בנק ישראל יכריע מחר (שני) האם לעלות את הריבית בפעם ה-11, או להשאיר אותה ברמה של 4.75%. מבחינת הדוקטרינה המקובלת על הבנק, הגורמים המרכזיים להחלטה הם העלאות הריבית בארה"ב, והאינפלציה שהאטה ביוני ל-4.6% בשנה.

פחות תשומת לב מוענקת לשאלה מי מרוויח ומי מפסיד מהאינפלציה. מחקרים שפורסמו לאחרונה מראים שמדיניות ריבית אגרסיבית איננה ניטרלית: היא טובה לעשירים, ורעה לעניים.

הקונספציה: יציבות מחירים טובה לכולם

כיום מקובל שהמרשם הכלכלי האורתודוקסי לעליות מחירים הוא העלאת ריבית. על פי מרשם זה ובהובלת הפדרל ריזרב האמריקאי, נקטו בנקאיים המרכזיים ברחבי העולם בשורה של העלאות ריבית אגרסיביות, שנועדו לפגוע בפעילות הכלכלית על מנת לגדוע את בעיית האינפלציה באיבה. בתחילת 2022 עוד עמד שיעור הריבית של הפדרל ריזרב על 0.25%, כעת, לאחר עשר העלאות הוא הגיע ל-5.25%.

העלאת ריבית (גרפיקה: דבר)

מאחורי העלאות הריבית עומד ההיגיון לפיו השתרשות האינפלציה תפגע בכולם, מעשירים לעניים. הסבל שגורמות העלאות הריבית הוא קטן מזה שעלול להיגרם בטווח הארוך, מה שמצדיק פגיעה בטווח הקצר.

גם בנק ישראל מנהל מדיניות דומה: עשר העלאות ריבית רצופות הביאו את שיעור הריבית מ-0.1% במרץ 2022, ל-4.75% כיום. המשמעות עבור ישראלים רבים היא התייקרות דרמטית בהחזרי המשכנתא, ובמקרה של עסקים, בעלות ההחזר של חוב עומד או של הלוואות חדשות. לעומתם אין ספק שהנהנים הגדולים מהעלאות הריבית הם הבנקים. דינמיקה זו מעלה שאלות בנוגע להנחה שמדיניות הריבית מכוונת לטוב הכללי.

הריבית אינה ניטרלית

בשנה האחרונה כלכלנים רבים הביעו ספקות בנוגע לתפיסת 'הריבית הניטרלית', וניסו להבין מי מרוויח ומי מפסיד ממדיניות זו. שורת מחקרים שפורסמה מראה שהבנקים הגדולים ביותר והפרטים העשירים ביותר הם הנהנים המרכזיים מנורמות המדיניות; הם מפריכים את הניטרליות של מדיניות הריבית על ידי בחינת השפעתה על קבוצות שונות: קבוצות מיעוט מוחלשות אל מול קבוצות הרוב, נשים מול גברים, עובדים בעלי הכנסה נמוכה ובינונית אל מול בעלי נכסים ומנהלים בכירים ועוד.

מחקרים מסוג זה הוצגו בכנס שאורגן על ידי הבנק המרכזי האיטלקי באפריל האחרון בנאפולי, בנושא בנקים מרכזיים ואי-שוויון. "בנקים מרכזיים חייבים לקחת בחשבון את אי-השוויון מכיוון שהוא קשור באופן מהותי לאינפלציה ומכיוון שהוא משפיע על המדיניות המוניטרית ומושפע ממנה" סיכם את הכנס איגנציו ויסקו, נגיד הבנק המרכזי האיטלקי. עם זאת, ויסקו הבהיר שבסופו של דבר מטרת הבנק המרכזי היא ייצוב מחירים וזהו תפקידה של הממשלה לדאוג לאי-השוויון.

באחד המחקרים, הכלכלנים האיטלקים אלסנדרו פרנקוני וג'אקומו רלה מצאו שלמדיניות הריבית בארה"ב תרומה משמעותית לאי-השוויון. לפי המחקר, העלאות ריבית אגרסיביות, כפי שננקטו בשנה האחרונה ברחבי העולם וביתר שאת בארה"ב, פוגעות במיוחד בשכבות החלשות בחלוקת העושר בעוד צבירת ההון בפסגת חלוקת ההכנסות נשמרת. אחת הסיבות היא העלייה החדה בהחזרי המשכנתא שהעלאות הריבית משיתות על נוטלי המשכנתא, שפוגעת במיוחד בשכבות החלשות.

מנגד, שני חוקרים מאוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט  מצאו שגם מדיניות מוניטרית מרחיבה, הפחתת שיעור הריבית והזרמת כספים לשוק ההון, מחריפה את אי-השוויון, שכן התרומה שלה לבניית העושר של השכבות העליונות גדולה בהרבה בהשוואה למעמדות הביניים והשכבות החלשות.

בעבודה שנכתבה כמו תשובה לדבריו של ויסקו שאי-שוויון הוא לא בעיה של הבנקאים המרכזיים, מריו סקארצ'יה וגילרמו רומרו מאוניברסיטת אוטווה הראו שהתמקדות הבנקאיים המרכזיים ביציבות מחירים חופפת להעדפת האינטרסים של בעלי נכסים פיננסיים אל מול חייבים. הם מראים שהמדיניות המוניטרית מסייעת באופן עקבי לשכבה קטנה שהכנסתה העיקרית מגיעה מחובות של אחרים להרוויח עוד ועוד וכך מרחיבה את אי-השוויון בהכנסה ובעושר.

הדרך הקלה לחזות את החלטות הפד?

אדווין דיקנס, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת סנט פטרס בניו-ג'רזי, חושב שההטיה של המדיניות המוניטרית אינה מקרית; במאמר שכתב ביולי לפני שנה, עם  תחילת רצף העלאות הריבית, הוא כתב: "הגישה הכי טובה לחזות את המדיניות של הפדרל ריזרב היא להבין איזו פעילות תעזור לבנקים הגדולים לנהל את נכסיהם בצורה הטובה ביותר".

ספרו, "הכלכלה הפוליטית של המדיניות המוניטרית בארה"ב" הוא תוצר של מחקר רב שנים של דיקנס את מדיניות הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקאי, ואת המאבק על מי מנהל אותה מהקמתו ועד ימים אלו. לשיטתו, האמונה שמדיניות הפדרל ריזרב משרתת את האינטרס הציבורי היא מיתוס כשלמעשה הבנק מחויב יותר לאינטרסים של הבנקים הגדולים בארה"ב. הוא עקב אחר השפעתה של המועצה המייעצת הפדרלית, גוף המורכב מנציגי הבנקים הגדולים, על קביעת המדיניות המוניטרית. הוא מצא בניתוח סטטיסטי שלנאמר בפגישות הקבועות בין גוף זה למועצת הנגידים של הפדרל ריזרב השפעה מכרעת על קביעת המדיניות.

גם אם המדיניות המוניטרית איננה מוטה בכוונה תחילה, השאלה על השפעתה על מאזן הכוחות בכלכלה היא שאלה שחייבים לשאול. הנתונים שפורסמו לפני שבוע מראים  שספרד הצליחה להילחם באינפלציה בכלים אחרים שדווקא מצמצמים את אי-השוויון.

נוכח אי-השוויון המשתולל בארץ ורווחי העתק של הבנקים, על חשבון הציבור, בחסות העלאות הריבית,  גם שאלת הפערים צריכה להיות על שולחנה של הוועדה המוניטרית.