הכרזת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושרת התחבורה מירי רגב אתמול (רביעי) על בלימת ההתייקרות בתחבורה הציבורית והוזלות מחודש ספטמבר היא בשורה של ממש לחלק נכבד מהציבור, אך לא נטולת מחירים. נוסעים מזדמנים עלולים לשלם יותר, בהיעדר גישה להנחות ובשל התייקרות הנסיעה ברכבות קלות. בנוסף על כך, באופן תקדימי, יוקצו כספי פיתוח לטובת סבסודי נסיעות ביישובים חרדיים.
מחירי התחבורה הציבורית הם השורה התחתונה של נוסחה שמשקללת מגוון שיקולים: מה עלות הפעלת השירות, כמה כסף מקצה המדינה לסבסודים ועל איזו כמות של נסיעות התקציב הזה מתחלק. בנוסף לכך, קיימים של שיקולים חברתיים ופוליטיים לגבי מתן הנחות.
לשרה מירי רגב (הליכוד) היה חשוב מאוד לרשום הישג על חשבון תיקון רפורמת "דרך שווה" של קודמתה בתפקיד מירב מיכאלי (העבודה). גם מיכאלי עמדה בזמנו בפני צומת דומה – סל התשומות של התחבורה הציבורית חייב עלה באופן משמעותי, וחייב ייקור ואילו משרד האוצר, אז בראשות אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) לא הסכים לספוג זאת. התוצאה הייתה דחיה של כמה חודשים בהתייקרות, ואז צמצום קטן שלה, תוך הסתרתה במסגרת רפורמה אחרת של צמצום כמות התעריפים. הסדרים ייחודיים של כרטיסים מוזלים בערי פריפריה רבות בוטלו, כמו גם הנחת "ערך צבור", שהייתה משמעותית לנוסעים מזדמנים. הלמ"ס מצאה, ששקלול השינויים בתעריפים גרם להתייקרות.
זה המסד עליו נולדה רפורמת "צדק תחבורתי" של השרה רגב, שעלותה כ-360 מיליון שקלים בשנה, ונועדה לספק הנחות גדולות במחירי הכרטיסים לפי תבחין חברתי – יישובי פריפריה, יישובי דירוג כלכלי חלש (1-5), נסיעות בחינם לכל הקשישים, נסיעות בחינם למשך שנה לחיילים משוחררים, הנחות לצעירים עד גיל 26 ואחרות.
כבר למחרת הצגתה, באוצר הבהירו כי לתכנית זו אין מקור תקציבי. שר האוצר סמוטריץ' התייחס אליה במסיבת עיתונאים לגבי תקציב המדינה והודה שאינו תומך בה מקצועית, אך מכיר בזכותה של רגב ומשרד התחבורה לקבוע סדרי עדיפויות פנימיים בתקציבם. במלים אחרות – האוצר לא יוסיף כסף, אך יאפשר הסטות פנימיות. רגב לא אהבה את גישת האוצר, אך מתן הנחות בולט יותר ציבורית, ממתן תוספות שירות בקווים חדשים ושיפורים בתדירות. התוצאה – הכסף נבלע למתן ההנחות עד סוף 2024 כמעט ולא יחולו תוספות שירות בתחבורה הציבורית.
בטיעון של האוצר בעד תוספות שירות ונגד מתן הנחות יש גם ממד דוגמטי. ממילא אי אפשר להוסיף קווים ללא תוספת דרמטית של נהגים בענף, שהמחסור בו מוערך ב-3,000 עד 6,000 נהגים. גם העלאת שכר ענפית לסביבות ה-50 שקלים לשעה לא מספיקה כדי למלא את המחסור. העלאות שכר הנהגים הם חלק משמעותי בהתייקרות סל התשומות באופן "אובייקטיבי", כביכול, והיא דרך נוחה מבחינת האוצר לבלוע תוספות תקציב ולהקשות על שרי תחבורה לקבוע סדרי עדיפויות תקציביים במשרדם.
כמו מיכאלי לפניה, רגב עמדה מול משוכה זו בדיוק – סל התשומות הוסיף לעלות, דבר המחייב ייקור משמעותי נוסף, בעלות של עוד 300 מיליון שקלים, שאותו רצתה למנוע. באוצר הציעו בתחילה לשרה לוותר על הנחות "צדק תחבורתי", רק כדי למנוע את ייקור התעריפים.
השרה רגב החליטה ללכת על כל הקופה, בגובה של כ-750 מיליון שקלים, ולבצע 'עסקת קומבינציה' של מקורות תקציביים שונים. הקושי לגבש את ההסכמה עם האוצר, גרם לכך ששלשום נכנסו לתוקף מחירים יקרים יותר באפליקציות הנסיעות, בהתאם לצו של ועדת המחירים, ורק אתמול הודיעו רגב וסמוטריץ' על ביטול ההתייקרות, לאחר שיושבו כל המחלוקות. ההנחות ייכנסו לתוקף בספטמבר.
כחלק מהמו"מ גם האוצר התעקש על הקצאת ההנחות רק לרוכשי חוזה תקופתי "חופשי חודשי" ולא לנוסעים מזדמנים, מה שיכול לתמרץ שימוש מוגבר בתחבורה הציבורית, אך גם מונע מתן הנחות לחלק נכבד מהנוסעים.
רוב מומחי התחבורה, נוטים לתמוך בעמדת האוצר, לפיה המטרה העיקרית צריכה להיות הסטת נוסעים מרכב פרטי לתחבורה ציבורית, והדרך להשיג אותה היא בעזרת תוספות שירות ושיפור האמינות שלו, כשלמחירי הכרטיסים יש השפעה שולית, אם בכלל, על הבחירה בין רכב פרטי לתחבורה ציבורית.
רגב החליטה להתעלם מכך, ולהציב סדר עדיפות אחר, שימוש במדיניות התחבורה להשגת יעדים חברתיים ולרשום על שמה הישג פוליטי כפול, מול הציבור במתן ההנחות, ומול האוצר, שהסכים להשקעה גדולה יותר של 750 מיליון שקלים. ההתפלגות שלהם מעניינת בפני עצמה, ואף שאיננה גלויה במלואה לציבור, חלק מפרטיה מאפשרים לראות מי ירוויח ומי יפסיד.
לפי סגן השר מקלב, הרשות לפיתוח המגזר החרדי, שנועדה להשקעות פיתוח שיש להן תשואה עתידית, תקצה עשרות מיליוני שקלים לקופת סבסודים מגזרית. המהלך יאפשר לרכוש ב-110 שקלים "חופשי חודשי" לנסיעה באוטובוסים בכל רחבי הארץ (לא כולל רכבת), לתושבי ערים כמו ירושלים, בני ברק, מודיעין עלית, אלעד ואחרות. גם מקלב וגם רגב הדגישו בדבריהם את נושא ההקלה על יוקר המחיה.
הכרטיסים ברכבות הקלות יתייקרו לכלל הציבור, ממחיר שדומה לנסיעה באוטובוס, למחיר שעוד לא פורסם, וצפוי לעמוד על 8 שקלים לנסיעה בודדת. הקו הראשון של הרכבת הקלה בגוש דן צפוי להיפתח באוגוסט, וביחד עם הרכבת הקלה בירושלים מדובר בהתייקרות משמעותית לנוסעים מזדמנים. בכך, מאמצת רגב גישה לפיה מחיר הכרטיס משקף הפרשים בעלות השירות – יקר ברכבת ישראל, בינוני ברכבת קלה וזול באוטובוס.
