כשיחה "בנושא הריביות על הפיקדונות, העו"ש וההלוואות במערכת הבנקאית" (בתרגום: 'שיחת נזיפה'). בשיחה ביקר הנגיד את "התמסורת הלא מספקת של הריבית לפיקדונות" (בתרגום: 'תפסיקו לשבת על הכסף'). לבסוף הוא אמר שהוא מצפה מהבנקים להציג צעדים בזמן הקרוב.
כמה מהבנקים כבר נענו לדרישה: בנק לאומי, בנק ירושלים ומזרחי טפחות הודיעו שיתחילו לתת ריבית על הפלוס בעובר ושב. סביר שגם בנק הפועלים יצטרף אליהם בקרוב. במקביל החל חבר הכנסת אזולאי לקדם את החוק שיחייב תשלום ריבית על פיקדון, ובוועדת השרים לחקיקה הוחלט שהממשלה תתמוך בו. ואז הנגיד נכנס לפעולה.
ה"מאבק על הלקוחות" שלא קרה
המכתב שכתב ירון לראש הממשלה הוא כולו סתירה אחת גדולה. לאורך המכתב הוא מהלל את התחרות, ומעלה את החשש שהתערבות בשיעור הריבית באמצעות חקיקה תפגע ביעילות מנגנוני השוק, ותדכא תחרות והתייעלות.
אלא שהסיבה בגללה כינס ירון בעצמו את ראשי הבנקים לשיחה, היא כישלונה המוחלט של התחרות. לפי דוקטרינת השוק המווסת את עצמו, מחזור העלאת הריבית היה אמור להיות יריית הפתיחה לתחרות בין הבנקים על הצעת תנאי הפיקדון הטובים ביותר ללקוחות. המעבר בין בנקים היום, כפי שמציין ירון במכתבו, הוא קל מאי פעם, ודורש לא יותר מהקלקה.
לפי הגיון השוק, התוצאה של המהלך אמורה הייתה תחרות עזה בין הבנקים, שיבטיחו ללקוחות ריביות ענק על פיקדונות במטרה לשבות את ליבם ולהיטיב עם כיסם. השוק המתפקד והמווסת את עצמו היה צריך להבטיח שרווחי הבנקים, המתחרים בצורה אגרסיבית על לקוחות, יישארו נמוכים מאד.
אבל כל זה לא קרה, ומה שכן גרם לבנקים להתחיל להעלות את הריבית על הפיקדונות הוא דווקא שיחת הנזיפה מצד הרגולטור. כמובן שהם יעשו זאת במינימום ההוצאה האפשרי, כדי להשקיט את הנגיד מחד, ולשמח את בעלי המניות מאידך. במקום להסדיר את הנושא בהתאם להיגיון כלכלי וצרכני, הבנקים ילכו על הגשר הצר של לעשות כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר. כלומר, לא למשוך אש אבל לשמור על שורת הרווח.
אבל למראית עין, התוצאה הושגה. אם רק כועסים עליו קצת, השוק עובד מצוין.
