"אני לא ישן בלילה, לא יודע מה לעשות, הראש שלי שקוע בזה. זה בדרך כלל דברים שאתה רואה בטלוויזיה, זה סיוט של כל רגע. אתה אומר לעצמך, חס וחלילה שלא יקרה להם משהו בלי שאראה אותם", אומר ל'דבר' זרפו גברה (26) שעלה עם סבתו לישראל לפני 21 שנים, בעוד אימו ואחיו שנשארו בגונדר שבאתיופיה, מבקשים כבר שנים לעלות לישראל וכעת חייהם בסכנה בשל המלחמה.
לפי סוכנות הידיעות AP כמה אזורים במחוז אמהרה נפלו כבר לידי המורדים הלוחמים בסכסוך שהתלקח מחדש בשבוע שעבר. ממשלת אתיופיה הכריזה על מצב חירום למשך חצי שנה בכל אמהרה, שם המורדים השתלטו על בתי הכלא ושחררו אסירים והשתלטו על מוסדות השלטון. תושבים אמרו ל-AP כי המיליציה 'פאנו' שולטת כעת בגונדר, שם התרכזו בעשור וחצי האחרונים אלפי יהודים, מתוך הדרישה של מדינת ישראל מצרכי בירוקרטיה. במהלך השנים נשארו המשפחות בגונדר כי שם אפשר לקיים חיי קהילה.
"תפסיקו לשחק בחיים של אנשים", ביקש גברה כשהתראיין ל'דבר' בחודש מאי האחרון, "כל דקה שאנחנו בלי המשפחות שלנו מישהו יכול למות, מלא שנים שלא התראינו. למה כל הכאב הזה נמשך עד עכשיו?". עכשיו, כשהתקשורת עם גונדר קלושה, אין אינטרנט וקווי הטלפון רעועים ועמוסים, גברה תוהה האם מדינת ישראל תתערב לטובת משפחתו כפי שעשתה בזמן המלחמה באוקראינה, "כשהיתה מלחמה באוקראינה העלו בלי לבדוק יהדות ושום דבר, ברגע אחד. פה יש משפחות ברשימה ולא מעניין אותם. זה החיים שלנו ושלהם, זה סיוט".
דודיו של אגומאס דרבה (26), סטודנט ירושלמי לתעשייה וניהול, נמצאים עדיין בגונדר. הוא עלה ב-2004 כשהיה בן 6.5 עם הוריו, ורוב אחיו נולדו בישראל. "סבא וסבתא מצד אמא היו חולים מכדי לעלות, והדודים שלי נשארו איתם", הוא מספר ל'דבר'. "אחרי שסבא נפטר הדודים שלי עשו את התהליך לקראת עלייה, כחלק ממנו הגיעו לגונדר וחתמו על כל המסמכים, אבל עדיין לא זכו לעלות, למרות שהם בדיוק באותו מצב משפחתי של אמא שלי. משנת 2008 הם בגונדר, ומחכים".
משבוע שעבר הקשר עם המשפחה בגונדר נותק, ורק דרך אח אחד של אמו יודע דרבה שכל השאר בסדר, "אנחנו מודאגים מאוד. כל יום שישי אמא שלי מתפללת מדליקה נרות ומתפללת על האחים שלה. לי אין במה לעזור, אני חסר אונים, מה אני אלך להלחם שם? חוץ מלהתפלל אין לי מה לעשות".
בשישי האחרון דיווחנו כי הקשר של ווראטו בלטה עם משפחתו שבגונדר נותק, "אני לא מאחל לאף אזרח ולאף בנאדם את המצבים שאנחנו עוברים, מתפלל שיהיו כמה שיותר מהר אזרחי ישראל, שיתאחדו איתנו, שיעשו צבא, יעבדו כמוני. שיהיו אזרחים נורמטיבים. שהממשלה שיעשו מבצע שיצילו את היהודים, הם רשומים לדורי דורות. לפחות אותם יצילו, שלא יהיה מאוחר – שיעשו משהו". מאז, הקשר עם הקרובים חודש, אך המצב מדאיג מאוד, "הם מספרים שכל הזמן שומעים יריות, הכבישים ריקים, ושהם לא יוצאים מהבית בכלל", אמר בלטה היום ל'דבר'.
"אין למי לפנות – במשרד הפנים לא עונים בכל מקרה, בלי קשר למלחמה. שהמדינה תעשה משהו, הרי יכלו למנוע את הדברים האלו אם היו מעלים את המשפחות שלנו, זה לא היה קורה", אומר גברה. "אני לא מספר לסבתא בדיוק מה קורה, פחות רוצה שהיא תדאג. שיחשבו עלינו – שיפסיקו לשחק בחיים של אנשים, אני באמת לא מבין מה הקטע בדבר הזה".
"עשיתי את כל המסלול", אומר דרבה בכעס, "בגרות, ישיבה, צבא, ועכשיו אני סטודנט, אני מפנה את כל המשאבים שלי לטובת העלייה של הדודים שלי. אני מצפה מהמדינה שיאבקו על האחים שנשארו מאחורה – אבל אין עם מי לדבר. הזייה".
